אבל אפשר להזמין אותה כאן (למרות שפועל אני לא יודע כמה יש מערך משלוחים. הכי טוב ליצור קשר עם רם: 054-4215095).

בימים אלו עובדים חזק על מהדורה שלישית.

ויש דברים שגם לא חייבים אם אינו מבקש סליחה/חוזר בתשובה.

ומי שיכול - אשריו ואשרי חלקו. חסיד.

וכשלא, לכאורה באמת עדיף לא להגיד.

יעלה על הדעת שמישהו שם הכניס, במודע וכוונה, לבחור/ה תמים/ה אלה בראש - ובערב הוא יאמר שהוא "מוחל לכל מי שחטא נגדו"?....

שיעשה תשובה קודם.  יש אכן חסידי עליון - אבל זה לא כל אחד.

נכון זה מכעיס, זה מרתיח אפילו לפעמים וקשה..

אבל תכלס- אין עניין לשמור את זה בלב פנימה..

ואגב, זה אחד הביטויים של שנאת חינם, שאדם שונא מישהו ושומר את שנאתו אליו בליבו..

אולי אפשר לומר... ריבונו של עולם, אני רוצה לסלוח אבל קשה לי, תעזור לי..

ואדם סוג של מכין את עצמו למיתה 

אם אני יודע שאני הולך למות עכשיו, אין לי סיבה לשמור טינה לאנשים שנשארים פה 

ובעיקר, כדאי להגיע לפני בי"ד של מעלה עם דף נקי כלפי אנשים.. 

וכמו נתינת צדקה לפני התפילה שמעוררת את הקב"ה להחזיר חסד, כמו"כ המוחל לחברו מעלה לעצמו את הסיכויים שימחלו לו על עוונותיו. (קיצר, זה בערך כמו לשים כיפה בכניסה לבית משפט רק שזה נעשה באמת) 

זה שמחר יום חדש זה משהו אחר 

ברגע שהאדם יעבוד על עצמו ויגיד וידע שהוא כלום ושום דבר

אין שום סיבה שאחרי שהוא נרגע מריב מסויים הוא ימחל ויסלח

בס"ד

אם מסתכלים על המציאות של עם ישראל,

ממקום פנימי שמבין שכולנו נשמה אחת בגופים מחולקים,

אז מבינים שמבחינת הנשמה הנשמה סלחה. כי היא מרגישה את האחדות עם היהודי השני.

היא אוהבת את היהודי השני- גם זה שפגע בה,

ויודעת שהכל הכל מאת ה', ואם לא אותו יהודי שפגע,

היא הייתה צריכה לעבור את הסבל הזה באופן אחר.

והוא- הפוגע  היה רק החייב שדרכו התגלגלה החובה הזו.

אז באמת אין מקום לכעס.

החוויה הקשה שעברתי- הייתי זקוקה לה. הגם שאני לא תמיד מבינה בשביל מה.

ואין מה לנטור טינה, כי באמת לנטור טינה ליהודי שני זה כמו לנטור טינה לעצמי.

לא תמיד אנו חשים את החוויה של הנפש האלוקית שבנו.

אבל אנו מאמינים שהיא קיימת. מתוך מקום זה שאמנם לא חש את הרגש-

כי בכללי עוד לא הזדכנו מספיק כדי להרגיש את הרגשות של הנפש האלוקית באופן טבעי,

וכדי להגיע לשם צריך לעבוד, ולקלף קליפות, בעבודה קשה, 

אבל אנו יודעים שזה שם.

לכן הייתי אומרת את זה גם ובעיקר במצבים הכי קשים,

מתוך אמונה במקום השלם שבי, שלא נפגע, ולא נשרט ורק התקרב עוד יותר.

ונכון להיום ב"ה, סלחתי לכולם.

אין אדם שבאופן מודע אני נוטרת לו טינה על איזה רגע בחיים.

אבל הכל התחיל מהאמונה, שבבסיס עם ישראל זו מהות אחת.

ובבחירה שלי דרך המילים הריני מוחלת- אני מתחברת אל החוויה האלוקית הפנימית,

ולא אלא הקליפות שמסביב.

ביטוי המילים הללו בפה, ובעיקר מתוך חיבור לרובד העליון שבנשמה,

פותח צהר, מהמקום השלם והפנימי שבי, אל אותו מודע שחווה את עצמו אחרת,

ונותן לאור הנשמה להאיר את הלב, באור שמתגבר והולך.

מאד מאד ממליצה לומר את המילים האלו.

גם לי עלתה השאלה הזאת לפני כמה ימים בעקבות יום לא קל שהיה לי בעבודה..

ומי שזכה להכעיס אותי בצורה כ"כ גדולה הוא עובד ערבי שעובד איתי..

לגויים אני לא צריכה למחול נכון? ל אבקטע שעכשיו כל הערבים עיצבנו אותי ולהכליל וכו וגם לא כדי להכנס עכשיו לוויכוח פוליטי! זה משהו שמשהו מאד ספציפי עשה ובמקרה או שלא הוא ערבי..אני לא צריכה לחשוב עליו בזמן שאני אומרת את זה..נכון?

הוא לא הטריד אותי או משהו כזה חס וחלילה!

סתם היה ממש מגעיל וחסר התחשבות בצורה מאוד מכעיסה..ערבי..

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה