בס"ד

אותי היו תוקפים באיזה פורום שהתכתבתי בו על כי אני מתנחלת. בגלל שאני גרה בשומרון היו כותבים לי מילים פוגעות ומעליבות כגון: "כובשת", "חיה באדמות של שלך", "תלכי משם...."  ועוד מילים אפילו גסות וקללות נוראיות... אבל כשראיתי שזה המצב פשוט יצאתי משם לפני שזה החמיר יותר ומאז אני לא שם.

מוזר לי לחשוב שככה מדברים על ציבור שלם - שהרי אינני היחידה שגרה כאן.

אבל נגד הבעת דעות אין מה לעשות.

ואני לא אחת ששומרת טינה. היה וניגמר ומנסה ללמוד להיפך זכות עליהם - אולי הם אף פעם לא בקרו כאן בשומרון?

ובעיניהם זה "חו"ל"??

רק להתפלל שיחזרו בתשובה מהרה אמן!!!

זה לא כמו להיות באמת.  

עד לפני כמה שבועות חשבתי שעברנו את עידן "קזבלן".. כמו שהיום היחס לתימנים ומרוקאים התנרמל, ככה גם היחס לגלי העלייה היותר חדשים [אתיופים, רוסים] יתנרמל עוד מעט. ויעלם.

אבל אז יצא לי לדבר על זה עם חברה אתיופית וקצת הבנתי שאולי נראה לי שזה עבר רק בגלל שאני אשכנזיה.

כי אחרים עוד מרגישים אפליה.

לא יודעת.

אולי אני לא רואה את זה כי אני תמימה וברור לי שמה שאני רואה זה לא זה.

ואולי אני לא רואה את זה כי אני אשכנזיה. עם בונוס של דור שני בארץ לעולים מאמריקה אבל סבא וסבתא שהיו פה בתש"ח. ככה שאני קצת צברית וקצת חוצניקית ופשוט רואה מציאות משל עצמי..

אבא שלו תימני ואמא שלו אשכנזיה, והוא נראה אשכנזי לגמרי.

ועוד חבר שאבא שלו תימני ואמא שלו תוניסאית, וגם הוא נראה אשכנזי..

לגבי יואב ללום - החרימו אותו כי הוא פנה לערכאות (בג"ץ), ולא על עצם העניין. 

וכי חסר ישיבות ספרדיות?!

והמשפט האחרון תמוה ולא נכון- מוסדות חרדיים הם רק של אשכנזיים?!

ושאלה אחרונה  (קצת שאלת תם)

האם זה^^ בגלל שמוסדות אשכנזיים נחשבים יותר טובים? אם כן, למה זה ככה?

שגורמות לעליונות האשכנזית למראית עין.

הנקודה היא שלא רק האזכנזים חושבים כך, אלא גם הספרדים מרגישים סוג ב', ולכן הם מנסים להתקבל לישיבות אשכנזיות.

במקור איטלקי 
והעסק מסובך אז אני כרגע זורם אם מה שנוח לי

לדוגמא שילבתי בשמירה בין בשר וחלב בין ההולנדים לכאלה שאוכלים תחילת שעה שישית וככה יוצא שאני אוכל תחילת שעה ראשונה
אממ נתקלתי בגזענות -לא כלפי
אם אראה גזען אמיתי אבל באורגינל שלא עושה את זה בצחוק ומרגיש גבר כי לא נתן לאתיופי שקל
אתן לו מכות נראלי

בכל מקרה לא ממש השפיע ולא נרשמו טראומות או מקרי גזענות..

בס"ד

אבל המושג גזענות חל כשמדובר על עמים אחרים.

הפרדה בתוך היהודים על רקע ארץ גלותם או גלות אבותיהם היא לא גזענות,

כי כולנו מגזע אחד. (תשאלו את הנאצים.. הם המציאו את תורת הגזע)

אם כן ראשית כל אני מוחה על הביטוי במושג, כשזה מדבר על יהודים.

 אני הייתי קוראת לזה גלותיות... 
האם אתה גלותי? - ז"א רואה בארץ הגלות ממנה הגעת משהו שצריך לדבוק בו..?

ולעצם השאלה אם זה לא ברור- אני לגמרי לא מייחסת לארץ המוצא יכולת לסנן.

אני ספרדייה,

ולשאלת הבונוס-

כשאני רואה את זה קורה אני נוטה לדון לכף זכות,

בהבנה שאף אחד לא מושלם...

אלא אם כן מדובר במישהו מספיק קרוב, שיש סיכוי שנאום חוצב להבות מפי ישפיע עליו...

בס"ד

אם כן- סליחה. לא ידעתי על קיומו של מנהג כזה.

אם לא- אז מה הקשר?

אפילו כשאישה מתחתנת עם מישהו לא מעדתה, היא לא מוותרת על מנהג אבותיה,

כי עד כמה שידוע לי המנהג ללכת לפי הבעל תקף בכל העדות.

ולכן זה כשאשכנזייה הולכת לפי פסיקת רבו הספרדי של בעלה הספרדי-
זה כי על פי מנהג אבותיה הולכים לפי הבעל.

