אם לפי עיקר הדין אפשר לדבר עד ברוך שאמר אפשר לפטפט?... סתם דוגמא

האמת לגבי כשרות רגילה...מממ קשה לי להסכים איתך..

אבל לגבי שאר הדברים גם אני בעיקרון הבנתי ככה...

מה הקטע..שכל ברסלבר ששאלתי אמר לי..מה פתאום ודאי שצריך להחמיר

רק לא חומרות שלא כתובות בשום מקום..זה לא להחמיר!

אבל אם נדייק במאמר שהבאתי..משמע רק במצווה שבחרתי להחמיר בכל החומרות בלי חומרות שכתובות..

אבל בשאר המצוות לא להחמיר כלל.. אבל עדיין קשה..מה עם "ספק דאורייתא לחומרא" לדוגמא..

או אני יודע שרבינו אמר ללמוד מסילת ישרים..ולפי הספר הזה יש עניין להגיע מתישהו לחסידות ואפילו לפרישות...

יש כאלה שלא רוצים פסיקה חד משמעית. אלא לקחת כל נושא על כל מורכבותו = שלל ההיבטים והדעות בעניין.

נראה לי שצריך להבחין בין שיטת פסיקה עקרונית- שיש כאלה ששיטת הפסיקה שלהם היא מקלה, כמו הרב עובדיה ויש כאלה ששיטת הפסיקה היא מחמירה, כמו הרב אליהו, לבין החמרות אישיות שאדם לוקח על עצמו עוד ועוד, מתוך לחץ,מתוך רצון להיות צדיק וכו'- גם כשזה בכלל לא נכון לו ובכלל לא מתאים למדרגתו.

לגבי שיטת הפסיקה= הרב עובדיה לא חשוד ח"ו בכך שלא הבין את מורכבות הענינים, ובכל זאת הוא פוסק בשיטה מקלה.

ולא פסיקות כמו: יש דעה כזו ויש דעה כזו ולכן ראוי להחמיר ובמקום הפסד מרובה יש לו לסמוך על המקלים, ואם  יש צרוף של עוד ספק אפשר להקל גם במקום הפסד שאינו מרובה. זה רצון להשאיר את המורכבות ולא לפשט.

שאתה לא ממש מחוייב בו, כדי להקל.

הבעיה אליה הוא מתייחס בליקוטי מוהר"ן [תנינא סי' מד ע"פ הבנתי, ריבוי חששות ומתחים בקיום מצוות, שהאדם מחמיר כי הוא חושש שלא יצא ידי חובה בלעדי זה, וגם אחרי החומרות הוא בספקות שמה עשה לא היה בסדר ולכן לא יצא ידי חובה, ולכן אין לו שמחה וחיות במצוות שהוא עושה.

20150707113426.pdf

כי כמו שכתוב במה שהבאתי...במצווה אחת ידקדק בה בכל החומרות וכו' ...

ואף על פי כן גם בה לא יכנס בחומרות יתרות...

אבל בשאר המצוות אין צריכים להחמיר כלל!!!  משמע אפילו חומרות שהם לא יתרות...

עליהם

יש מובן של חומרא כהכרעה בספקות ויש מובן של חומרא כהוספה על מה שאסרה תורה. מי שחושב שיש כח בדברי רבנו לעקור הלכה הוא בבעיה קשה.

במצב של ספק זה להקל או להחמיר. במצב שאין ספק זה להחמיר או לא להחמיר והוא כותב לא להחמיר. והוא לא כותב להקל.

אבל האם בשאר המצוות מה עושים...מחמירים לפי פוסק אחד או עיקר הדין לפי פסיקתו?

ולהחמיר בדאורייתא. חז"ל המליצו במסכת אבות עשה לך רב והסתלק מן הספק.

יש עוד כללים לפיהם צריך לנהוג במקרה של מחלוקת, כמדומני שהמשמעותי שבהם הוא יחיד ורבים הלכה כרבים.

