לידה ראשונה, אוטוטו חודש תשיעי והגיע הזמן לחשוב איך מגיעים לבית חולים...
אם זה בלילה- אז רוב הסיכויים שנזמין אמבולנס
אבל אם זה ביום, שייך לנסוע בטרמפים? באוטובוסים?
חשבנו אולי לבקש רכב מחברים
אבל בלידה ראשונה יודעים מתי מגיעים ולא יודעים מתי חוזרים...
מה אתם עשיתם?
מונית לא בא בחשבון?
כדאי לבדוק טוב טוב את התנאים, זכור לי שעד שבוע מסויים (38? 39? 40?) אם מזמינים ולא מתאשפזים זה כאילו סתם השתמשת באמבולנס וזה עולה מלא כסף,
כדאי לברר מה התנאים.
( לא יודעת איך מבררים, בקופ"ח?)
גם אנחנו נסענו באמבולנס, בבוקר, שעה נסיעה כולל פקקים וזה היה בסדר, למרות שהלידה התקדמה כל הזמן..
אצלנו היה שיקול של פחד ללדת באוטו- של השכנים...
בנוסף באמבולנס הבעל יכול לעזור לך בצירים ובאוטו זה לבד,
וכמה שבאמבולנס צפוף- באוטו יותר.....
בהצלחה! 
חבל על זמנם של החובשים, שהיו יכולים לעזור למישהו במצב דחוף יותר.
נכון שזכאים לזה (אם מתאשפזים) אבל אם יש לך שעתיים להגיע בנחת ואת גרים במרחק של שעה וחצי, בעיני לא הוגן להזמין אמבולנס.
כמובן אם ירדו לך המים והם לא נקיים ברור שחייבים להזמין. אבל סתם לידה? ממש לא.
לי הלידה הראשונה היתה לידת בזק וכמעט ילדתי באמבולנס...
שום דבר לא צפוי!
שיהיה בשעה טובה
באמת אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח.
אני ילדתי בלידה ראשונה שלוש שעות ורבע אחרי שהתעוררתי עם צירים.
אחותי ילדה בפעם הראשונה באוטו בדרך לבית החולים.
אם את חושבת שהגיע הזמן ללדת, קחי אמבולנס!
זה באמת לא הכי נוח כי צריך לשכב (אבל נראה לי שאפשר להגביה את המשענת), אבל יעיל וזול כשאין לך רכב, וגם בטוח במידה שתלדי בדרך...
במקרה כזה אני ממליצה על מעבר לתנוחת לידה טובה יותר מאשר שכיבה על הגב.
איזה כיף לך שאת הולכת ללדת! זה פשוט מדהים!
שתהיה לך לידה טובה ומשמחת, ותינוק בריא ושלם!
אני יודעת למשל שבלניאדו מביאים החזר נסיעות (לפני שנתיים זה היה עד 400 ש"ח) אם את יולדת שם (שימי לב שאת מקבלת את ההחזר רק אם ילדת בסופו של יום ולא החזירו אותך הביתה מכל סיבה שהיא). שווה לך לבדוק את זה.
לי היתה ירידת מים ליד הרכבת הקלה אחרי שירדתי מאוטובוס
וזה היה ממש אחרי חצי שעה של צירים...
אז קצת פדיחה
בשתי הלידות הראשונות היינו בלי רכב ונסענו באמבולנס.
בטרמפים-לא אחראי בכלל!!! מה תעשי אם מתפתחת לידה תוך כדי????
גם אנחנו גרים שיישוב לא רחוק מירושלים, לא שייך בכלל לסוע בתח"צ או טרמפ.
אין לך שום דרך לדעת מראש איך תתפתח הלידה ומה יקרה בדרך. לא היית רוצה ירידת מים בטרמפ או אוטובוס.
וחוץ מזה, זה יכול להיות מאוד שימושי להיות באמבולנס שיכול לקצר את הדרך (עיין ערך לידה ביום ראשון בבוקר כשכל הכבישים פקוקים...)
