אתם יודעים כמה זמן לא כתבתי בוקר? אני חושבת שחודש
אבל איזה חודש
וואו
קצת קשה לסכם את הכול כשאני לא רוצה לומר שום דבר ממה שהיה,
רק אומר שהשבוע האחרון היה השיא, במפתיע. הרי לא קרה שום דבר. זה לא כמו יום חמישי, שהיה עמוס דברים חדשים בצורה מחרידה (מעניין אם מישהו זוכר).
זה היה סתם שבוע רגיל ברצף השבועות המשעממים שלי. ובכל זאת.
מצאתי את הרגע הזה, שלמענו כדאי לחיות ולפעול וגם לוותר על דברים.
ו- וואו. מרגע שיש לך מטרה, מדהים כמה כוחות אתה מקבל וכמה דברים שפעם היו הרסניים וממכרים, עכשיו פשוט נחלת העבר.
והמושג שאני הכי הרבה מתעסקת סביבו עכשיו זה חופש. איך הייתם מגדירים חופש פנימי אמיתי?
הייתי רוצה לעשות בעצמי קליפ לchandelier. יש לי רעיון שמראה את הקשר שלי לשיר הזה, הרי אי אפשר לומר שחוויתי את מה שהיא מתארת בשיר באותה צורה קיצונית. זה יותר... מחשבתי.
הידעתם? לפי המסורת הבריטית והאירית, נשים רשאיות להציע נישואין רק בשנה מעוברת.
כשסיפרתי את זה לחברות שלי, הן שאלו למה שאישה תציע נישואין. אני חשבתי על השוביניזם.
ואתם יודעים מה מצחיק?
לפני קצת יותר משנה, אחרי שבועות של שנה שעברה, עשינו חתונה שכבתית. הזה שכולם מתחפשים למשפחה אחת גדולה. (קלטו רעיון אדיר. בואו נעשה כזה כאן ערב אחד). אז אני התחפשתי לדודה הפמיניסטית שמדברת על הגשמה עצמית ושחרור האישה וכל הדברים האלה, ופתאום אני נהיית כזאת. זה מצחיק אותי לחשוב שפעם כל כך צחקתי על הדמויות האלה, ועכשיו אני מייצגת אותן בגאון בכל מיני מקומות.
סיימתי את פרנסוס על גלגלים. זהו ספר מקסים ומשעשע, אני שמחה שהוא על הפלאפון שלי (בדרכים כשרות רבותיי. ההוצאה לאור נתנה לי אותו. ואם תשאלו מה הקשר שלי עם הוצאות לאור, אז כרגע אין שום קשר. זה אבא. רק שאני היחידה עם סמארטפון בבית).
אולי אחזור למדיטציה? ציפי אומרת שזה עושה לי טוב ואני גם מרגישה את זה. אז אנסה.
ותאמינו או לא, יש עונה שלישית של עלילות ארץ גושן.
ויש כמה פרקים של ארתור שרימון לא נותן לי לראות. וזה כזה... אופ.
ואני חושבת שמספיק לי להיום, אף על פי שזה בוקר קצר להפליא.
אז יום נעים
אבל איזה חודש
וואו
קצת קשה לסכם את הכול כשאני לא רוצה לומר שום דבר ממה שהיה,
רק אומר שהשבוע האחרון היה השיא, במפתיע. הרי לא קרה שום דבר. זה לא כמו יום חמישי, שהיה עמוס דברים חדשים בצורה מחרידה (מעניין אם מישהו זוכר).
זה היה סתם שבוע רגיל ברצף השבועות המשעממים שלי. ובכל זאת.
מצאתי את הרגע הזה, שלמענו כדאי לחיות ולפעול וגם לוותר על דברים.
ו- וואו. מרגע שיש לך מטרה, מדהים כמה כוחות אתה מקבל וכמה דברים שפעם היו הרסניים וממכרים, עכשיו פשוט נחלת העבר.
והמושג שאני הכי הרבה מתעסקת סביבו עכשיו זה חופש. איך הייתם מגדירים חופש פנימי אמיתי?
הייתי רוצה לעשות בעצמי קליפ לchandelier. יש לי רעיון שמראה את הקשר שלי לשיר הזה, הרי אי אפשר לומר שחוויתי את מה שהיא מתארת בשיר באותה צורה קיצונית. זה יותר... מחשבתי.
הידעתם? לפי המסורת הבריטית והאירית, נשים רשאיות להציע נישואין רק בשנה מעוברת.
כשסיפרתי את זה לחברות שלי, הן שאלו למה שאישה תציע נישואין. אני חשבתי על השוביניזם.
ואתם יודעים מה מצחיק?
לפני קצת יותר משנה, אחרי שבועות של שנה שעברה, עשינו חתונה שכבתית. הזה שכולם מתחפשים למשפחה אחת גדולה. (קלטו רעיון אדיר. בואו נעשה כזה כאן ערב אחד). אז אני התחפשתי לדודה הפמיניסטית שמדברת על הגשמה עצמית ושחרור האישה וכל הדברים האלה, ופתאום אני נהיית כזאת. זה מצחיק אותי לחשוב שפעם כל כך צחקתי על הדמויות האלה, ועכשיו אני מייצגת אותן בגאון בכל מיני מקומות.סיימתי את פרנסוס על גלגלים. זהו ספר מקסים ומשעשע, אני שמחה שהוא על הפלאפון שלי (בדרכים כשרות רבותיי. ההוצאה לאור נתנה לי אותו. ואם תשאלו מה הקשר שלי עם הוצאות לאור, אז כרגע אין שום קשר. זה אבא. רק שאני היחידה עם סמארטפון בבית).
אולי אחזור למדיטציה? ציפי אומרת שזה עושה לי טוב ואני גם מרגישה את זה. אז אנסה.
ותאמינו או לא, יש עונה שלישית של עלילות ארץ גושן.
ויש כמה פרקים של ארתור שרימון לא נותן לי לראות. וזה כזה... אופ.
ואני חושבת שמספיק לי להיום, אף על פי שזה בוקר קצר להפליא.
אז יום נעים