אני מעתיק את דברי הרמ"א [בחושן משפט סי' כה], הכללים מופיעים ביתר פירוט ובשינויים מסויימים בש"ך ביו"ד סי' רמב, ויש שהאריכו הרבה יותר.

"ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רש"בא סי' ר"ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשו' הרשב"א סי' רכ"ג) כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):"

אחר חתימת התלמוד.

כאשר הרמב"ם מביא את הכלל ללכת בדאורייתא אחר המחמיר ובדרבנן אחר המקל, הוא כותב - "שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן--בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה--אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר:  אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה--בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל. "

לעומת זאת בהקדמה למשנה תורה הוא כותב-

"וכן אם למד אחד מן הגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד--אין שומעין לראשון, אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון, בין אחרון."

הוא לא מדבר כאן על מקרה שאין אתה יודע לאן הדין נוטה, ויש חכם מאוחר שראה את דברי הראשון והכריע שלא כדבריו.

ובסברא, איני רואה מקום לחלק בעניין הלכה כבתראי בין לפני חתימת התלמוד לאחרי.

על כל פנים על כל זה יש דעות בראשונים ואני כתבתי את הכללים שמובאים בגמרא המוסכמים על כולם.

ואגב, מה שראיתי לגבי סברת הדברים שהיא אותה סברא שעומדת ביסוד הכלל של הלכה כבתראי - שיכול להיות שאם צד אחד היה שומע את דברי הצד השני הוא היה משתכנע.

אבל, נראה לי שהמקובל בפוסקים שיש משמעות לרוב גם כשלא ישבו יחד ודנו. [גם אם זה לא אותה משמעות], יכול להיות שיש לזה ראיות מהגמרא. עכ"פ ודאי שדרך הפוסקים - למשל [בית יוסף, משנה ברורה ועוד] לתת לזה משקל רב.

ואם אני זוכר נכון לכל הכללים שברמ"א הגר"א מביא מקורות מהגמרא. אכן יש מחלוקות על נקודות מסויימות בדבריו.

אני לא בא לתת כללים ברורים בהכרעת ההלכה, ויכול להיות שטעיתי בנקודה כזו או אחרת, אני רוצה שאנשים יהיו מודעים לכך שיש כללים נוספים בהכרעת ההלכה, שצריך להתחשב גם בהם.

http://asif.co.il/?wpfb_dl=409

אא"כ יש לאדם רב שהוא הולך לפיו, ומחמיר ומקל כדעתו בכל נושא, או שיש כללי הכרעה אחרים לגבי אותה מחלוקת שלפיהם אפשר להקל.

ובפרט לאור יחסו להלכה שמוכר ממקורות אחרים.

ואם הוא היה אומר אחרת, דבריו היו בטלים מול דברי חז"ל. אבל חבל לדון אותו לכף חובה וליחס לו כוונה כזו.

​

במצווה אחת להחמיר לפי כל הפוסקים...סבבה הבנתי..(אני מקווה)

בשאר המצוות מה? 

בקיצור שמישהו יכתוב כלל ברור..

מה ההבדל בין המצווה האחת שבחרתי לשאר המצוות?

מה ההלכה מחייבת?

או להחמיר בדאורייתא ולהקל בדרבנן או לבחור פוסק אחד.

אני קניתי לא מזמן, עולה 180 שקל, ולדעתי, שווה כל שקל!  על כל ליקוטי מוהר"ן מסודר, וגם על חגים.

מסביר הכל ממש יפה וברור ומוריד את הכל למעשה

אני גם חיפשתי שיעורים על הספר מהאינטרנט ולא מצאתי, עד שגיליתי את זה באתר "ברסלב נייעס" 

יש שם שיעורים שלו לשמיעה ישירה אבל לא הכל. את יכולה לשמוע ולשפוט אם זה מתאים לך 

להלן קישור שיש בו גם שיעור וגם פרטים על הדיסק אונקי

תורה ה' תניינא 'תִּקְעוּ אֱמוּנָה': שיעור מפי הגר"ש טייכנר #01 |♪ » ברסלב נייעס

השיערים הולכים גם לפי הסדר של התורות?