וזה טעים להם
אבל עמוק עמוק כולם יודו שבירה זה טעם נרכש
וזה טעים אבל לא בפעמים הראשונות
ואנשים ששותים בפעם הראשונה בירה ועושים קולות של נהנים הם סמרטוטים
אנשים ללא גב ועמוד שדרה
ואיך אני יודע את זה??
כי פעם גם שתיתי בירה כי כולם שתו...והיום זה טעים לי
ואני רואה חברים ששותים וסובלים כל שלוק
וממשיכים..
אוי הפוזות
יש אנשים ששותים בירה...מאיר.
כנ"ל לגבי סיגריותמישהי=)
מה גם, שהפוזות בהתחלה לא מצליחות
כי אם זה לא תכונה נרכשת משתעלים
והמון
הסיגריות תמיד מגעילות....מאיר.
הבירה מסמלת משו גברי
יש משו כיף וגם גברי בגקוזי עם חברים בירה כרס וענבים
הבעיה היא המשחק...
הבעיה הגדולה ביותר היא שהמשחק משוחק תמיד
נכון.מישהי=)
הבעיה היא המשחק. אתה צודק לגמרי לגמרי לגמרי
אלכוהול זה מסריח, סיגריה זה מסריח
אממה?
זה נחשב קול.
וזה הבעיה
זה כל משחקי החברה האלו.
מניפולציות, לחץ חברתי, בגדים, בנות וכו'
^^^^^ רק מכורים לניקוטיןמגניב%
זה טעם נרכש?יוני
ומה רצית לומר בזה??מאיר.
אין רע בטעם נרכש יש רע בפוזות והמשחק
^^מישהי=)
ממממיוני
פחות בתודעה ופחות מסכים שזה טעם נרכשמאיר.
אני מדבר איתך על סחים אמיתים
כאלה שמנסים לפתוח בקבוק בירה בעזרת סיבוב הפקק
עם הידים..
קפה זה לא פוזות...
וגם אם כן
אין הכי נמי...
אבל נראלי זה חלק בהתפתחות של אדם שבגיל מסויים הואמישהי=)
רוצה להרשים מישהו, אם זה בנות, אם זה חברים
אם סתם בשביל להיות גבר..
זה מבחיל, נכון
אבל לא נראלי שיש בזה משהו רע, בגיל מסויים כמובן
אח"כ זה בעייתי
אני עדיין שותה שוקו
( אמא תקני כבר!)מגניב%
ככה זה עם כל אלכוהול :/Meir B.H
אני מעדיף לא להתחיל, ולא לגמור.
צודק ב100% 
יש בזה משואושר תמידי
אני כזה - מכאן שכל העולם כזה.. אולי לא?א"י
אתה שותה בירה כי חברים שלך? לא כל העולם כזה ממש לאמישהי=)
אני חושב שלא הבנת אותיא"י
אני ממש לא מסכים עם האמירה
אוקיימישהי=)
הגישה של ההודעה הפותחת היא לא כזו...מאיר.
זה מידע אני יודע שהם שותים בגלל הפוזות
ולמה לעזאזל אנשים נתפסים למילים קטנות שלא ממשפיעות בכלל על הטקסט והרעיון הכללי
כמו סיגריותנחשון מהרחברון
אני גם אוהב לפעמים , אבל חבר שלי מת על זהמגניב%
ושאתה צמחוני אין לך חיים רק בירה
והוא שותה גרמני מגעיל ואומר שאני
טמבל ( לא אוהב ..)
זאת שאלה קשהנפתלי הדג
כלומר, ברור שכולנו נגד צביעות. אין על זה עוררין, אני חושב.
אבל האם כולנו נגד תרבות?
כי תרבות היא, בסופו של דבר, טשטוש של זהות ייחודית בשביל זהות כללית יותר. ודאי שכולנו שואפים לכנות ולמיצוי עצמי - אבל אנחנו שואפים להיות חלק, ולהיות חלק זה להקריב.
לא מזמן השתתפתי בדיון שעלה בו הקטע של הרב בר שאול שלומדים לבגרות במחשבת על איש הפנים ואיש החוץ. כפי שאני הבנתי את איש הפנים, הוא מסתכל על העולם מהמשקפיים הפנימיות שלו. ההגדרות הפנימיות שלו, שהוא רכש בעמל ומאמץ פנימיים, הן אלו שקובעות את סדר היום שלו ואת יחסו לדברים.
ובאמת, יש מסר מאוד חשוב באיש הפנים לנו, שמוכתבים כל כך, כמו שהצגת, על פי הגדרות ומוסכמות חברתיות ותרבותיות.
מהצד השני, הרגשתי שיש בעיה כלשהי באיש הפנים. הוא נאיבי מדי.
אם אתה באמת מאמין שהמצב האידיאלי הוא מצב של אדם שכל כולו נוטה פנימה ולא החוצה - אתה בעצם אומר שכל בני האדם שווים לחלוטין מבפנים (או בפנים פנימיות...). נכון, זה נשמע סותר, אבל אני אסביר.