לא דברתי על ביטול מנהגים ח"ו, אלא בהקשר לנושא השרשור- חתונה. 

בס"ד

נכנסתי מהראשי, והייתי בטוחה שאני בפורום לנ"ו.

היום זה כן קיים אבל לא כמו פעם כשכולם עלו לארץ והיו ממש פערים והגזענות פרחה לה אבל עם השנים זה התהפך ולאט לאט נשאר רק בגדר בדיחות, אני חושבת שזה כן קיים לפעמים לאחרונה למי שעלה לאחרונה לארץ ולא נמצא פה לפחות 2-3 דורות.

הגזענות כנראה מפעמת גם אם לא מדברים עליה או שמכבסים אותה לחילופין.

עובדה היא שאף לא אחד מהמגיבים העז להזדהות כספרדי. כנראה שזאת באמת העזה.

יתכן אפילו שזה שלב יותר מתקדם של גזענות (בניגוד למגמה של דבריך).

לא רק שהדיעות מנסרות בחלל האוויר, אלא שהן הצליחו לשכנע את

המואשמים בנחיתות, שהם אכן נחיתיים. ולהיפך.

יש את השלב שבו מושמעות טענות גזעניות כלפי אחרים. באותו שלב יתחוללו

סערות, מאבקים, השמצות חוזרת וכו'.

בשלב הבא ישנן שתי אפשרויות, ולשתיהן יש את המכנה המשותף של ה'שקט שלאחר הסערה':

או שהפגנת הכח החוזרת תפעל את פעולתה ותשכנע את מעוררי הגזענות שאין ממש בדבריהם.

או שהתעמולה הגזענית תפעל את פעולתה, ההתנגדות תנחל יאוש, ואותו הציבור המושמץ יקבל

עליו את הדין גם בהסכמה שבשתיקה.

אתה כנראה טענת שהאפשרות הראשונה היא השכיחה כיום. אני הסתפקתי שמא השנייה.

פשוט יש מקומות שיש רוב של עדות מסויים ולא תמיד מכירים את הצד השני וזה משפיע בהתחלה גם על היחס וכו' אבל היום אתה נמצא בחברה מעורבת שברוב המקומות יש לך הכל, וגם אם לא גדלת עם משהו שונה ממך אתה פוגש את זה במשך החיים במסגרות שונות-בצבא בלימודים וכו' וזה מקבל פרופורציה אחרת

ולטענתך שפה אף אחד לא הזדהה כספרדי אני חושבת שאולי פשוט אין פה יותר מדי כאלה וגם מי שכן הוא מעורבב

בחיים לא תצליחי להיות תמניה.  

 הנוסח הוא שאמי למי שרוצה לדעת  הכל בסדר מתפללים מוקדם ואז יש את כל השבת פנויה

בחברה הדתית לאומית אין הרבה גזענות היום, העובדה שמתחתנים אחד עם השני (וגם אם לא זה לרוב משיקולי נוחות)

אולי תראה פה ושם, אבל באמת שאין הרבה (אלא אם כן מדובר בחברה הסטייליסטית הלא דוסית שבה עוד יש, אבל לשם אני לא אשתייך גם אם ישלמו לי מליוני דולרים..)

למדתי עם כל העדות בכל בתי הספר בהם הייתי, והתחתנתי עם מישהו מעדה שונה משלי

ומעולם לא ראיתי שעדה כלשהי משנה את היחס. וכנ"ל הרבה מחברותי שחושבות כמוני (מעדות שונות כמובן)

ברור שיש עדין מקומות שבהם יש גזענות, אבל היא ממש לא כמו פעם כי הבסיס של הגזענות של פעם היתה השוני בן אחד לשני והזרות- כי לא הכירו אחד את המנהגים של השני, ולכן התייחסו בהתנשאות לכל מה ששונה,

אבל היום כשמכירים אפשר לראות שכמעט ואין, מלבד כלפי עולים חדשים שגם פה לא מכירים את המנהגים ולכן מתנהגים בהתנשאות כלפי השונה (לא שזה חיובי, אבל זה נובע ממקום אחר וצפוי להשתנות תוך דור או שניים)

ולכן היום רוב ה"גזענות" מכוונת כלפי אתיופים ורוסים (מה שלא היה אמור להיות לפי ההגדרה של גזענות, כי הם אשכנזים לכאורה) והכל בגלל שזו לא גזענות אלא התנשאות כלפי מה ששונה ממך

לא שזה דבר חיובי, ואני פוסלת אותו מכל וכל, אבל לפחות יש תקווה לשינוי בעוד דור או שניים, מה שלא יקרה אם זו באמת גזענות אמיתית.

אני למדתי בסמינר מצוין בירושלים, 

נאמר ככה מהכי נחשבים

אני חושבת שמי שהוא טוב מקבלים אותו

דבר שני, יש ענין של סגנון

אם אני ליטאית אין סיבה שאלך לסמינר של חסידות גור למשל

וזה לא יעליב אותי שאני לא מתאימה למרות שזה מקום מצוין. 

