לידה ראשונה, אוטוטו חודש תשיעי והגיע הזמן לחשוב איך מגיעים לבית חולים...
אם זה בלילה- אז רוב הסיכויים שנזמין אמבולנס
אבל אם זה ביום, שייך לנסוע בטרמפים? באוטובוסים?
חשבנו אולי לבקש רכב מחברים
אבל בלידה ראשונה יודעים מתי מגיעים ולא יודעים מתי חוזרים...
מה אתם עשיתם?
מונית לא בא בחשבון?
כדאי לבדוק טוב טוב את התנאים, זכור לי שעד שבוע מסויים (38? 39? 40?) אם מזמינים ולא מתאשפזים זה כאילו סתם השתמשת באמבולנס וזה עולה מלא כסף,
כדאי לברר מה התנאים.
( לא יודעת איך מבררים, בקופ"ח?)
גם אנחנו נסענו באמבולנס, בבוקר, שעה נסיעה כולל פקקים וזה היה בסדר, למרות שהלידה התקדמה כל הזמן..
אצלנו היה שיקול של פחד ללדת באוטו- של השכנים...
בנוסף באמבולנס הבעל יכול לעזור לך בצירים ובאוטו זה לבד,
וכמה שבאמבולנס צפוף- באוטו יותר.....
בהצלחה! 
חבל על זמנם של החובשים, שהיו יכולים לעזור למישהו במצב דחוף יותר.
נכון שזכאים לזה (אם מתאשפזים) אבל אם יש לך שעתיים להגיע בנחת ואת גרים במרחק של שעה וחצי, בעיני לא הוגן להזמין אמבולנס.
כמובן אם ירדו לך המים והם לא נקיים ברור שחייבים להזמין. אבל סתם לידה? ממש לא.
לי הלידה הראשונה היתה לידת בזק וכמעט ילדתי באמבולנס...
שום דבר לא צפוי!
שיהיה בשעה טובה
באמת אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח.
אני ילדתי בלידה ראשונה שלוש שעות ורבע אחרי שהתעוררתי עם צירים.
אחותי ילדה בפעם הראשונה באוטו בדרך לבית החולים.
אם את חושבת שהגיע הזמן ללדת, קחי אמבולנס!
זה באמת לא הכי נוח כי צריך לשכב (אבל נראה לי שאפשר להגביה את המשענת), אבל יעיל וזול כשאין לך רכב, וגם בטוח במידה שתלדי בדרך...
במקרה כזה אני ממליצה על מעבר לתנוחת לידה טובה יותר מאשר שכיבה על הגב.
איזה כיף לך שאת הולכת ללדת! זה פשוט מדהים!
שתהיה לך לידה טובה ומשמחת, ותינוק בריא ושלם!
אני יודעת למשל שבלניאדו מביאים החזר נסיעות (לפני שנתיים זה היה עד 400 ש"ח) אם את יולדת שם (שימי לב שאת מקבלת את ההחזר רק אם ילדת בסופו של יום ולא החזירו אותך הביתה מכל סיבה שהיא). שווה לך לבדוק את זה.
לי היתה ירידת מים ליד הרכבת הקלה אחרי שירדתי מאוטובוס
וזה היה ממש אחרי חצי שעה של צירים...
אז קצת פדיחה
בשתי הלידות הראשונות היינו בלי רכב ונסענו באמבולנס.
בטרמפים-לא אחראי בכלל!!! מה תעשי אם מתפתחת לידה תוך כדי????
גם אנחנו גרים שיישוב לא רחוק מירושלים, לא שייך בכלל לסוע בתח"צ או טרמפ.
אין לך שום דרך לדעת מראש איך תתפתח הלידה ומה יקרה בדרך. לא היית רוצה ירידת מים בטרמפ או אוטובוס.
וחוץ מזה, זה יכול להיות מאוד שימושי להיות באמבולנס שיכול לקצר את הדרך (עיין ערך לידה ביום ראשון בבוקר כשכל הכבישים פקוקים...)
אם את יולדת האמבולנס הוא בחינם.