אם את יולדת האמבולנס הוא בחינם.
רק דבר אחד - כדאי מאוד להתעקש להשאר בישיבה,, זה ממש לא סימפטי לשכב באלונקה של המבולס בנסיעה, במיוחד תוך כדי צירים. וגם - אם את יכולה, עדיף להגיע מהאמבולס לחדר לידה על הרגליים ולא בכסא גלגלים שלהם, יותר סימפטי.
אם את חושבת שאת כבר בשלב מתקדם, זה יותר מרשים להיכנס על אלונקה.
אותי הכניסו ככה, קיבלתי ישר חדר לידה, וילדתי תוך 10 דקות.
בררנו מראש על חברות - מי פועל בלילה ולמי יש את המחיר הכי שפוי ונסענו במונית
בלידה ראשונה, בדר"כ לוקח הרבה זמן עז שמסתיים השלב הלטנטי ומתחילה לידה פעילה, יש מספיק זמן להתארגן עם תיק ולנסוע במונית (זה גם יעלה פחות מאמבולנס...)
כאלו שילדו ברכב כי הכל קרה מהר... לגבי להשאיל רכב מחברים, זה לחץ- מתי להחזיר להם... לכו תדעו כמה זמן הרכב יצטרך להיות איתכם. מונית זה אחלה.
לנו יש רכב אז לא הייתה בעיה, ובשבת- הזמנו אמבולנס, הלכתית זה עדיף
ממש לא בטרמפים.
אוטובוס, תלוי אם אתם גרים בעיר זמן קצר נסיעה בקו אחד נחמד
מהבית חולים. אז כן
אם אתם גרים בחור אז אוטובוס זו לא אופציה.
ולמה לא בטרמפים?
כי יש פה סוג של ניצול, אני מרחיבה בכוונה, סליחה אם חפרתי
הנהג שאוסף טרמפ, הוא לא נהג מונית, לא בהכרח יש לו עודף זמן,
וכשהוא יראה שאישה כורעת ללדת אצלו באוטו וצריכה תיק-תק להגיע לבית חולים
סביר להניח שאם הוא בן אדם נורמלי, הוא יסיע אותה כבר לבית חולים בעצמו,
גם אם זה לא נוח לו, גם אם הוא מאחר לעבודה והבוס עצבני עליו ממש בזמן האחרון,
והוא לא תכנן לקחת טרמפיסטית לחדר לידה כי יש לו מה לעשות היום
וחסד שבועי הוא דווקא קבע למחר.
הוא לא יוריד אישה עם צירים בטרמיפיאדה איפשהו וייתן לה להמשיך בעצמה לבית חולים.
ככה שיש פה סוג של כפייה , אפילו שהיולדת ובעלה לא מכוונים לזה מראש ועוצרים טרמפ לחדר לידה
בתמימות ובכוונות טובות.
אם לדוגמה היה לי רכב, הייתי נוסעת וממהרת לאנשהו,
והייתי רואה מישהי עם בטן של חודש תשיעי, עם צירים,
עומדת בתחנה עוצרת טרמפים, ואני לא מכירה אותה.
ברור שהייתי עוצרת לה, ברור שהייתי מסיעה אותה לבי"ח
סיכוי גבוה מאוד שהייתי מפסידה משהו חשוב ממש, אולי תור להתפתחות הילד שמחכים אליו חצי שנה, אולי מבחן חשוב במכללה שאני לומדת בה וכד',
וברור שהייתי חושבת שמה הסתומה-נצלנית-קמצנית-חוצפנית-טורח ציבור הזו
, סליחה על הביטוי, אבל בדיוק ככה הייתי חושבת,
עוצרת טרמפים לבית חולים כשהיא צריכה ללדת,
וכופה על אנשים לקחת אותה לבית חולים, כי רק בן אדם חסר רגש יוריד יולדת באמצע הדרך לבית חולים.
במקום לקחת אמבולנס, שגם ככה היא מקבלת החזר.