אני אשכנזייה,

והיום יש עדיין אפליות על רקע עדתי שזה דבר שראיתי מול העניים שלי וממש כאב לי. 

למה אי אפשר לחיות בשלום כולנו אחים כולנו יהודים...

עשו ניסוי באיזשהו חברה ממשלתית: שלחו קורות חיים למועמדות לתפקיד בכיר בחברה כששם המשפחה מעיד על מוצאו המזרחי (פרענק בלע"ז) של המועמד. לאחר שהתשובה הייתה שלילית, שלחו בדיוק את אותו טופס כששם המשפחה הוחלף לאשכנזי (ז"א ווּזווּ"ז). בפעם הזאת המועמד הוזמן לראיון. 

בשנים האחרונות ממש: אמא שרצתה לרשום את בתה לאולפנא יוקרתית ונחשבת, נשאלה בראיון אם הם אשכנזים. זאת מאחר ששם המשפחה שלה לא מסגיר את מוצאה העדתי.

אז כן. זה מקומם אבל קיים. גם אצל חילונים ואצל דתיים לאומיים. לפעמים זה סמוי וזה הכי גרוע. זה קיים גם בהקשר של שידוכים ובעוד הקשרים לרוב. 

הדרך לבער את הנגע הזה, היא רק ע"י חינוך טוב. חינוך לאמת.

ארץ המוצא צריכה לעניין אותנו, כי למורשת שהביאו ממנה יש השפעה. במקום שזה הופך כלי לתיוג ולהערכה ביחסים שלנו אחד עם השני - זה פסול מיסודו.  

אשכנזייה שלמה, ההורים של אמא יוצאי פולין, ההורים של אבא עלו מאוסטרליה.

זה בהחלט השפיע עליי. אני מכינה קוסקוס מהשקיות המוכנות שמוסיפים מים חמים 

לגבי הקוסקוס - כמוני כמוך.

ואני ממשיכה את המורשת: ילדים שאוהבים רק קוסקוס מהשקיות. בלי תבלינים... 

ואני חרדית, אז אני מכירה את הגזענות מקרוב אבל יאמר לשבחה שמי שבריא בנפשו אין לו ממה להפגע, כיום.

פעם באמת היה המצב נורא כי לא היה תלמודי תורה טובים ספרדיים וזה היה להתפשר בחינוך.

היום ב"ה יש בשפע, אני לא סבלתי מעולם מגזענות, וגם הילדים שלי אני שולחת אותם מלכתחילה לת"ת ספרדיים מעולים.

לא מרגישה שווה יותר אם מדובר באשכנזי.

ברחוב יש כאלה ויש כאלה, רובם דווקא אנשים נחמדים וטובים אני נמצאת בשכונה מעורבת של חסידים, ספרדיים, חוזרים בתשובה וחילוניים. ודווקא ההמוגניות פה בסדר גמור.

אם אני פוגשת מישהו שהוא גזען, אני לא אצעק ולא אוכיח אותו, מבחינתי זה אבוד, זה כמו לנסות לשכנע חלה נפש.

אני בטוחה בעצמי ובמי שאני וכיף לי.

פעם הייתי באיזה טיול משותף מאורגן ומישהי רבה איתי ואז היא אמרה לי: י'אשכנזיה מסריחה.   איך צחקתי.

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

לא רק מגילוי רגשות שלי מול אחרים

גם כשאחרים מגלים רגשות מולי אני מובכת נורא

כמובן מראה אמפתיה והכל אבל מבפנים אני מסמיקה

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

אני גם איבדתי את אחי במלחמה

זה סיוט אינסופי

אני לא יודע מה הוותק שלך במעגל הזה

אבל יש שלב שבו הוא פחות גרוע ואז יש שלב שזה חוזר להכי גרוע שיכול להיות

גלים אין סופיים

בא לי רק להגיד לך שיש את הדיבור הזה שאוהבים להגיד על מי שנהרג ש"הוא היה רוצה שנעשה ככה וככה ונשמח ונמשיך הלאה" וכו

ואני חושב שיש פה דרך אחרת

לחשוב איך אני הייתי רוצה להיות אם הכל היה טוב

איך אני רוצה להתקדם בעולם בדרך שלי

איך האח שלי מופיע ביום יום שלי בחיות כזאת שהמה הוא היה רוצה זה לא רלוונטי כי מה שמשנה לי את המציאות זה מה אני רוצה

וזה לא סותר את ההנצחה והחיבור הפנימי אליו

זה רק מראה כמה יש משו יותר גדול מכאב

אוהב אותך אח

תהיה חזק

וואלה זה חתיכת שאלה

אני חושב על זה מידי פעם אבל הפוך

איך לפני עשר שנים הייתי רוצה להיות היום?

זה משנה הרבה את המחשבה

גם במקום מאד מאד עצוב וכואב

יש מקום לחשוב על היום והמחשבה הזאת נותנת כח לחשוב על מחר

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה