איילת לאש
7 שעות ·
דם ערבי אינו הפקר.
לפני שנה בערך, הלכו שלושה בחורים מירושלים, חטפו ילד ערבי, שרפו אותו או משהו כזה והרגו אותו. פשוט ככה.
עכשיו תעשו בגוגל "אבו חדיר". יש עליו ערך בויקיפדיה. יש עליו מאות כתבות! מאות. - מראיינים את האבא שצועק על היאהוד שהם חיות,
- מראיינים את הסבתא שמספרת שהוא היה עלם חמודות,
- מראיינים את כל השכונה שמתארת שהוא היה שוחר שלום. -מראיינים הרבה רבנים שמוקיעים ומגנים,
-מראיינים כל איש ציבור שרק מוכן לפלוט איזה גינוי והצהרה שאנחנו נטפל ברוצחים ביד הכי קשה שיש לנו.
- כמובן- הנשיא מצהיר שנתבייש לנו,
-ראש הממשלה מביע זעזוע, עמוק אפילו, מדינה שלמה על הרגליים! במשטרה חוששים מפעולות נקם, במשטרה מבטיחים לשמור טוב טוב שהמתנחלים המשוגעים לא יתחילו לעשות שטויות, הם חוששים. במשטרה תמיד חוששים.
אין עיתונאי אחד זוטר שלא חייב להביא איזה כתבה מתנצלת ומוקיעה ומתחנחנת לערבים, שתסביר להם טוב טוב שאנחנו מגנים, מוקיעים, מקיאים, סולדים ומוכנים לשחוט במו ידינו את הרוצחים הנתעבים שעשו ככה לאבו.
שבוע שלם טחנו לנו ת'שכל. שבוע שלם שמהדורות החדשות התחילו בפרצופה העקום של יונית לוי הממלמלת מה התפתח מאז הרצח המתועב, הנפשע, המגונה, בנערון המתוק האומלל החמוד, אבו, אבו שלה.
עכשיו, ככה בקצרה, מה עבר עלינו בשבועיים בקושי האחרונים: הנה לכם, זה עבר מהר ובטח שכחתם אבל:
19.6 רצח דני גונן, דולב.
21.6 שוטר מג"ב נדקר בשער שכם .
24.6 דוד בר קפרא נשחט בשדה ברחובות.
26.6 מחבל רץ עם סכין ביד לעבר חיילים (בנס נורה ומת)
27.6 ירי לאמבולנס, בית אל (בנס אין הרוגים)
29.6 בוקר - ערביה דוקרת חיילת בצוואר, פצועה קשה .
29.6 ערב - פיגוע ירי 4 פצועים 1 הרוג.
(בין לבין עשרות מקרים של אבנים ובק"תבים אבל למי אכפת)
זהו. רציתי שנקבל פרופורציות.
דם ערבי אינו הפקר. יהודי? הלאה. לא מעניין.
הנשיא לא טרח לגנות (וכשכן- דאג להאשים את הנרצחים)
הכתבים לא התרוצצו לראיין את הסבתות של הנרצחים,
חברי הכנסת לא טרחו להוציא פוסטים עם המילים "מגנה, מוקיע, בלה בלה"
ראש הממשלה שותק,
המשטרה לא מספרת לנו שהיא חוששת,
והתקשורת, אוי התקשורת. מעניין לה ת'ספתא מה שהולך פה. במקרה הטוב מסקרת דקה או דקותיים, במקרה הרע לא דואגת לספר בכלל.
אין לי מה לומר. איבדנו את זה לגמרי. במדינה נורמלית היינו צריכים כולם לצאת כבר אתמול לרחובות. לחסום כל דבר שזז. להשבית הכל. לא לתפקד. לצרוח מול בתי ראש הממשלה ושר הבטחון ולדרוש: בטחון.
אבל אנחנו קפואים. אדישים. מיואשים. עלובים. קצת קצת כצאן לטבח. אתמול זה שלום שרקי (מי זוכר מי זה בכלל??) מחר זה אנחנו.
דם יהודי הינו הפקר.
