כי אני גרה בעיר, עיר קטנה, בשכונה דתית נחמדה מאוד

ואין מפגש ספונטני כמעט בכלל, יש גינות מוקפות בכמה בניינים עם עשרות משפחות

דתיות עם ילדים קטנים והן ריקות! פשוט ריקות!

כמעט לא יצא לי לפגוש את אותה אישה בגינה יותר מ3 פעמים (במשך שנה)

אז איך אפשר ככה ליצור קשר? אני מכירה הרבה פרצופים מהשכונה ואני יודעת שמאחורי

הפרצופים מסתתרות נשים מאוד נחמדות שיש פוטניאל גדול לכימיה בינינו אבל הן לא יוצאות החוצה.... 

זה לא איך להכיר נשים אלא איך בתכל'ס להיפגש איתן, יצא לי להכיר כמה נשים מהגרעין/מהשכונה

ובפועל אין לי קשר איתן כי אנחנו לא נפגשות באופן ספונטני 

ואני בקטע של מפגש ספונטני, אין לי כח להשקיע במפגשים וגם לא יודעת איך, ומעבר לזה-

כיף לי לשבת בגינה עם עוד מישהי ולא להשתעמם שם, אז כן, המפגש הכי מהנה בשבילי הוא סתם ככה בגינה

(וזה בד"כ לא מצליח באופן יזום, וגם הקשר צריך להיות יותר מבוסס בשביל להציע את זה, ואיך הוא יהיה מבוסס אם

הדרך לבסס אותו היא בעצם... במפגשי גינה??

המטרה של השירשור כרגע היא לדעת מה אחרות עושות , סתם כי זה נורא מסקרן אותי

כרגע אני לא מחפשת פיתרון לעצמי, כי אנחנו עוברים למקום שאולי אולי יהיה לי בו יותר טוב, ופיתרון אחר

לא נראה לי שיהיה

אז ממש אשמח לשמוע פשוט מה אתן עושות, תודה

לדעתי יש קטע של אליטיזם מסוים  וסנוביות-חבורות מסוימות שנוצרות סביבי עצמן ולמי שאין יזמות חברתית פשוט לא תוכל להצטרף למעגל.כולן יהיו נחמדות , אך לא מעבר...):   לי יש סוג של לקות חברתית, במיוחד בסמול טוק. יש נושאים שאני מריצה חופשי בדיבור(בד"כ נושאים הקרובים לליבי מכל מיני סיבות). אבל בד"כ אני דג אמיתי, וכך לא ניתן ליצור חברה(בסגול). תהיי בטוחה שהנשים האלו קשורות כי יש להן מספר דברים במשותף ולא רק עצם העובדה שהן אמהות דתיות הנפגשות בגינה מידי פעם.

בהצלחה.

בכוונה קוראים לך "גרעין תורני" ?(כלומר- את באה מאחד כזה?) 

הרגשתי את זה כשגרתי במקום עם חברה המונית מדי (הפוך ממה שעכשיו)

גם אני הייתי כמוך אבל היו לי כמה חברות שכן נוצר קשר קצת אישי יותר, והיו פעמים שהייתי פוגשת

מישהי אחת על אחת ואז זה יותר זרם

קוראים לי גרעין תורני כי חיפשתי גרעין שהמשפחות גרות באותו איזור, מהסיבה הנ"ל

במקרה אני גם גרה בגרעין אבל כמעט לא מכירה ולא נפגשת... כי זה לא שנפגשים ברחוב

אם יש נשים בגינה ואת רוצה להעמיק את הקשר- אפשר להביא פעיליויות שמתאימות לכמה ילדים (בועות סבון, ציורים וכד')

ואז כהילדים שלך משחקים ואת רואה שילדים אחרים רוצים להצטרף אז לבקש מהאמא רשות (זאת שהחלפת איתה כמה מילים אתמול) ואז את יותר קשורה לאמא מאשר סתם מפגש אקראי כי זה כבר מפגש יותר מבוסס.

וגם אני למדתי לא לצפות שהקהילה הקיימת תפתח את שעריה בברכת ברוכה הבאה, אלא פשוט להיכנס. ללכת לאירועים גם אם התוכן לא כ"כ קורץ לך יותר בשביל המסגרת של להכיר את האנשים.