אולי תנסי לסדר עם מישהו מהיישוב אם את גרה ביישוב, ככה זה נשמע,
שייקח אתכם תמורת תשלום של דלק + 20-30 ש"ח ?
אצלנו ביישוב שאני גרה בו יש הרבה שבתור חסד היו מסכימים
עם כיסוי הוצאות דלק, כי אף אחד כאן לא עשיר גדול.
אני אישית הייתי עושה את זה גם למישהי זרה.
התשלום הסמלי זה רק לאות תודה והערכה.. מונית תעלה פי כמה וכמה..
אם את יוצאת לדרך כשכבר יש צירים נורמליים זה יכול להיות סיוט ממשי להיסחב באוטובוסים!
גם באמבולנס זה לא נוח אבל לפחות מגיעים מהר.
מונית בהחלט אופציה.
(ללידה הראשונה שלי נסעתי באוטובוס, אבל לא ידעתי שאלד, זה היה לפני שהתפתחו צירים, בלידה השניה התחלנו ברכב- אמא שלי באה לאסוף אותנו ובדרך עברנו לאמבולנס כי התפתחה לידה, ילדתי באמבולנס)
נסענו פעם בטרמפים, פעם באוטובוס...אבל תמיד לדעת שיש אופציה לאמבולנס אם מרגישים פתאום שזה ממש מתקרב..
או לרחת מההורים..
כך סיפרה לי חברה שכל לידה שלה(12 במספר )היא מזמינה אמבולנס היות והיא נכנסת ללידה=אישפוז ביטוח לאומי מחזיר את הכל!!! שווהל ברר!?..ולידה קלה...
וזאת אופציה לגיטימית ביותר לדעתי, גם גיסתי עשתה את זה,
אבל משלמים לך על זה רק עם את יולדת תוך 24 שעות, כך את צריכה להיות בטוחה שעברת את השלב הראשון של הצירים.
לידה שניה במונית שירות.
אבל בשתי הלידות לא באמת האמנתי שלא ישלחו אותי הביתה.
נסעתי במונית והיה בסדר. פעם אף נסעתי בשבת וביקשתי מהנהג לבוא לקבל תשלום למחרת - והסכים.
יצא שאני אחראית על כספי וועד הורים, יש לי כרגע 550 ש"ח לשלוש נשות צוות למתנת סוף שנה. מה לתת בזה? דרים קארד של 150 ש"ח( 450 ש"ח ביחד) ומשהו קנוי קטן כמו עציץ ב 33 ש"ח?
לנסות לאסוף עוד 50 ורק לתת ברכה ודרים קארד של 200?
זה סכום יפה גם ככה
ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים
אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים
ושיש לו אופציה דיגיטלית
דרים קארד יותר ספציפי לחנויות
וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון
רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.
כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי.
יודעת כי קיבלנו
העברנו את הקוד לסמארטפון
אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…
ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.
מעניין איפה קונים ביי מי באמת
רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".
כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..
סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.
או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים
הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו
אבל
היתי נותנת בסכומים שלמים
170 או 180
לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.
לא הייתי אוספת עוד כסף.
גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום
בהנחה שהיא על חשבונך האישי.
יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה
אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת
כרטיס דרים קארד של 180₪
ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד
שאלתי אותו בחזור מהגן מי עשה לך שריטה ביד? אמר "יסק" ,שאלתי שוב, אמר עוד הפעם "יסק" , לקח מלא זמן עד שהבנו שהוא מתכוון ליצחק 😂... מסכן לא הבנו אותו
הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!
בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!
בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?
הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.
אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"
הוא עונה לי "במטבח".
(הטישו היה במטבח).
לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.
אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.
מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.
וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי
ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"
לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.
גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.
באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂
הזמנתי פיצה לילדים ואני בחדר עם בחילות קשות (מאמינה שאתן יודעות, חפרתי על זה כבר)
לא אכלתי כמה שעות, אני בחדר מנשנשת אגוזי מלך,
והמחשבה על פיצה עושה לי בחילה
אבל יש מצב שאם אראה את הפיצה יהיה חשק פתאום
ואז יש חשש שאהיה חייבת לאכול שלא יהיה כתם לעובר וכו...
לשני הילדים אין כתמים.
אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.
תאכלי ותהני.
אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח.
איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?
סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.
וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש
אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?
בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה
שלא מומשו
הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה
זה הכל
אכלתי פיצה אחת
ועכשיו אכלתי עוד אחת
למזלי לפחות אין לי תאבון
כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3
אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,
יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?
קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!
גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה
כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות
אפליקציה שאת מכניסה מחזורים
היא מחשבת ימי פרישה, מזכירה לעשות הפסק ובדיקות
מזכירה יום טבילה
לוח טהרה בעצם
האם יש לך אפליקציה שכזו במכשיר?
האם תרצי להשתמש?
היית עושה מנוי ומשלמת חודשית לכזו אפליקציה?
תודה!
(מנהלות אם צריך אסביר לכם מהניק שלי למה זה אנונימי חח)
לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.
הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.
התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)
כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.
אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.
אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.
מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה
כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...
לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.
בעלי מחשב את הימים.
אני זוכרת.
לא מרגישה צורך במשהו נוסף.
נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:
* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.
* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.
אני רושמת שם
זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות
מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי
ושלום
(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)
ומסתדרת סבבה
לא רואה צורך באפליקציה
מתכוונת למורות בלי ילדים או שהילדים בקייטנות...
החופש כ"כ ארוך!!
ממש רוצה משהו רשמי לעשות אחרת אני אשתגע בבית... אבל אין לי כוח לעבוד בתחום החינוך גם בחופש, אז בי"ס של החופש הגדול לא רלוונטי.
מוצאות מה לעשות?
אני ממש אשמח לשמוע
תודהה
ספורט קבוע
קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב
לימוד תורה
השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים
הכנה לשנה הבאה
לסדר או לעצב איזו פינה בבית
התנדבות
לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן
מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)
כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'
ספורט
התנדבות
קורס
אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור
למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...
יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?
בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ
קורס
ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך
לקבוע עם חברות/אחים/משפחה
להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום
ליצור
וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת
אני כבר כמה שנים סובלת מכאבים בנרתיק.
בשלב כלשהו הייתי אצל פרופ' לב שגיא שאיבחנה אותי ושלחה לפיזיו'. עשיתי פיזיו' ועזר לתקופה ממש מוגבלת. מאז הספקתי להיות אצל עוד רופאים ולקבל אבחנה של אנדומטריוזיס. ואז הלכתי לסבב נוסף של פיזיו' אצל מישהי יותר מומחית.
אבל הכאבים רק השתפרו, לא נעלמו.
כדאי לי ללכת שוב לפרופ' לב שגיא?
הפיזיו' שלי טוענת שאין טעם, כי האבחנה שלה לא תשנה.
בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.
מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך
על הצלקת אני לא יודעת להגיד
לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?
או רק להטבה כל פעם?
משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?
משתמשת במאמנים
הגעתי רק לשיפורים קצרים
לא נעלם לגמרי
וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.
אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.
בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.
כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום.
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים?
לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.
לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש
תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...
וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...
בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)
אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...
ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).
תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.
כדי להרגיל את עצמך בחזרה.
אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.
תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.
תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.
אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.
תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.
אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.
מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !
לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד
מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.
תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.
אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.
כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות
נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.
הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?
יותר עצלות.
על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...
בהצלחה יקרה!!!
זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.
לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.
אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.
במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.
לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)
ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...
בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.
בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .
בהצלחה !
ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.
בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...
