כי אני גרה בעיר, עיר קטנה, בשכונה דתית נחמדה מאוד

ואין מפגש ספונטני כמעט בכלל, יש גינות מוקפות בכמה בניינים עם עשרות משפחות

דתיות עם ילדים קטנים והן ריקות! פשוט ריקות!

כמעט לא יצא לי לפגוש את אותה אישה בגינה יותר מ3 פעמים (במשך שנה)

אז איך אפשר ככה ליצור קשר? אני מכירה הרבה פרצופים מהשכונה ואני יודעת שמאחורי

הפרצופים מסתתרות נשים מאוד נחמדות שיש פוטניאל גדול לכימיה בינינו אבל הן לא יוצאות החוצה.... 

זה לא איך להכיר נשים אלא איך בתכל'ס להיפגש איתן, יצא לי להכיר כמה נשים מהגרעין/מהשכונה

ובפועל אין לי קשר איתן כי אנחנו לא נפגשות באופן ספונטני 

ואני בקטע של מפגש ספונטני, אין לי כח להשקיע במפגשים וגם לא יודעת איך, ומעבר לזה-

כיף לי לשבת בגינה עם עוד מישהי ולא להשתעמם שם, אז כן, המפגש הכי מהנה בשבילי הוא סתם ככה בגינה

(וזה בד"כ לא מצליח באופן יזום, וגם הקשר צריך להיות יותר מבוסס בשביל להציע את זה, ואיך הוא יהיה מבוסס אם

הדרך לבסס אותו היא בעצם... במפגשי גינה??

המטרה של השירשור כרגע היא לדעת מה אחרות עושות , סתם כי זה נורא מסקרן אותי

כרגע אני לא מחפשת פיתרון לעצמי, כי אנחנו עוברים למקום שאולי אולי יהיה לי בו יותר טוב, ופיתרון אחר

לא נראה לי שיהיה

אז ממש אשמח לשמוע פשוט מה אתן עושות, תודה

לדעתי יש קטע של אליטיזם מסוים  וסנוביות-חבורות מסוימות שנוצרות סביבי עצמן ולמי שאין יזמות חברתית פשוט לא תוכל להצטרף למעגל.כולן יהיו נחמדות , אך לא מעבר...):   לי יש סוג של לקות חברתית, במיוחד בסמול טוק. יש נושאים שאני מריצה חופשי בדיבור(בד"כ נושאים הקרובים לליבי מכל מיני סיבות). אבל בד"כ אני דג אמיתי, וכך לא ניתן ליצור חברה(בסגול). תהיי בטוחה שהנשים האלו קשורות כי יש להן מספר דברים במשותף ולא רק עצם העובדה שהן אמהות דתיות הנפגשות בגינה מידי פעם.

בהצלחה.

בכוונה קוראים לך "גרעין תורני" ?(כלומר- את באה מאחד כזה?) 

הרגשתי את זה כשגרתי במקום עם חברה המונית מדי (הפוך ממה שעכשיו)

גם אני הייתי כמוך אבל היו לי כמה חברות שכן נוצר קשר קצת אישי יותר, והיו פעמים שהייתי פוגשת

מישהי אחת על אחת ואז זה יותר זרם

קוראים לי גרעין תורני כי חיפשתי גרעין שהמשפחות גרות באותו איזור, מהסיבה הנ"ל

במקרה אני גם גרה בגרעין אבל כמעט לא מכירה ולא נפגשת... כי זה לא שנפגשים ברחוב

אם יש נשים בגינה ואת רוצה להעמיק את הקשר- אפשר להביא פעיליויות שמתאימות לכמה ילדים (בועות סבון, ציורים וכד')

ואז כהילדים שלך משחקים ואת רואה שילדים אחרים רוצים להצטרף אז לבקש מהאמא רשות (זאת שהחלפת איתה כמה מילים אתמול) ואז את יותר קשורה לאמא מאשר סתם מפגש אקראי כי זה כבר מפגש יותר מבוסס.

וגם אני למדתי לא לצפות שהקהילה הקיימת תפתח את שעריה בברכת ברוכה הבאה, אלא פשוט להיכנס. ללכת לאירועים גם אם התוכן לא כ"כ קורץ לך יותר בשביל המסגרת של להכיר את האנשים.

אין לי בעיה לבסס קשר גם רק ע"י שיחה אבל הפעם הבאה שאני פוגשת את האישה

שדיברתי איתה בגינה תהיה במקרה הטוב אחרי כמה חודשים, אז ככה אי אפשר לבסס קשר,

אני גם לא אזמין אלי הביתה מישהי שיצא לי לפגוש רק פעם אחת, צריך קצת יותר היכרות בשביל זה,

וצריך גם שזאת תהיה מישהי שיש לי ממש כימיה איתה, ובגינה לעומת זאת

אפשר לקשקש כמעט עם כל אחת (אני גם לא כ"כ מחפשת קשר יותר מסתם לקשקש בגינה)

לגבי ללכת לאירועים זה חלק מהבעיה, שאני מתעצלת להשקיע בזה, רוצה שזה יקרה לבד,

ואולי פה קבור הכלב (יש לי שכנה בדלת לידי שכל פעם שאנחנו נפגשות אנחנו מדברות מלא

ושתינו ממש שמחות כשזה קורה, אבל אין קשר יותר מזה, אין ביקורים בבית למשל, והיא גרה בדלת לידי!)