אין לי בעיה לבסס קשר גם רק ע"י שיחה אבל הפעם הבאה שאני פוגשת את האישה

שדיברתי איתה בגינה תהיה במקרה הטוב אחרי כמה חודשים, אז ככה אי אפשר לבסס קשר,

אני גם לא אזמין אלי הביתה מישהי שיצא לי לפגוש רק פעם אחת, צריך קצת יותר היכרות בשביל זה,

וצריך גם שזאת תהיה מישהי שיש לי ממש כימיה איתה, ובגינה לעומת זאת

אפשר לקשקש כמעט עם כל אחת (אני גם לא כ"כ מחפשת קשר יותר מסתם לקשקש בגינה)

לגבי ללכת לאירועים זה חלק מהבעיה, שאני מתעצלת להשקיע בזה, רוצה שזה יקרה לבד,

ואולי פה קבור הכלב (יש לי שכנה בדלת לידי שכל פעם שאנחנו נפגשות אנחנו מדברות מלא

ושתינו ממש שמחות כשזה קורה, אבל אין קשר יותר מזה, אין ביקורים בבית למשל, והיא גרה בדלת לידי!)

הגינה מפוצצת.. וחוצמזה מזמינים זוגות מדי פעם אלינו, משלוחי מנות וכד'. תמיד אני עשיתי את הצעד הראשון (ואולי עוד כמה צעדים..) ואני זורמת עם זה...

בעיר הקודמת היתה לנו קהילה מגובשת סביב בית כנסת והיה גרופ לקהילה, גם מפגשים מתוכננים, פעיליות לילדים, הכל..

כל הנשים שבגינה המפוצצת יש כאלה שאת מכירה? מאיפה?

ומאיפה אתם מכירים את הזוגות שאתם מזמינים?

ומה זה קהילה מגובשת, איך נפגשים איתה ביומיום ואיך בכלל מכירים את האנשים שבה כדי להיפגש איתם?

כשאומרים "לצאת בערב עם חברה/חברות", מאיפה מכירים את החברות האלה?

מקווה שזה בסדר שאני חופרת

"הכל סובב את האשכנזים". 

האם יש שוני במפגשים של נשים נשואות עם חברות?

אחדד..

הייתי גרושה כמה שנים טובות. בשנים אלה בניתי חברויות טובות.. אפשר גם שהתחילו בגינה..

החברה הכי טובה דווקא היתה נשואה והיינו נפגשות המון - בבית של אחת מאיתנו ובמקומות חיצוניים.

כעת אני נשואה ב"ה - ועברנו למקום חדש ולא מוכר

אין לי ילדים בגיל שצריך ללכת איתם לגינה

ולשאר הנשים המאוד מתוקות שאני רוצה להיות איתן בקשר יש..

איך אפשר לצאת בין החובות לבית ולבעל?

גם לשניה יש בדיוק את אותם החובות..

מזמינים לשבת מדיי פעם אבל זה לא בניה של חברות ככה..

מה הכוונה שוני במפגשים?

וגם זה תלוי שנה ראשונה שניה של הקשר צריך יותר זמן יחד לבסס את הקשר.

בעלי סטודנט בערבים אז יותר קל לי לצאת כי הוא גם ככה לא בבית.

ומעדיפה לשלם לבייביסיטר בערב כשהילדים ישנים.

באמת הרבה נשואות לא יכולות לצאת בערב בגלל המחוייבות .

מצד שני אנחנו כמעט ולא פוגשים אף אחד בשבת בקושי את ההורים בגלל שהשבוע עמוס.

יש לזה מחיר לי חשוב חיי חברה.

אם זה חשוב משקיעים, לממשל במקום גינה נפגשים בבית של אחת מכן

ואז זה אפילו לא ממש על חשבון משהו,

וזה צריך להיות הדדי כמובן

1.עכשיו חם מאוד בשביל לשבת בחוץ

2.

מישהי שהילדים שלה ביחד בגן/בית ספר של מישהי אחרת אז יש תירוץ להגיע אליה כדי שהילדים יפגשו

הכרתי אף אחת קודם...

