(הלכת לישון כשאני קמתי! )

(הממ... לא דוגמא טובה...)

|מסמיק|

רוצה לשמוע את סיפור?

אז ככה.

12:00 בלילה, טרמפיאדה ביציאה מגדרה, חושך. ראשית עומדת עם תיק ענק ותופסת טרמפים ליישוב.

12:01. מגיע אוטו חבוט מהסוג שנוגעים בו והוא נשבר. חייל יושב בפנים, האוטו נעצר וראשית מוזמנת לעלות. אופס, בעיה, ייחוד! מה עושים? החייל נוסע לאולפנת בהר"ן וקורא לעפרה, שעסוקה בבלנסטון שלה ולא שמה לב מי זה בדיוק. עפרה רצה אחרי האוטו (כי היא לא יכולה להיכנס, ייחוד) עד הטרמפיאדה, ושתיהן עולות. עפרה מתיישבת מאחורה, ובגלל שהכל מלא בתיקים ראשית מתיישבת מקדימה, ליד החייל. עפרה מבקשת ממנו את הטלפון שלו (נוקיה חבוט), וכל הנסיעה מגדרה ליישוב היא שקועה בסודוקו. עוקבת? יופי.

12:02. בום טראח, הזגוגית מאחורה מתנפצת. ערבים זורקים אבנים. ראשית לא מאבדת עשתונות וצועקת לו: "חייל! זרוק ת'נשק!" הוא מוסר לה את האקדח ומחזיק ברובה שלו. פותח את הדלת, מוציא רגל ועוד רגל. שם יד על הגג של האוטו. ראשית פותחת את הדלת, מוציאה רגל ועוד רגל. מניחה את היד על הגג. הם מחליפים מבטים, הוא עושה לה עיניים, טיק טאק ואין ערבים. עפרה מאחורה שקועה בסודוקו ולא שמה לב למתרחש.

הם חוזרים בדרמטיות לאוטו וממשיכים בנסיעה.

ראשית: "אז מה אתה עושה בצבא?"

החייל: "בדיוק היום חתמתי קבע לגולני".

(יהודית: לא! שייטת שלוש עשרה!!

אני: "בדיוק היום חתמתי קבע לשייטת 13."

ראשית: מה פתאום?! רק דובדבן!

אני: "בדיוק היום חתמתי קבע לדובדבן."

ראשית: זו יחידה סודית! לא מגלים!

אני: |אנחה| "בדיוק היום חתמתי קבע על יחידה סודית שאני לא אגיד לך מהי כי אסור".

נודניקיות)

טוב. נחזור לסיפור.

היא אומרת לו

הוא אומר לה

היא אומרת לו

הוא אומר לה

ואז היא שואלת: "ומה השאיפות שלך בחיים?"

והוא אומר לה: "להיות אדם טוב."

(אילת: לאלא! להקים בית תורני, לגדל בנים ובני בנים צדיקים...

אימצתי ת'רעיון. קבלו ביטול)

אז הוא מתאר לה את הבית שלו.

היא אומרת לו

הוא אומר לה 

היא אומרת לו 

הוא אומר לה .

ממשיכים בנסיעה. הוא עושה לה עיניים, היא עושה לו עיניים. אהבה ממבט ראשון.

מגיעים ליישוב. שטח פתוח.

(יהודית: פתאום חופה נוחתת ממסוק, רב נוחת, צלם נוחת, המשפחה נוחתת, ברקים, זיקוקים, קוצ'קוצ'ים...

ראשית: אני רוצה שגם החברות יהיו!

אני: חברות נוחתות...

ראשית: לא, צריך לשלוח הזמנות חצי שנה קודם, להתלבש, להתארגן נפשית...

יהודית: אבל אין אקשן!

אני: יהודית, את מפריעה לי בסיפור!! )

טוב. הוא אומר לה "בואי נתחתן", היא אומרת לו "סבבה", ואז עפרה מרימה את הראש מהנוקיה ומגלה שהוא בן דוד שלה.

והם חיים באושר ובפרנוסה עד עצם היום הזה.

אחותי לא מבינה מה אני נשפכת פה מצחוק!!!!

רוצה לשמוע גם את של פריאל? זה אחותך המציאה.

טוב.

אני לא ממש זוכרת, אז אל תראי ליהודית כי היא תהרוג אותי.

 

אוניברסיטת אריאל, חדר אוכל.

פריאל הולכת עם המגש וחושבת לעצמה מחשבות. פתאום, בום טראח, היא נתקעת עם בחור רווק שלומד לרפואה, ממש כמו בסרטים. כל הדפים של פריאל מתפזרים, והמרק נשפך לו על החולצה. הוא מתכופף מיד להרים אותם ומגלה שהיא לומדת להיות פסיכולוגית.

בסוף הם מתחתנים.

לא זוכרת מה קרה באמצע

יומולדת 18 לראשית.

היא עם בלוני הליום ענקיים.

וקוראים לו אלישיב.

המצאתי אותו בערב שבת.

זה היה סיפור אמיתי. 

אשכרה.