הגינה מפוצצת.. וחוצמזה מזמינים זוגות מדי פעם אלינו, משלוחי מנות וכד'. תמיד אני עשיתי את הצעד הראשון (ואולי עוד כמה צעדים..) ואני זורמת עם זה...

בעיר הקודמת היתה לנו קהילה מגובשת סביב בית כנסת והיה גרופ לקהילה, גם מפגשים מתוכננים, פעיליות לילדים, הכל..

כל הנשים שבגינה המפוצצת יש כאלה שאת מכירה? מאיפה?

ומאיפה אתם מכירים את הזוגות שאתם מזמינים?

ומה זה קהילה מגובשת, איך נפגשים איתה ביומיום ואיך בכלל מכירים את האנשים שבה כדי להיפגש איתם?

כשאומרים "לצאת בערב עם חברה/חברות", מאיפה מכירים את החברות האלה?

מקווה שזה בסדר שאני חופרת

מכירים מתוך השהייה המשותפת.

ברובהמקרים הקשר נוצר אחרי שהבן שלי מרביץ לילד שלהן 

כשנפגשי באופן כמעט יומיומי אז זה זורם...

כשעברנו לפה רציתי לשמוע המלצות במלא תחומים: מרפאות, רפואת ילדים, מעונות, קייטנות, בייביסיטר, פעילויות פנאי,

את כל זה שאלתי בערך את כל מי שנקלעתי לשיחה איתה.

את הזוגות שהזמנו-

1. קרובים רחוקים שזה היה הזמן לחדש קשרים.

2. משפחה שחמי הכיר את המשפחה של האשה וכשנפגשו ברחוב זיהו אחד את השני וככה נוצר הקשר הראשוני. מעבר לזה הם זוג ממש בסגנון שלנו (בשונה משאר הקהילה פה) וממש חמודי אז היה לנו כיף איתם והזמנו אות שוב.

3. משפחה שבעלי מכיר את הבעל מלפני כמה שנים ויש לנו ילדים באותו גיל.

4. הורים לילדים בגיל של הבן שלי מהמעון.

בקהילה הקודמת היה בית כנסת של הזוגות הצעירים שהוא ריכז את הזוגות שבסגנון שלנו מתוך שכונה מאוד גדולה.

פחות היו מפגשים ביומיום אלא יותר בשבתות בחצר בית הכנסת. האמהות נשארו בחוץ עם הילדים, הנשואות שלא היה להן ילדים היו מתפללות ואחרי התפילה היה קידוש משותף לכולם וככה התגבשה הקהילה. היינו עושים ארוחות משותפות, פעיליויות, ערבי נשים וכד'.

כשנכנסנו לקהילה התארגן ערב נשים ואני התנדבתי לארח. ככה גם הכירו אותי.

איפה שעכשיו אני גרה אין לי חברויות שאני יכולה להרים טלפון למישהי בואי נצא להליכה/ לבית קפה אבל אני גם לא מחפשת את זה. אני יוצאת עם חברות מהלימודים (מלפני שנתיים) או המשפחה וגם זה בקושי כי אין לי זמן.

אם זה היה חשוב לי הייתי מצטרפת לכל מיני אירועים שמפרסמים כמו ערב הפרשת חלה, הרצאות, נסיעה לים נפרד וכו' ושם מכירה חברות שבקטע של יציאות ואוורור.

האם יש שוני במפגשים של נשים נשואות עם חברות?

אחדד..

הייתי גרושה כמה שנים טובות. בשנים אלה בניתי חברויות טובות.. אפשר גם שהתחילו בגינה..

החברה הכי טובה דווקא היתה נשואה והיינו נפגשות המון - בבית של אחת מאיתנו ובמקומות חיצוניים.

כעת אני נשואה ב"ה - ועברנו למקום חדש ולא מוכר

אין לי ילדים בגיל שצריך ללכת איתם לגינה

ולשאר הנשים המאוד מתוקות שאני רוצה להיות איתן בקשר יש..

איך אפשר לצאת בין החובות לבית ולבעל?

גם לשניה יש בדיוק את אותם החובות..

מזמינים לשבת מדיי פעם אבל זה לא בניה של חברות ככה..

מה הכוונה שוני במפגשים?

וגם זה תלוי שנה ראשונה שניה של הקשר צריך יותר זמן יחד לבסס את הקשר.

בעלי סטודנט בערבים אז יותר קל לי לצאת כי הוא גם ככה לא בבית.

ומעדיפה לשלם לבייביסיטר בערב כשהילדים ישנים.

באמת הרבה נשואות לא יכולות לצאת בערב בגלל המחוייבות .