הכרנו את החברים שלנו בהרבה דרכים: נכנסנו לתוך קהילה שיש לה פעילויות וערבים משותפים וזה הזדמנות להיפגש עם אנשים, יש בכל שבת קידוש אחרי התפילה, בשבוע הראשון שלנו בעיר הגיעו פעמיים להביא לנו עוגה וכך הכרתי שתי נשים, אח"כ הזמינו לארוחת שבת ואליה כבר לא יכולנו להגיע כי נסעתי ללדת וכשחזרתי הביתה הגיעו משפחות להביא אוכל וככה הכרתי עוד. אני גם יוצאת לגינה אפילו שאין לי ילדים בגיל המתאים (רק התינוקת שלי בת החמישה חודשים) ופוגשת שם נשים שיוצאות עם הילדים שלהם, מארחים ומתארחים אצל אנשים, קובעת עם נשים מפגשים בבית קפה/בגינה/בטיילת וכד'...

מבינה אותך מאד, אני משתגעת בלי חברה. ממליצה לך ליצור את זה, אפילו אם זה נראה מאולץ בהתחלה... בהצלחה!!

איך הגעת לרמת היכרות כזאת שמאפשרת לך לקבוע מפגשים?

אחרי פעם אחת שבאו להביא עוגה או אוכל כבר הרגשת שאת יכולה לנסות לקבוע מפגשים?

כמעט ולא התייחסו אלינו

כשעברנו דירה החלטתי שאין מצב שזה קורה שוב, אז אני יוזמת חברויות!!

לא מתפדחת לדבר עם אנשים לא מוכרים בבית הכנסת או בגינה וזה גורם לחיבור שמוביל אח"כ גם למפגשים בבית קפה או בבתים אחת של השניה וכד'. אולי זה אנחנו, אולי זה מזל ש"נפלנו" על מקום עם ריכוז אנשים חברותיים...

במקרה באחד הפורומים בכיפה (בלי להכיר אחת את השניה). אולי מישהי פה גם גרה בעיר שלך ותוכלו לקבוע מפגש וככה להכיר אותה ואת חברות שלה בהמשך... בהצלחה!! 

נפגשים בגנים של הילדים/בשכונה/בתאום בבתים בגינות בשבתות בשיעורים בבילויים משותפים

עם נשים שלא מכירה בגן שעשועים, בסופר.. בד"כ נשים חוזרות לאותו גן שעשועים וכך יצא לי ליצור חברויות גם עם נשים שפגשתי פעם בחודש. מחליפים טלפונים לפעמים.

משתדלת לגוון מדי פעם בגני שעשועים ולהכיר חברות חדשות. גם כיף לילדים.

הקהילה שלנו מאד חברותית(: מוזמנת לרמלה..

יש ערכות של קרוב ללב- חילקנו לשכנים שלא הכרנו בחגים, כל פעם לאותם שכנים וכך נוצרו עוד חברויות. החבילות שלהם מגיעות עד הבית. זה רק לדפוק אצל השכנים ולתת להם מתנה..

אני מחפשת מקום לפרסם אותנו קצת... לעלות אותנו על המפה.... 

נצרת עילית לצערנו מתמלאת בבני דודים הקונים בעיר בתים ומתרבים פה.

משפחות שמחפשות שליחות אמיתית מוזמנות לעבור לגור בעיר.

הגרעין די בבניה, כרגע אין הרבה מאוד משפחות, יחסית לגרעינים שאני מכירה.

נשמח לקבלכם לעירנו היקרה!!

ממליצה בחום!!! אנשים טובים, אויר נעים תמיד, מגוון רחב של סגנונות (משפחות מתורת החיים, קהילה מחריש, משפחות ישיבת ההסדר-שלוחת מעלות, וותיקי העיר המקסימים ועוד משפחות מדהימות שהצטרפו למגורים המשמעותיים פה.)

בית ספר ממ"ד עם מסלול תורני ייפתח בע"ה לשנה"ל התשע"ו, בי"ס תלמוד תורה ובי"ס לבנות, גנים תורניים, פעילויות ענפות לילדים ולמבוגרים.... בקיצור יש הכל, רק אתם חסרים....

מוזמנים ליצור קשר עם רב הגרעין- הרב נועם קריספיל 0507434193 או אשתו, כנרת 0527203525

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר