פְּנִימִיּוּת – הַחַיִּים וְהַמַּעֲשִׂים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁיֶּשְׁנָם אַנְשֵׁי פְּנִים וְאַנְשֵׁי חוּץ. וְסִימָנִים מֻבְהָקִים לִשְׁנֵי טִפּוּסֵי יְסוֹד אֵלֶּה. אִישׁ הַחוּץ – הוּא זֶה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי עוֹלָם חוּץ. פָּתוּחַ וּמְפֻלָּשׁ (=פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו) לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כָּל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן, שֶׁהֵם מִתְרַחֲשִׁים בִּסְבִיבָתוֹ אוֹ בִּקְצֵה הָאֹפֶק וּמֵעֵבֶר לוֹ, מוֹתְחִים אֶת סַקְרָנוּתוֹ עַד הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן, וְהוּא מוֹצֵא בָּהֶם עִנְיָן רָב, "עוֹלָמוֹת" מְלֵאִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה: אֶת עוֹלָמוֹ הוּא כֻּלּוֹ.  וְרַק "פִּנָּה" אַחַת אֵינָהּ מְעַנְיֶנֶת אוֹתוֹ כֹּל עִקָּר: פִּנַּת נַפְשׁוֹ הוּא. הוּא תָּמִיד הוֹמֶה וּמְהַמֶּה וְרוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ אֵצֶל הַכֹּל – וְאֵינוֹ מָצוּי אֵצֶל עַצְמוֹ. עַל כְּתֹבֶת נַפְשׁוֹ לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נִמְצְאֵהוּ. עִם כָּל הָעוֹלָם הַמִּזְדַּמֵּן לוֹ הוּא נִפְגָּשׁ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְעִם עַצְמוֹ אֵינוֹ נִפְגָּשׁ עִדָּן וְעִדָּנִים. הַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצַּת נַפְשׁוֹ מְטִילָה עָלָיו שִׁעֲמוּם, וְהוּא בּוֹרֵחַ הֵימֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ וּרְצוֹנוֹ. אִישׁ זֶה וַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק לְפִי מַצָּבוֹ מִמִּפְנֶה שֶׁל תְּשׁוּבָה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִנַּפְשׁוֹ. וְאֵין הַתְּשׁוּבָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמָּצוּי אֵצֶל נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא בֵּן תּוֹרָה, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מֵאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "'וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן' – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁתּוֹרָתָן מִבַּחוּץ וְאֵינָהּ מִבִּפְנִים"(לקוטי מדרשים, בית המדרש, חדר חמישי, 162) וְלָכֵן אֵין בּוֹ "לַחְלוּחִית שֶׁל תּוֹרָה" (שם). תּוֹרָתוֹ יְבֵשָׁה מִשּׁוּם שֶׁנַּפְשׁוֹ יְבֵשָׁה. תּוֹרָתוֹ לֹא נִסְפְּגָה בְּנַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ לֹא טָבְלָה בְּתוֹרָתוֹ. עַל מִפְתַּן הַנֶּפֶשׁ נִשְׁאֲרָה וְלֹא נִכְנְסָה פְּנִימָה.

בְּרַם אִישׁ הַפְּנִים הוּא טִפּוּס שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. הוּא, עִקָּרוֹ בִּפְנִים וְרַק גּוּפוֹ נוֹטֶה לַחוּץ. הוּא מֵהֵיכָלוֹ הַפְּנִימִי אֵינוֹ יוֹצֵא. וְגַם בְּצֵאתוֹ לִפְרָקִים רְחוֹקִים – יְצִיאַת מִקְצָתוֹ הִיא, וְרַק דֶּרֶךְ עֲרַאי. כֻּלּוֹ מְכֻנָּס בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר הֱיוֹתוֹ אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הוּא. בָּהּ הוּא רוֹאֶה אֶת עוֹלָמוֹ וְהִנֵּה הוּא כֹּה גָּדוֹל וְעָשִׁיר. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין עוֹלָם הַחוּץ זָר לוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ נַפְשׁוֹ וְדֶרֶךְ נַפְשׁוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּשְׁלַל צְבָעָיו, בְּכָל אוֹרוֹתָיו וּצְלָלָיו. חוּשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים לַנֶּפֶשׁ, וְאֵינָם סְתָם הֶפְקֵר לְכָל מַרְאֶה וּמִשְׁמָע, הֲרֵיהֶם מְמֹרָקִים, מְחֻדָּדִים וּמְמֹרָטִים בְּיוֹתֵר, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם וּמַכְפִּילָה אֶת כֹּחָם פִּי כַּמָּה.

וְאָדָם זֶה שֶׁהוּא מָצוּי קָרוֹב אֵצֶל נַפְשׁוֹ, אֲפִלּוּ אִם נִפְרְמוּ (=נִפְתְּחוּ) קְרוּמֵי נַפְשׁוֹ מֵחֲמַת סְטִיּוֹת שֶׁל דֵּעוֹת וּמַעֲשִׂים, וַאֲפִלּוּ אִם חָלוּ בָּהֶם קְרָעִים רְצִינִיִּים, אֵצֶל נַפְשׁוֹ הוּא. וְלָכֵן יַרְגִּישׁ מִיָּד בְּאוֹתָן פְּרִימוֹת וּבְאוֹתָם קְרָעִים, וְהוּא יִזְדַּעֲזַע עֲמֻקּוֹת נוֹכַח תּוֹפָעוֹת אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אִיּוּם לְמַפֹּלֶת רוּחָנִית, סוֹפוֹ לִצְלֹל לְתוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ וּלְהַעֲלוֹת מִתּוֹכָם חַיּוּת פְּנִימִית, כְּדֵי אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא עַד אִחוּי וְהַשְׁלָמָה.