רק דבר אחד - כדאי מאוד להתעקש להשאר בישיבה,, זה ממש לא סימפטי לשכב באלונקה של המבולס בנסיעה, במיוחד תוך כדי צירים. וגם - אם את יכולה, עדיף להגיע מהאמבולס לחדר לידה על הרגליים ולא בכסא גלגלים שלהם, יותר סימפטי.
אם את חושבת שאת כבר בשלב מתקדם, זה יותר מרשים להיכנס על אלונקה.
אותי הכניסו ככה, קיבלתי ישר חדר לידה, וילדתי תוך 10 דקות.
בררנו מראש על חברות - מי פועל בלילה ולמי יש את המחיר הכי שפוי ונסענו במונית
בלידה ראשונה, בדר"כ לוקח הרבה זמן עז שמסתיים השלב הלטנטי ומתחילה לידה פעילה, יש מספיק זמן להתארגן עם תיק ולנסוע במונית (זה גם יעלה פחות מאמבולנס...)
כאלו שילדו ברכב כי הכל קרה מהר... לגבי להשאיל רכב מחברים, זה לחץ- מתי להחזיר להם... לכו תדעו כמה זמן הרכב יצטרך להיות איתכם. מונית זה אחלה.
לנו יש רכב אז לא הייתה בעיה, ובשבת- הזמנו אמבולנס, הלכתית זה עדיף
ממש לא בטרמפים.
אוטובוס, תלוי אם אתם גרים בעיר זמן קצר נסיעה בקו אחד נחמד
מהבית חולים. אז כן
אם אתם גרים בחור אז אוטובוס זו לא אופציה.
ולמה לא בטרמפים?
כי יש פה סוג של ניצול, אני מרחיבה בכוונה, סליחה אם חפרתי
הנהג שאוסף טרמפ, הוא לא נהג מונית, לא בהכרח יש לו עודף זמן,
וכשהוא יראה שאישה כורעת ללדת אצלו באוטו וצריכה תיק-תק להגיע לבית חולים
סביר להניח שאם הוא בן אדם נורמלי, הוא יסיע אותה כבר לבית חולים בעצמו,
גם אם זה לא נוח לו, גם אם הוא מאחר לעבודה והבוס עצבני עליו ממש בזמן האחרון,
והוא לא תכנן לקחת טרמפיסטית לחדר לידה כי יש לו מה לעשות היום
וחסד שבועי הוא דווקא קבע למחר.
הוא לא יוריד אישה עם צירים בטרמיפיאדה איפשהו וייתן לה להמשיך בעצמה לבית חולים.
ככה שיש פה סוג של כפייה , אפילו שהיולדת ובעלה לא מכוונים לזה מראש ועוצרים טרמפ לחדר לידה
בתמימות ובכוונות טובות.
אם לדוגמה היה לי רכב, הייתי נוסעת וממהרת לאנשהו,
והייתי רואה מישהי עם בטן של חודש תשיעי, עם צירים,
עומדת בתחנה עוצרת טרמפים, ואני לא מכירה אותה.
ברור שהייתי עוצרת לה, ברור שהייתי מסיעה אותה לבי"ח
סיכוי גבוה מאוד שהייתי מפסידה משהו חשוב ממש, אולי תור להתפתחות הילד שמחכים אליו חצי שנה, אולי מבחן חשוב במכללה שאני לומדת בה וכד',
וברור שהייתי חושבת שמה הסתומה-נצלנית-קמצנית-חוצפנית-טורח ציבור הזו
, סליחה על הביטוי, אבל בדיוק ככה הייתי חושבת,
עוצרת טרמפים לבית חולים כשהיא צריכה ללדת,
וכופה על אנשים לקחת אותה לבית חולים, כי רק בן אדם חסר רגש יוריד יולדת באמצע הדרך לבית חולים.
במקום לקחת אמבולנס, שגם ככה היא מקבלת החזר.
אולי תנסי לסדר עם מישהו מהיישוב אם את גרה ביישוב, ככה זה נשמע,
שייקח אתכם תמורת תשלום של דלק + 20-30 ש"ח ?
אצלנו ביישוב שאני גרה בו יש הרבה שבתור חסד היו מסכימים
עם כיסוי הוצאות דלק, כי אף אחד כאן לא עשיר גדול.
אני אישית הייתי עושה את זה גם למישהי זרה.
התשלום הסמלי זה רק לאות תודה והערכה.. מונית תעלה פי כמה וכמה..
אם את יוצאת לדרך כשכבר יש צירים נורמליים זה יכול להיות סיוט ממשי להיסחב באוטובוסים!
גם באמבולנס זה לא נוח אבל לפחות מגיעים מהר.
מונית בהחלט אופציה.
(ללידה הראשונה שלי נסעתי באוטובוס, אבל לא ידעתי שאלד, זה היה לפני שהתפתחו צירים, בלידה השניה התחלנו ברכב- אמא שלי באה לאסוף אותנו ובדרך עברנו לאמבולנס כי התפתחה לידה, ילדתי באמבולנס)
נסענו פעם בטרמפים, פעם באוטובוס...אבל תמיד לדעת שיש אופציה לאמבולנס אם מרגישים פתאום שזה ממש מתקרב..
או לרחת מההורים..
כך סיפרה לי חברה שכל לידה שלה(12 במספר )היא מזמינה אמבולנס היות והיא נכנסת ללידה=אישפוז ביטוח לאומי מחזיר את הכל!!! שווהל ברר!?..ולידה קלה...
וזאת אופציה לגיטימית ביותר לדעתי, גם גיסתי עשתה את זה,
אבל משלמים לך על זה רק עם את יולדת תוך 24 שעות, כך את צריכה להיות בטוחה שעברת את השלב הראשון של הצירים.
לידה שניה במונית שירות.
אבל בשתי הלידות לא באמת האמנתי שלא ישלחו אותי הביתה.
נסעתי במונית והיה בסדר. פעם אף נסעתי בשבת וביקשתי מהנהג לבוא לקבל תשלום למחרת - והסכים.
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום
והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה
האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??
זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם
ובאסה שבעלך לא מצדד בך
חיבוק♥️
פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא
למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!
אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה
אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם
והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד
גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.
בעיני חייב להציב גבול לסבתא.
שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!
(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..
תועיל למשהו.
המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,
מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.
הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,
כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,
אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.
אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:
אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.
על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.
במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.
אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.
לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.
רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.
ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.
סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.
שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.
ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..
מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..
רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.
כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.
מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.
ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,
אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.
יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.
קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.
אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)
אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.
ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.
קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..
יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.
אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).
סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו.
מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.
יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.
אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.
קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.
אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.
אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.
מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.
אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)
אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.
יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.
וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.
אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..
אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.
תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.
בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.
ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.
מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.
בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.
לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.
וחיבוק על התחושה הקשה!!
ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️
אני לוקחת מכל אחת
וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה
מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר
אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר
גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם
בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה
אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו
ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע
וגם התגובה שלו.
אתם בהלם.
זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️
ברור ברור שזה קו אדום!!
שלא ישתמע אחרת מהדברים.
מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!
תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.
ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.
תכתבי לך הכל כולל הכל.
תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)
לא לערב משפחה!!
את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!
הכל תקין וטבעי ובריא.
ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.
לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.
תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.
לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.
וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.
הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:
אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.
בלי אובר דרמה.
משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.
כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗
בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות
(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)
ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'
ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)
בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם
רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.
אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.
ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...
אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...
אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...
אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!
אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.
וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.
וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה
אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.
ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....
אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.
וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.
וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה
אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.
ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....
קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.
בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...
1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.
2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או סגרה?
3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.
4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...
5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..
6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...
עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא
זה לא אמור להראות כך עדיין
נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.
למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים
אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום
החמיות האלה מתבלבלות לפעמים
חיה בסרט
אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה
התבלבלה לגמרי
וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...
אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.
לטעמי לא במקום ומיותר
אפשר להאיר בענווה
עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים
והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל
אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)
אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.
זו לא הילדה שלה!
וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש
ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה
התייחסתי רק לחמות.
וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.
אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה
תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר.
כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים
אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף
וזו לא פעם ראשונה!
אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות
אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות
כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש
אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?
כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו
תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.
את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.
זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו
התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.
אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים
יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...
שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.
פעלת ממש נכון.
הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.
מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
גם אני מדברת על אדם כלפי עצמו
הורים רוצים לפעמים מראה מסויים לילד שלהם לא כי בא להם אותו יפה אלא בשבילו, שיהיה לו נעים עם המראה שלו ופה אני אומרת שלא נכון לרצות אותם (או את עצמינו) רזים אלא לרצות אותם יפים בעיני עצמם (לא רק כי הם אוהבים את עצמם כמו שהם)
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
יש לנו בן מתוק בן שש.
המדיניות בבית שלנו כרגע היא שמותר עשרים דקות ביום לשחק במשחקי מחשב.
הבעיה היא שנראה שזה נהיה מוקד ההתעניינות שלו, ואם משהו שם לא מסתדר יהיו בכיות וצעקות שאנחנו לא נתקלים בהן בשום סיטואציה אחרת.
למשל, הבוקר, הערתי אותו עשר דקות מאוחר יותר ממה שהוא ביקש (מבעלי, הבקשה לא עברה אליי. אבל בכל מקרה זה היה עלול לקרות גם אם כן), וכל הבוקר היה מלווה בבכי וצעקות. כי הוא לא יכול להספיק לשחק לפני בית הספר. אני יודעת שהיום יום יוצא דופן, אבל דבר דומה היה יכול לקרות גם ביום רגיל באמצע השגרה.
יש לי כמה רעיונות ומחשבות אבל אשמח מאוד לשמוע את המחשבות שלכם בעניין, כי תמיד יש כאן תובנות חכמות ומועילות.
בלי ועם קשר אשמח גם לשמוע על רעיונות לעיסוקים מושכים אבל פחות ממכרים ויותר בונים לילד בגיל הזה, מאוד חכם וסקרן אבל עדיין לא קורא שוטף. דברים שלא דורשים ליווי צמוד של הורה לכל אורך הפעילות.
לק"י
בבוקר- לא.
(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.
אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).
ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.
מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...
לא בתור התנצלות או משהו...
תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי.
ספרים עם ציורים
כמו של מדע
לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד
משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?
אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה
אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.
אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת
ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל
בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.
אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.
אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.
רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.
אין מסך, הטלפון אצלך.
הפרקים עוברים ברצף.
אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.
או פשוט לשבת ולהקשיב.
תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.
תקני את הערכות לגיל 5+
בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.
אפשר גם פאזלים.
חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.
מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.
יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.
אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.
לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי
מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)
שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)
ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)
כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר
הוא בן 7.5
גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה
וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.
בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-
1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן
2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.
מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו
הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.
בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:
1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.
2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.
רעיונות לתעסוקות אחרות:
משחקי דמיון (פליימוביל וכו')
ערכות מדע ויצירה
יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים
פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)
אולי גידול בעל חיים
ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...
-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)
-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...
-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.
-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.
-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם
-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו
אין הגבלת זמן על מסך
גם לבן ה6
אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר
ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך
בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי
בעיניי זה מאד הגיוני
חופש ארוך נטול מטרה
עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי
אצלנו התעסוקות שלו הן:
ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים
חצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
ובקשה לעידוד- מתישהו זה נגמר והם מתחילים לינוק נורמלי נכון? כי כרגע הוא יכול לינוק חמש דקות ושעה, ומרווחים בין הנקות של בין חצי שעה ליותר משלוש שעות
אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר
זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)
תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.
מקווה שתעברו את זה מהר...
ומזל טוב!
זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו
השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק
וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות
הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל
לק"י
את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.
אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי
לק"י
ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.
פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.
ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.
נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.
מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו
וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.
וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון
מנסיון עם פגות, זה אפשרי
הרבה נחת
שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה
מזל טוב!!
לא לשון, שפה.
אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.
בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.
אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..
זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום.
ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
אשמח לכל רעיון יצירתי אחר איך להתמודד עם הבחילות
שפשוט לא פוסקות אף רגע ביום 😔
אשמח לכל כיוון
עם פראמין/ לבקש זופרן
והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.
תמשיכי
אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית
בסוף זה מתאפס