7 שעות ·
דם ערבי אינו הפקר.
לפני שנה בערך, הלכו שלושה בחורים מירושלים, חטפו ילד ערבי, שרפו אותו או משהו כזה והרגו אותו. פשוט ככה.
עכשיו תעשו בגוגל "אבו חדיר". יש עליו ערך בויקיפדיה. יש עליו מאות כתבות! מאות. - מראיינים את האבא שצועק על היאהוד שהם חיות,
- מראיינים את הסבתא שמספרת שהוא היה עלם חמודות,
- מראיינים את כל השכונה שמתארת שהוא היה שוחר שלום. -מראיינים הרבה רבנים שמוקיעים ומגנים,
-מראיינים כל איש ציבור שרק מוכן לפלוט איזה גינוי והצהרה שאנחנו נטפל ברוצחים ביד הכי קשה שיש לנו.
- כמובן- הנשיא מצהיר שנתבייש לנו,
-ראש הממשלה מביע זעזוע, עמוק אפילו, מדינה שלמה על הרגליים! במשטרה חוששים מפעולות נקם, במשטרה מבטיחים לשמור טוב טוב שהמתנחלים המשוגעים לא יתחילו לעשות שטויות, הם חוששים. במשטרה תמיד חוששים.
אין עיתונאי אחד זוטר שלא חייב להביא איזה כתבה מתנצלת ומוקיעה ומתחנחנת לערבים, שתסביר להם טוב טוב שאנחנו מגנים, מוקיעים, מקיאים, סולדים ומוכנים לשחוט במו ידינו את הרוצחים הנתעבים שעשו ככה לאבו.
שבוע שלם טחנו לנו ת'שכל. שבוע שלם שמהדורות החדשות התחילו בפרצופה העקום של יונית לוי הממלמלת מה התפתח מאז הרצח המתועב, הנפשע, המגונה, בנערון המתוק האומלל החמוד, אבו, אבו שלה.
עכשיו, ככה בקצרה, מה עבר עלינו בשבועיים בקושי האחרונים: הנה לכם, זה עבר מהר ובטח שכחתם אבל:
19.6 רצח דני גונן, דולב.
21.6 שוטר מג"ב נדקר בשער שכם .
24.6 דוד בר קפרא נשחט בשדה ברחובות.
26.6 מחבל רץ עם סכין ביד לעבר חיילים (בנס נורה ומת)
27.6 ירי לאמבולנס, בית אל (בנס אין הרוגים)
29.6 בוקר - ערביה דוקרת חיילת בצוואר, פצועה קשה .
29.6 ערב - פיגוע ירי 4 פצועים 1 הרוג.
(בין לבין עשרות מקרים של אבנים ובק"תבים אבל למי אכפת)
זהו. רציתי שנקבל פרופורציות.
דם ערבי אינו הפקר. יהודי? הלאה. לא מעניין.
הנשיא לא טרח לגנות (וכשכן- דאג להאשים את הנרצחים)
הכתבים לא התרוצצו לראיין את הסבתות של הנרצחים,
חברי הכנסת לא טרחו להוציא פוסטים עם המילים "מגנה, מוקיע, בלה בלה"
ראש הממשלה שותק,
המשטרה לא מספרת לנו שהיא חוששת,
והתקשורת, אוי התקשורת. מעניין לה ת'ספתא מה שהולך פה. במקרה הטוב מסקרת דקה או דקותיים, במקרה הרע לא דואגת לספר בכלל.
אין לי מה לומר. איבדנו את זה לגמרי. במדינה נורמלית היינו צריכים כולם לצאת כבר אתמול לרחובות. לחסום כל דבר שזז. להשבית הכל. לא לתפקד. לצרוח מול בתי ראש הממשלה ושר הבטחון ולדרוש: בטחון.
אבל אנחנו קפואים. אדישים. מיואשים. עלובים. קצת קצת כצאן לטבח. אתמול זה שלום שרקי (מי זוכר מי זה בכלל??) מחר זה אנחנו.
דם יהודי הינו הפקר.
