זמן הארוחה הגיע לולי כבר מוכן
ליטול ידיים ומיד לגשת לשולחן
בלה בלה בלה בלה בלה
והאוכל בצלחת לפניו מוננננח
בתאבון כולנו עם לולי סועדים
בתאבון ללולי ולכל הילדים
ולכל הילדים

לולי
לולי הוא שליי
הוא מתגלש
הוא קופץ
מציץ אליי
הוא צוחק

מה אני עושה פה בכלל? 

אתן סגורות על הגיל שלכן?!

<צ>

והסרטים האלו מיועדים לגיל שלי

פחות  חודשים בערך  17 ו-6+-

 

איזה חודש את?

את סיימת יב עכשיו?

פוס!! סיימת י"ב?? ..כאילו קטנה..קפצת שנה??

אני פשוט מהקטנות.
השנתון שלי זה 1997. פשוט נולדתי בסופו. יש מתחתי עוד 5 בנות שנוחדו אחרי.

פחות שנה שעורי בית פחות שנה של בגרויות שנתיים גן עדיין מאושרת כניסה לג'מבורי אחלה חיים ..

חח סתם פספסתי רק לפי תאריך.. כי אני ממוצאת לגיל ..עולה ל-י"ב

ב' כסלו או שבט?

(סתם, סתם. מעצבן אותי שיהודים משתמשים בספירה נוצרית)

סופרת להולדת ישו או לבריאת העולם?

יש בזה המון מסרים חשובים וגם עלילה מרתקת

עד שנשבר לי ממנו והמשכנו עם אוסף קלטות הוידאו לשעבר של סבתא.

 

(אמא שלי העתיקה משך כמה שנים את כל קלטות הוידאו לילדים שקנתה - למחשב, דרך כרטיס לכידה, ולאחר מכן זרקה את הוידאו ואת הקלטות לפח).

אוהבת ..אמ.. "חיבוקי" עם הבובה הזאת שייאה שניים!

קלטות יש המון.
אבל מהזה העולם הישן הזה?!

יום נישואין והמרנו את זה לדיסקים ואמרנו להם שיש לנו סרט משפחתי חדש ..זה היה גדול !!

כשהייתי קטנה שמענו המון קלטות לפני השינה,

הקלטנו עליהן וסובבנו בשעות הפנאי את החוטים

אני מרגישה ממש זקנה.

וקלטות וידאו יש המון המון, וראינו בהם עד שצרבנו את כולן על דיסקים.

משהו כמו 20 שנה אחורה...

פעם אחת הבאתי קלטת לכיתה, עם סיפורים של דוד החקיין.

אחרי כמה דקות כולן השתעממו ודרשו שאני אוציא את זה.

חסרות טעם בצחוקים.

הייתי עושה איתן שטויות.עד שההורים החליטו שזה לא רעיון טוב לשים בסביבתי קלטות. ואני חושבת שמאז לא נפגשתי בדבר הזה יותר.

הייתי קופצת בחבל עם החוטים של הקלטות.

משחררים את זה ברוח ..

וזה היה מצבן כזה להיתקל בזה זה תוך שניות אתה מוצא את עצמך נאבק עם חוטי קלטת ברגלים זה כאילו נדבק כזה  ..או שזה היה נתקע על העצים ומתעופף ברוח..חחח

היה לנו של סיפורים של חרדים

ושל סיפורי ילדים מוכרים

ושל סיפורי ילדים לא מוכרים

ושל סיפורי ילדים לא מוכרים ונורא מפחידים שתמיד פחדתי לשמוע ואח שלי מת עליהם

ושל דוד החקיין.

ותמיד שמענו לפני השינה.

היום לפני השינה אח שלי רואה סרט בטלפון של אמא... |נאנח|

וחוצמיזה שלי היה יותר נחמד להתעלל בהן.

הקלטות שלנו היו מטופשות.

הן עלו כסף, ילדה.

 

 

 

אה! גם היתה לנו קלטת של פנ"ס בנים! איזה מצחיק זה היה

וחוצמיזה שבחלק מהפעמים היו מצליחים לסדר אחרי את הקלטת.
וחוצמיזה,אני הייתי ילדה קטנה. מה הבנתי מהחיים שלי בכלל?!

זה אחד מהדברים..

למחשב או שפשוט שולחים את זה להמרה בדיסק..

כמונו למשל.

..(שהיה בד"כ נמצא ליד הממיר לכן אני הדבקי לו את השם )

יש לנו את המכשיר של הקלטות ווידיאו.

כן כן, הענתיקה ההוא.

וזה פלא שהוא בחיים עדיין

וואוווווענתיקה!..

נראלי יש לנו אחד כזה במחסן עמווק שנשאר שם כבר דורות -עובד.. הוא על בטוח לא!

אבל נחמד שהוא עובד, אפשר להיזכר בנוסטלגיות עד הסוף..

שאצל חברה יש את הדבר הזה שמשמיע מוזיקה עם הדברים הענקיים האלה,

הזה עם המחט..

הנה עוד אחד,

יש את הטלפון חוגה הזה,

ההוא שמסובבים בכל מספר..

קיצור,זה הטלפון הנייח לשעת חירום בבית של המשפחה שלי..

שייייאאאההההענק!!!!

איזה בית של נוסטלגיות .. אפשר לבוא לסיור ?

רק שרוב הזמן אני לא נמצאת שם, אבל אחים שלי ישמחו לארח..

אבל בכל מקרה. פשוט תלכי.

 

אה, ותתכונני. היישוב שלי לא הכי נחמד בעולם.. 

אה,ואנחנו נחשבים שונים..

הרבה מהיישוב זה טחונים.. אמריקאים..

 

נראה לי הסגרתי את המקום..

אני עירוניסטית מהמרכז ...אין לי מוגש ביישובים ..זה תמיד היה נראלי המקומות האלה מהסרטים של פעמם עם הדוור על האופניים והתרנגולים בחצר..  ...אחלה חור לחופשת קיץ ..

((אני רק מנסה לדמיין תרנגולים באיזה בניין בעיר -השכנים בטח היו שולחים אותן לטיזינבי ..))

וגם לבת דודה של אמא שלי שגרה לידנו.. היו לה ברווזים ושלווים ומלא תוכים..

אז אנחנו ההפך, אני עכשיו במרכז כמה שבועות ואני רק הולכת לאיבוד.. עוברת ערים בלי ידיעה.. 

אממ זה יישוב ענק בגוש עציון. זה מספיק נראלי כדי לנחש..

 

ושמעי קטע, פעם היו לנו תרנגולים, כזה לפני שנה וחצי.

יואו, זה היה אחד מהקטעים המצחיקים..  

וזה יישוב שהכי לא ככה,כולם קרייריסטים כאלה..

וואי זה היה מהתקופות הטובות יותר. 

היינו אז 6 ילדים והיו רואים אותנו עם פיג'מות בבוקר רצים לשחק עם ה"גן חיות" שלנו:

ארנבת (שמסתובבת בגינה),

צבים,

דגים

ותרנגולים.

 

היום נשארו הארנבת צבים ודגים.

יש בו מלא דברים לא קשורים,

מפחיד אותי פתאום למצוא אבן ארכיאולוגית ואז בכלל..

אבל כולם מתו\ ברחו

 

(אפשר לעשות ספר על הדגים אצלנו)

היה הדג האחרון..

 

 

היה לנו תוכי שמת לפני שהחלטנו איך קוראים לו.. אנחנו לא החלטיים

ולתוכי השני קראו זלמן.. זה מה שקורה שילד בן 3 נותן שמות לתוכים

 

הוא היה גמד והצב היה ממש קטן, אז זרם..

וזה הטלפון היחיד בבית.. לא לשעת חרום..

למרות שנראלי שאם היה לנו אלחוטי תוך יומיים היינו מאבדים אותו..

היה לנו פעם וכל יום היה אותו סיפור: "מישו ראה את הטלפון?" "כן נראה לי דיברתי עם סבתא לפני יומיים.."

לכן מי שצריך יש לו פלאפון ואם תתקשרו רוב הסיכויים שאח שלי הקטן יענה.. והוא בן 3 אז זה לא יעיל לדבר איתו..

כפתור הזה של המציאת טלפון ההוא ..ומצאתי את הפון במקרר !!!

זה מזכיר לי שאח שלי פעם שמר את המוצץ שלו במקרר.. כמה חיפשנו אותו.. מאז כל פעם שאני מחפשת משו אני תמיד מגיעה למקרר

וגם יש לה מלא קלטות!!

אשכרה.