אני בזמנו הרגשתי שאני לפעמים משתגעת מרב ציפיה ומחשבות- כן-לא-כן-לא.....בעעע..

זה היה פשוט מותח אותי נפשית וגם את בעלי, כל דבר שהיה קורה לי הייתי אומרת 'הטח זה סימן להריון'.

בקיצור, זה היה גרוע.

עד שהחלטתי שאני חייבת להרפות, להרפות... קודם כל לא רציתי לדעת כמה זמן עבר מאז המחזור הקודם, החלטתי שאני לא מחשבת ימים, רק בעלי יעשה בלי להגיד לי כדי לראות מתי הפרישה וכו'.

דבר שני, כל הזמן הכנסתי לראש: (אני לא יודעת אם זה טוב, אבל לי זה כן עזר קצת)- 'אני לא בהריון עכשיו, אין מה לפנטז' וככה קיבלתי יותר פרופורציה.

בהצלחה!!!

אגב, כמו אצל הרבה בנות, דווקא כשהרפתי והכי פחות חשבתי שיש הריון- הוא הגיע!

לא להיכנס לפורומים של נשים בהריון\ לא לקרוא באינטרנט או בספרים על הריון\ לא לדבר על הריונות כל הזמן=

זה פשוט היה לי גרוע כי זה גרם לי כל הזמן להיות בתוך זה.... מקווה שהובנתי

את מרגישה 'מטופלת פוריות' וכאילו כבר תייגת את עצמך שיש לך בעיה.

הבדיקות עוד יותר מכניסות למתח ולחץ, מנסיון.

בחודש שנקלטתי להריון הייתי בטוחה שאזלו הסיכויים לאותו חודש! חשבתי שפספסתי את הביוץ, בגלל כל מיני סיבות. בוקר אחרי ערב הטבילה, טסנו לנופש לחו"ל למשך שבוע, בפעם הראשונה שלנו, ופשוט שכחנו מהכל, כל מה שהשארנו מאחור, ונהננו בלי סוף! ובאמת כשחזרנו לארץ גיליתי שאני בהריון!

(מסתבר שההריון נקלט, ואני חגגתי על רכבות הרים ומגלשות מים... אם הייתי יודעת, כל הטיול היה נראה אחרת...)

אין ספק שברגע שלא חושבים על זה בכלל, הגוף מתרפה ולא לחוץ כל כך. ואני מוסיפה- לחפש משהו שיעסיק אותך במהלך השבועיים של ההמתנה הזאת.. משהו שבאמת יגרום לך לא לחשוב על זה.

בעז"ה בקרוב אצלך..

בס״ד

לפי מה שראיתי, מתחילים לספור את שבועות ההריון מהיום של המחזור האחרון. 

אז לפי זה- יום שבו הגיע המחזור הוא בעצם- היום הראשון של ההריון שלך! 

לי זה עוזר לחשוב על זה ככה. 

סליחה על האנונימי.

(גם מחכה, לא ממש הרבה זמן. נשואה די טריה ב״ה. )

"הכל סובב את האשכנזים". 

שנה וחצי של מתח מטורף, ודווקא כשהתייאשתי - זה הגיע ב"ה - בזמן הנכון ביותר בעבורנו (הבנתי זאת רק אחר כך). היום אימא לארבעה מתוקים.

כשאני משחזרת את תקופת הציפייה הלא נעימה שחוויתי (בכי בכל חודש מחדש וכו'), אני די מצטערת שאני ובעלי לא אימצנו גישה שונה - גישה של ביטחון ושמחה. שנה וחצי שיכולנו למלא בטיולים, הנאות וכו', להעמיק את הקשר הזוגי, להספיק המון דברים נחמדים. ובמקום זאת - שנה וחצי היינו בלחץ ודאגנו (כשהתחתנו הייתי עדיין סטודנטית, ולמדתי עם הרבה בנות נשואות. אצל רובן ההיריון הגיע מהר. כל הזמן השוויתי, וזה היה נורא). 

מבינה אותך מאוד מאוד. מקווה שתהיה חכמה ממני, למרות הקושי העצום. בעזרת ה' זה יגיע. 

בשורות טובות! 

לקח לי שנה וחצי עד שנכנסתי להריון....

ובאמת העיצה הכי טובה שיש לי זה להרפות.. לא לחשבן, לא לדמיין כל תופעה - אולי זה הריון?

פשוט לדעת ולהאמין שההריון יגיע (והוא באמת יגיע, היום ב"ה הרפואה כל כך מפותחת וגם אם ח"ו יש איזה בעיה היא ברת טיפול)

תנצלו את הזמן הזה לזוגיות, לטיפוח הקשר, תצאו לטייל, כשיגיעו ההריונות והילדים את תזכרי בתקופה הזו בגעגוע..

המסקנה הכי טובה שאני הגעתי אליה היא שפשוט צריך לצפות שזה לא יקרה.

ואם במקרה זה יקרה, אז הופתעתי!

אני לא אוהבת שאומרים "כשתרגעי, תיכנסי להריון" למה? כי מבחינה רפואית זה לא נכון (כך אמר לי פרופסור בכיר)

ובמבחן המציאות גם זה לא נכון. כי יש המון נשים שנרגעו ולא נכנסו להריון (וגם כאלו שמעולם לא היו בלחץ)

עזבי. פשוט אל תצפי שזה יקרה. מבחינתך, בשנה הראשונה לחתונה את בכלל לא חושבת על זה.

אם עוברת שנה צריך ללכת לרופא. אבל גם אז אני עדיין אוחזת בעמדתי שצריך להתייחס לזה כאילו זה לא הולך לקרות.