מצד שני אנחנו כמעט ולא פוגשים אף אחד בשבת בקושי את ההורים בגלל שהשבוע עמוס.

יש לזה מחיר לי חשוב חיי חברה.

אם זה חשוב משקיעים, לממשל במקום גינה נפגשים בבית של אחת מכן

ואז זה אפילו לא ממש על חשבון משהו,

וזה צריך להיות הדדי כמובן

1.עכשיו חם מאוד בשביל לשבת בחוץ

2.

מישהי שהילדים שלה ביחד בגן/בית ספר של מישהי אחרת אז יש תירוץ להגיע אליה כדי שהילדים יפגשו

הכרתי אף אחת קודם...

הכרנו את החברים שלנו בהרבה דרכים: נכנסנו לתוך קהילה שיש לה פעילויות וערבים משותפים וזה הזדמנות להיפגש עם אנשים, יש בכל שבת קידוש אחרי התפילה, בשבוע הראשון שלנו בעיר הגיעו פעמיים להביא לנו עוגה וכך הכרתי שתי נשים, אח"כ הזמינו לארוחת שבת ואליה כבר לא יכולנו להגיע כי נסעתי ללדת וכשחזרתי הביתה הגיעו משפחות להביא אוכל וככה הכרתי עוד. אני גם יוצאת לגינה אפילו שאין לי ילדים בגיל המתאים (רק התינוקת שלי בת החמישה חודשים) ופוגשת שם נשים שיוצאות עם הילדים שלהם, מארחים ומתארחים אצל אנשים, קובעת עם נשים מפגשים בבית קפה/בגינה/בטיילת וכד'...

מבינה אותך מאד, אני משתגעת בלי חברה. ממליצה לך ליצור את זה, אפילו אם זה נראה מאולץ בהתחלה... בהצלחה!!

איך הגעת לרמת היכרות כזאת שמאפשרת לך לקבוע מפגשים?

אחרי פעם אחת שבאו להביא עוגה או אוכל כבר הרגשת שאת יכולה לנסות לקבוע מפגשים?

כמעט ולא התייחסו אלינו

כשעברנו דירה החלטתי שאין מצב שזה קורה שוב, אז אני יוזמת חברויות!!

לא מתפדחת לדבר עם אנשים לא מוכרים בבית הכנסת או בגינה וזה גורם לחיבור שמוביל אח"כ גם למפגשים בבית קפה או בבתים אחת של השניה וכד'. אולי זה אנחנו, אולי זה מזל ש"נפלנו" על מקום עם ריכוז אנשים חברותיים...

במקרה באחד הפורומים בכיפה (בלי להכיר אחת את השניה). אולי מישהי פה גם גרה בעיר שלך ותוכלו לקבוע מפגש וככה להכיר אותה ואת חברות שלה בהמשך... בהצלחה!! 

נפגשים בגנים של הילדים/בשכונה/בתאום בבתים בגינות בשבתות בשיעורים בבילויים משותפים

עם נשים שלא מכירה בגן שעשועים, בסופר.. בד"כ נשים חוזרות לאותו גן שעשועים וכך יצא לי ליצור חברויות גם עם נשים שפגשתי פעם בחודש. מחליפים טלפונים לפעמים.

משתדלת לגוון מדי פעם בגני שעשועים ולהכיר חברות חדשות. גם כיף לילדים.

הקהילה שלנו מאד חברותית(: מוזמנת לרמלה..

יש ערכות של קרוב ללב- חילקנו לשכנים שלא הכרנו בחגים, כל פעם לאותם שכנים וכך נוצרו עוד חברויות. החבילות שלהם מגיעות עד הבית. זה רק לדפוק אצל השכנים ולתת להם מתנה..

אני מחפשת מקום לפרסם אותנו קצת... לעלות אותנו על המפה.... 

נצרת עילית לצערנו מתמלאת בבני דודים הקונים בעיר בתים ומתרבים פה.

משפחות שמחפשות שליחות אמיתית מוזמנות לעבור לגור בעיר.

הגרעין די בבניה, כרגע אין הרבה מאוד משפחות, יחסית לגרעינים שאני מכירה.

נשמח לקבלכם לעירנו היקרה!!

ממליצה בחום!!! אנשים טובים, אויר נעים תמיד, מגוון רחב של סגנונות (משפחות מתורת החיים, קהילה מחריש, משפחות ישיבת ההסדר-שלוחת מעלות, וותיקי העיר המקסימים ועוד משפחות מדהימות שהצטרפו למגורים המשמעותיים פה.)

בית ספר ממ"ד עם מסלול תורני ייפתח בע"ה לשנה"ל התשע"ו, בי"ס תלמוד תורה ובי"ס לבנות, גנים תורניים, פעילויות ענפות לילדים ולמבוגרים.... בקיצור יש הכל, רק אתם חסרים....

מוזמנים ליצור קשר עם רב הגרעין- הרב נועם קריספיל 0507434193 או אשתו, כנרת 0527203525

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.