כמעט חצי מאה אחרי לידתו של "איקרוס" שלי, תסריטו נראה לי פתאום אקטואלי, כאילו נכתב כעת, וכל שחסר הוא לגייב לעזרה את חברי הצלם סטאשק, שצילם בשבילי את "תאונה" ואת "ולס לבן", שני סרטים קצרים הנמצאים בסרטיית הבלוג שלי "מכונית הנפש".
את דמותו של איקרוס גזרנו אז מנייר לבן, כמו גם את האיקרווסים ששכבו בקרקעית הים. רק הדגים היו אמיתיים, מצולמים באקווריום, אך לאכזבתי, ברגע שהמסרטה הופעלה והמנוע שלה החל לטרטר, הם היו חוטפים עצבנות, אשר לא הלמה את הטביעה האיטית-פיוטית של איקרוס, וגם לא את המוזיקה של מוצרט. קונצ'רטו מס 3, אדג'יו.
ניסינו להסתדר עם תזזית הדגים באמצעות צילןם סלו-מושיין, אך זה לא עזר, כי הדגים נראו כאילו חטפו התקף אפילפסיה. בסוף מצאנו פתרון:ללא נקיפות מצפון, חתכנו עשר שניות מתוך סרט טבע המלמד על חיי הדגים

אדוארד אטלר