(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)
סיקרנת האמת
הולכת לשאול את הרב שלנו
ממתקיתמזדהה עם החוסר סבלנות.
אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)
אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.
זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.
ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.
אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע
ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..
אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד
ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה.. 
נקרא "תפילת נשים"
זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.
נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.
נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית
7 דקות- עם תוספת קטנה
10 דקות
15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.
הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.
* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה)
איך משיגים את הסידור?
טלפון לבירורים: 0502802092
ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97
נקרא "תפילת נשים"
זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.
נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.
נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית
7 דקות- עם תוספת קטנה
10 דקות
15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.
הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.
* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה)
תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות
בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו רוב הזמן לדעתי.
פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך
**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.
ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי
תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה
אבל בסוף המעצור האמיתי
הוא זה
שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת
לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים
עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי
קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''
אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר
ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..
אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי
וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד
לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי
ואני לא ה
בעשיה כל הזמן
אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור
בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד
אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים
ונכון זה גם הילדים
אבל בעיקר משהו בי שלא מונח
אומרת תמיד ברכות השחר
ולתקופות מתפללת בשבת
וברכת המזון משתדלת לזכור
לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת
ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום
אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה
ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו
קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה
רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם
טוב אז כבר לא נברך
אני אמנם כן מתפללת כמעט כל יום (וברכות השחר כל יום) וכן מברכת ברכת המזון כמעט אחרי כל ארוחה. בעיקרון בהגדרה אני מברכת אחרי כל פעם שאני אוכלת לחם, אבל באמת לא תמיד זה מיד ולא תמיד אני מסיימת חד משמעית לאכול והרבה פעמים הארוחה נמרחת כזה על שעתיים ואז אחרי עוד שעתיים אני מגלה שלא בירכתי. אצלי לפחות זה קשור גם לזה שאני אוכלת בין לבין ולא ממש יושבת ואוכלת מההתחלה עד הסוף וגם כשאני יושבת לארוחה עם בעלי או עם הילדים, אז אני אקום ואתיישב ואארגן ואניק ואחזור לאכול, ואוכל את השאריות של הילדים אחרי שהם סיימו, כאילו לא ארוחה עם התחלה וסוף.
ולגבי התפילה, אז בעיקרון אני לא אוכלת לפני תפילה, רק שותה. אז אני מתפללת כל יום ולרוב את כל התפילה כולל פסוקי דזמרא, ברכות קריאת שמע וכו'. אבל, פעם הייתי קמה מוקדם ומתפללת לפני שהילדים קמים, מאז החופשת לידה האחרונה אני קמה ממש מאוחר ואז כמעט תמיד לא מספיקה להתפלל בבית ומתפללת תוך כדי נהיגה בדרך לעבודה וזה על הפנים ממש ולפעמים לא מספיקה או שוכחת או לא יודעת מה ואז אני מגלה שלא התפללתי, בעבודה אין לי זמן להתפלל ואז אני כבר אוכלת לפני תפילה ואז יכולה לגלות שלא התפללתי באותו יום. (אבל ברכות השחר אני תמיד מברכת, כי אני לא שותה לפני ברכות השחר).
וכמו שאת כותבת, אז התפילה נחלשת ואז גם בימים החופשיים שלי אני כזה קמה וחוזרת לישון עם הבייבי ואז מתישהו אני מתפללת, יכול להיות ב11 בבוקר. שפעם ממש לא הייתי ככה.
זה מרגיש לי ממש כמו שחז"ל אומרים "עבר אדם עברה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" כאילו, פעם היה ברור לי שאין דבר כזה לא לברך אחרי האוכל אבל אז בטעות לא בירכתי ואז בפעם הבאה זה כבר מרגיש פחות נורא. אבל אני צריכה להזכיר לעצמי שזה לא אמור להיות ככה, אפילו אם התרגלתי.
את מעודדת אותי להתחזק בזה מעצם השומת לב לדברים.