על גישה כזאת, כשלוקחים אותה למקום המוחלט עולה השאלה הברורה שהצגתי - ואיפה החברה בסיפור?
התשובה שמקבלים בד"כ היא שאם אדם כן כלפי עצמו וכלפי תפקידו לחלוטין, אז יש לו חלק מסוים המיועד לו בתוך הפאזל שהוא החברה. כמו שאחד נגר ואחד סנדלר, אחד הוא כך ואחד אחרת - והכל הרמוני ויפה.
לי יש בעיה עם הגישה הזאת - הגישה הזאת אומרת שבעצם, בסופו של דבר, כולם שואפים לאותו הפאזל האחיד והמושלם. כולם חיים על אותו המישור. במקום פנימי כלשהו - כולם רואים את אותו הדבר.
אני לא מקבל את האמירה הזאת. כל אדם, במקום הפנימי שלו, רואה את העולם בצורה אחרת. אם נרד לעומק הכי עמוק של בן אדם לא נמצא שם זהות מסוימת, נמצא מספר חוויות ואמיתות מסוימות שהן אלו המתוות את הגישה שלו אל העולם. המקום הטבעי והניטרלי הזה, יגיע מאיפה שיגיע, הוא האדם.
אם אדם כן עם עצמו באופן מושלם - אין לו אפשרות לדור במחיצת אחרים. כמו ר' שמעון בר יוצאי שהיה כ"כ מושלם עד שכל דבר שלא התאים לדרך בה הוא ראה את המציאות הושמד - כי המציאות הוכתבה על פי הראייה שלו, ולא ע"פ הראייה הכללית.
בחברה, אדם בהכרח מוותר קצת על הכנות שלו, על האני שלו - בכדי ליצור אמת ומכנה משותף שונים, חדשים וכלליים.
כאן צריך לברר כל מקרה לגופו - האם המכנה המשותף הזה הוא טוב? האם הוא מעלה או מוריד אותי?
במקרה שלנו, ברור שזה חיובי, כי בתכלס בירה זה טעים 
ולמי שלא מכיר:נפתלי הדג
פְּנִימִיּוּת – הַחַיִּים וְהַמַּעֲשִׂים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁיֶּשְׁנָם אַנְשֵׁי פְּנִים וְאַנְשֵׁי חוּץ. וְסִימָנִים מֻבְהָקִים לִשְׁנֵי טִפּוּסֵי יְסוֹד אֵלֶּה. אִישׁ הַחוּץ – הוּא זֶה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי עוֹלָם חוּץ. פָּתוּחַ וּמְפֻלָּשׁ (=פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו) לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כָּל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן, שֶׁהֵם מִתְרַחֲשִׁים בִּסְבִיבָתוֹ אוֹ בִּקְצֵה הָאֹפֶק וּמֵעֵבֶר לוֹ, מוֹתְחִים אֶת סַקְרָנוּתוֹ עַד הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן, וְהוּא מוֹצֵא בָּהֶם עִנְיָן רָב, "עוֹלָמוֹת" מְלֵאִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה: אֶת עוֹלָמוֹ הוּא כֻּלּוֹ. וְרַק "פִּנָּה" אַחַת אֵינָהּ מְעַנְיֶנֶת אוֹתוֹ כֹּל עִקָּר: פִּנַּת נַפְשׁוֹ הוּא. הוּא תָּמִיד הוֹמֶה וּמְהַמֶּה וְרוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ אֵצֶל הַכֹּל – וְאֵינוֹ מָצוּי אֵצֶל עַצְמוֹ. עַל כְּתֹבֶת נַפְשׁוֹ לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נִמְצְאֵהוּ. עִם כָּל הָעוֹלָם הַמִּזְדַּמֵּן לוֹ הוּא נִפְגָּשׁ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְעִם עַצְמוֹ אֵינוֹ נִפְגָּשׁ עִדָּן וְעִדָּנִים. הַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצַּת נַפְשׁוֹ מְטִילָה עָלָיו שִׁעֲמוּם, וְהוּא בּוֹרֵחַ הֵימֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ וּרְצוֹנוֹ. אִישׁ זֶה וַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק לְפִי מַצָּבוֹ מִמִּפְנֶה שֶׁל תְּשׁוּבָה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִנַּפְשׁוֹ. וְאֵין הַתְּשׁוּבָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמָּצוּי אֵצֶל נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא בֵּן תּוֹרָה, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מֵאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "'וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן' – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁתּוֹרָתָן מִבַּחוּץ וְאֵינָהּ מִבִּפְנִים"(לקוטי מדרשים, בית המדרש, חדר חמישי, 162) וְלָכֵן אֵין בּוֹ "לַחְלוּחִית שֶׁל תּוֹרָה" (שם). תּוֹרָתוֹ יְבֵשָׁה מִשּׁוּם שֶׁנַּפְשׁוֹ יְבֵשָׁה. תּוֹרָתוֹ לֹא נִסְפְּגָה בְּנַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ לֹא טָבְלָה בְּתוֹרָתוֹ. עַל מִפְתַּן הַנֶּפֶשׁ נִשְׁאֲרָה וְלֹא נִכְנְסָה פְּנִימָה. בְּרַם אִישׁ הַפְּנִים הוּא טִפּוּס שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. הוּא, עִקָּרוֹ בִּפְנִים וְרַק גּוּפוֹ נוֹטֶה לַחוּץ. הוּא מֵהֵיכָלוֹ הַפְּנִימִי אֵינוֹ יוֹצֵא. וְגַם בְּצֵאתוֹ לִפְרָקִים רְחוֹקִים – יְצִיאַת מִקְצָתוֹ הִיא, וְרַק דֶּרֶךְ עֲרַאי. כֻּלּוֹ מְכֻנָּס בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר הֱיוֹתוֹ אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הוּא. בָּהּ הוּא רוֹאֶה אֶת עוֹלָמוֹ וְהִנֵּה הוּא כֹּה גָּדוֹל וְעָשִׁיר. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין עוֹלָם הַחוּץ זָר לוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ נַפְשׁוֹ וְדֶרֶךְ נַפְשׁוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּשְׁלַל צְבָעָיו, בְּכָל אוֹרוֹתָיו וּצְלָלָיו. חוּשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים לַנֶּפֶשׁ, וְאֵינָם סְתָם הֶפְקֵר לְכָל מַרְאֶה וּמִשְׁמָע, הֲרֵיהֶם מְמֹרָקִים, מְחֻדָּדִים וּמְמֹרָטִים בְּיוֹתֵר, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם וּמַכְפִּילָה אֶת כֹּחָם פִּי כַּמָּה. וְאָדָם זֶה שֶׁהוּא מָצוּי קָרוֹב אֵצֶל נַפְשׁוֹ, אֲפִלּוּ אִם נִפְרְמוּ (=נִפְתְּחוּ) קְרוּמֵי נַפְשׁוֹ מֵחֲמַת סְטִיּוֹת שֶׁל דֵּעוֹת וּמַעֲשִׂים, וַאֲפִלּוּ אִם חָלוּ בָּהֶם קְרָעִים רְצִינִיִּים, אֵצֶל נַפְשׁוֹ הוּא. וְלָכֵן יַרְגִּישׁ מִיָּד בְּאוֹתָן פְּרִימוֹת וּבְאוֹתָם קְרָעִים, וְהוּא יִזְדַּעֲזַע עֲמֻקּוֹת נוֹכַח תּוֹפָעוֹת אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אִיּוּם לְמַפֹּלֶת רוּחָנִית, סוֹפוֹ לִצְלֹל לְתוֹךְ מַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ וּלְהַעֲלוֹת מִתּוֹכָם חַיּוּת פְּנִימִית, כְּדֵי אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא עַד אִחוּי וְהַשְׁלָמָה. |
המטרה מקדשת את האמצעים?כישוף כושל
בס"ד
אתה באמת רוצה לותר על הכנות הפנימית שלך בשביל החברה?
ובירה זה דוחה
זאת לא השאלהנפתלי הדגאחרונה
זה קורה בהכרח.
אם תמיד תשאפי ל100%, תשארי לבד.
..זית שמן ודבש
עדיין אסור
יש כלל ידוע, שאסור - מותר, ומותר - אסורGini
והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים
תסבירזית שמן ודבש
במקור, המשפט הזה מגיע משלט המציג הנחיהGiniאחרונה
לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.
אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו
ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.
אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.
-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...
וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..
או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)
ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.
חדשות מסעירות:אברהם יאיר שטרן
אסף גרניט: היד שלי שחורה בגלל האקסיות.
נציגנו נפגש הבוקר עם אסף גרניט ושוחח איתו על כשרות, קשיים כלכליים ועל הקעקועים אסף גרניט משתף ברגע של גילוי לב "קיעקעתי את שמה של חברתי, וכשנפרדתי ממנה כיסיתי את שמה, לאחר מכן קרה הדבר שנית ואז שלישית" וכך הפכה פרק ידו להיות שחורה...
..זית שמן ודבש
אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.
אם לא היו יוצאים נגד וינטרבריו
אז הוא היה עובר
הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות
..זית שמן ודבשאחרונה
גם ככה הוא לא היה עובר.
ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.
הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.
..זית שמן ודבש
יפה יפה. אבל לא בשבילי.
אנשים לכו להצביעזית שמן ודבש
..זית שמן ודבש
האמת היא שהוא היה ממלכתי
לפחות זה
..זית שמן ודבש
חבל