ואני לא מקבלת תירוצים כמו "מחשבה קובעת מציאות" כי זה לא מוכח מחקרית ולא ביולוגית.

עם גישה כזו, את חופשיה לגמרי להנות מהמצב הנוכחי. נקיה ממחשבות מעצבנות שמשגעות לך את השכל.

יכול להיות שזה יגרום לכמה נשים להרים גבה (במיוחד לכאלו שלא חיכו הרבה זמן) אבל מנסיון אישי שלי זו הגישה היחידה שפתרה לי את הבעיה ועזרה לי לעבור את 3 שנות הציפיה בשלום.

זה ברור שגוף ונפש הם קשורים אחד לשני,

ולכן אם לאישה אין בעיות פיזיות אלא היא רק בלחץ נפשי חזק בטח שזה יכול לעקב את ההריון!

לי היה מאד קשה עם כל העניין הזה של להרגע.

או לחילופין לא להיות מטופל ולהיות בלחץ...

אחרי מכון פועה וגם הרופאים אומרים להיבדק אחרי שנה של ניסיון להיכנס להריון.

את עושה מה שצריך וזה מצויין, רק שלהיות בלחץ זה עלול לפגוע ובטח שזה לא מועיל!

בהצלחה רבה שיהיה לכולכן!

"הכל סובב את האשכנזים". 

חלק כבר אמרו את זה, בכל אופן, הסיפור שלי אולי ייתן לכך חיזוק וגם פרופורציה:

אני נשואה היום תודה לה' 4 שנים, 8 חודשים מהחתונה, שבהן ציפיתי מאוד (מהחודש הראשון!!) בכל חודש מחדש ובכל פעם אכזבה, נכנסתי ב"ה להריון ולאחר 8 חודשי הריון, לאחר אי הרגשת תנועות עובר במשך כיומיים, גילינו שהעובר מת ועברנו לידה שקטה. זה היה מאוד עצוב וכואב, משבר גדול בשבילנו, שגם קיבלנו ממנו הרבה, קרבת א-לוקים וחיזוק בזוגיות והתחזקות באמונה. כמובן שמיד אחרי זה ציפיתי להריון הבא... שלא הגיע לאחר 8 חודשים... ואז בביקור אצל סבתא ז"ל אישה פשוטה מאוד שעברה הרבה מאוד בחיים ועבדה קשה כל חייה, היא שאלה אותי אם יש משהו... (הריון), אמרתי שלא ואז היא אמרה לי "עזבי הכל, אל תחשבי על זה, לכי תטיילי, תבלי" ומשום מה, כאילו שלא שמעתי את זה קודם לקחתי את העצה שלה במלוא הרצינות ובמשך חודש שלם רק עשיתי דברים כיפיים, משחררים, חלומות שהיו לי (שיפוץ חדר בבית, הרשמה ללימודי עיצוב אופנה) ונסענו לטיול מהנה במיוחד בצפון, נחלים, מסלולים, קייקים, ישנו באוהל. ובאותו חודש נקלטתי (10 חודשים לאחר הלידה השקטה). תודה לה' בני המתוק היום בן שנה ו4 ובערך מ3 חודשים לאחר לידתו אני כבר מצפה להריון הבא... ההריון הבא הגיע באמת לאחר 8 חודשים מלידתו ונפסק לאחר 3 חודשי הריון. ושוב חזרנו לשלב הציפייה (אצלי מהחודש שאחרי...). זה לא קל בכלל! במיוחד כשאת רואה סביבך חברות ושכנות שילדו באותו זמן איתך וכבר בשלהי ההריון השני, או צעירות שהתחתנו ומיד בהריון וכאלה שהתחתנו כשאת התחתנת/ילדו כשילדתי עובר מת, וכבר בילד השלישי... אבל ממש אסור להסתכל על אחרים! וקודם כל שלכל בנות ישראל יוולדו ילדים בריאים ונורמליים ומתוקים וצדיקים וכמה שיותר! (ושיהיו גם כוחות לגדלם!!)

צריך באמת לא לדאוג ולדעת שאבא מנהל את העניינים הכי טוב עבורך והכל מגיע בזמן הכי נכון עבורך!!!

אני הקפדתי לומר שלא אכפת לי מהאכזבה ואני ממשיכה לצפות ולייחל בכל חודש מחדש ולא מפסיקה להתפלל על זה! ותכלס, ה' רוצה את התפילות שלנו. וזה לא נוגד בכלל להרבות בשמחת חיים ולהנות מהמצב הנוכחי ואת האכזבה לנתב לתפילה. זה לא אומר להיות בלחץ, ובמשך החודש עצמו, באמת לא לחשוב על כך יותר מדי. אני לדוג' את התפילות שלי שיניתי מ"תן לי הריון החודש הזה!" ל"תשלח דרכי נשמות טהורות, שאזכה ללדת עוד הרבה ילדים צדיקים מתוקים מאירים גאוליים" וכד' (מה שיוצא...) פחות לחוץ ויותר מכוון. ממליצה גם על ר' שמעון בר יוחאי.
וזהו, תהני פשוט מהזמן המתוק הזה עם בעלך, תנצלו אותו בהרבה כיף ושמחה וזוגיות, וגם תפילות! זה זמן באמת מתוק, שלא חוזר. (אחרי הלידה השקטה תמיד צחקנו שקיבלנו שנה ראשונה נוספת בחינם...(סוג של בדיחה שחורה...)). אבל זה אמיתי.

וכמובן שאם עברה שנה מהנישואים, אפשר וכדאי ללכת לבדיקות. זו ההשתדלות. אבל מבפנים- רק אמונה.  (זה לא אומר להיות בלחץ!!)

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

לצערי לא זוכרת את השם של העריסה😬

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה