יפה כלבנה

 

סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית 
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת 
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת 
פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר 

לא אבקש דבר 
את לא צריכה להוכיח לי כלום 
הורידי אודם שפתייך 
אבק דרכים רחצי מרגלייך 

היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת 
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת 

מי זאת עולה 
יפה כלבנה

הי, אחי, יש'ך אש?
אז דע לך שיש עולם בחוץ 
שמחכה להתחמם בה 
הי, אחי, יש'ך אש?
הגיע הזמן להשתמש 
זה לא הזמן להתעקש
הי, אחי, יש'ך אש 
לא אש שורפת ומכלה 
אש לוחשת את סודה
כקרן שמש בכנפיה היא מרפאה

הי, אחי, מה השעה? 
זה לא מוקדם לא מאוחר
האם תתן לי מזמנך?
הי, אחי, מה השעה? 
התשובה לא במחוגים 
כשם שהאהבה לא בגופים
מרחפת מעלינו כמו להקת שחפים
הי, אחי, מה השעה? 
הרבה חיכיתי לבואך 
אתה חיכית לתזוזה 
שעתנו היפה נמצאת מעבר לפינה


אז בוא איתי, בוא
אל הלילה האפל
יש אדם קם 
יש אדם שנופל 
בתוך ערפל 
בודדות הנשמות 
המחפשות לאן לשלוח את התפילות

הי, אחי, לאן אתה מגיע? 
מתי תבין שכבר הגעת? 
הרי יגעת ומצאת
הי, אחי, לאן אתה מגיע? 
קח איתך מצד הדרך 
את היחף והצמא 
הי, אחי, לאן אתה מגיע?
הרבה ידיים מושטות 
יש מתעקשות ומבקשות
אבל יש יד אחת שהיא גם מלאה וגם פתוחה

הי, אחי, יש'ך שקל? 
זה לא השקל זה היד 
הרצון לא להיות לבד
הי, אחי, יש'ך שקל? 
אם נתת בשמחה 
תגלה שהוא עדיין אצלך 
תקפוץ ידך, תפתח
הנה היא ריקה
הי, אחי, יש'ך שקל?
השקל לא יציל אותי
הצדקה אולי תציל אותך 
כך אמר לי האיש מחוץ למנהרה


אז בוא איתי בוא
אל הלילה האפל
יש אדם קם 
יש אדם שנופל
בתוך ערפל 
בודדות הנשמות 
המחפשות לאן לשלוח את התפילות

הי, אחי יש'ך אש?
אז דע לך שיש עולם בחוץ שמחכה להתחמם בה

הנה עוד אחד..

 

אסור לך לחשוב 
כשאת כל כך עייפה 
צאי לטיול לאור זריחה 

רחוקה מהבית 
השביל לחזור נמחק 
הולכת על חבל דק 

הלילות ארוכים 
בלי לדעת למה 
בורחת ואין רודף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

נקיף את הפארק 
רק להפסיק לחשוב 
אנשים עייפים רצים ברחוב 

היינו פה כבר קודם 
בתפקיד הפוך 
הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

יש פרצה בגדר 
בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
שועלים מחבלים, מייללים 
ונעלמים...

יואו 

 

גלי, גלי מדוע צחקת 
כשלקחת את הדובון 
והשכבת אותו לישון? 
מדוע צחקת? 
האם הוא סיפר לך סיפור מצחיק 
על שעון שתקתק 
ותקתק ותקתק 
ותיק תיק? 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין הצחוק המתוק? 
בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
גם אני עוד רוצה לצחוק. 

גלי, גלי 
מדוע שאלת מה קרה ומה פתאום 
שכבר לילה ולא יום? 
מדוע שאלת? 
האם את נזכרת איך הוילון 
עם השמש רקד כל היום, כל היום בחלון 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין זכרת את האור? 
בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
גם אני עוד רוצה לזכור. 

גלי, גלי 
מדוע בכית כשהגשם הראשון 
התדפק על החלון? 
מדוע בכית? 
האם הוא סיפר לך דבר איום 
על חתול שנרטב 
שנרטב ועלה לו 
החום? 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין באות הדמעות? 
בואי גלי 
בואי גלי לי 
גם אני עוד רוצה לבכות. 

אם תרצי שאראה לך את העיר באפור 
בואי ונטייל בה על אבני מרצפות 
דום נישא את עינינו ליונים שעפות 
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור. 

אז אתן את ידי לך ונרד לרציף 
ערמות של שלכת שם הרוח יעיף 
את ודאי תכסי לך את ראשך בצעיף 
כשאתן את ידי לך ונרד לרציף. 

על ספסל אז נשבה ועם רדת האור 
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור 
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים 
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.

גם

כי אלך בגיא

צלמוות לא

לא אירא רע

 

גם

כי אלך בגיא

צלמוות לא

לא אירא רע

 

לא לא לא לא

לא לא לא לא

אירא רע כי

אתה עימדי

 

לא לא לא לא

לא לא לא לא

אירא רע כי

אתה עימדי

 

תותים

 

הקור שבגנך מול החום שבגני 
הבונקר לשמאלך מול הפגז שבידי 
הרימון שלך לא פרי והוא מוכן אצלך ביד 
אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. 

אור עולה מן המזרח יום חדש הגיע 
שנינו נתגבר על האימה 
תותים תותים בואי נקנה רק תותים 
במקום עוד מכונות של מלחמה. 

את המיטה חסמת בהרבה שקים של חול 
ועל ראשך קסדה מן הבונקר שמשמאל 
רצית שנשמתי תהיה צרורה לעד 
אבל אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. 

אור עולה מן המזרח...

סמטאות של אבן 
רגליים רצות 
אל אור של בוקר 
שנים רבות 

חיכיתי לרגע שלם 
אתה שחולם 
בוא איתי יחד 
נצח את הפחד 

אור חדש על ציון תאיר 
זה השביל שמזכיר 
שהאור מעבר לקיר 
אור חדש 
מסנוור ולא מוכר 
מבשר את המחר 

כביש סואן 
מול אבן דוממת 
הם רצים אל המחר 
עכשיו מאוחר 

והתפילה שלי אילמת 
כי העיניים שרות,הידיים כבולות 
מי יבנה לי בית, אומרות הצרות 

אור חדש...

 

וכשהלילה תם והשמש מאירה 
התדעי אמא מה לעינינו נראה? 
עצים סביב, רמי צמרת אך חרוכי גזע 
בתים גדולים סביב אך הרוסים הם דהויי צבע 
מהלך על הריסות אני, אמא 
ותאמיני לי אין כאן שום אגס ואין כאן פרח 

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה 
תשקע השמש, תבוא העלטה 
ואז ננום בבגדנו במיטה 
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא 

בחיי שזה קשה אך אני נשאר 
אפורה האדמה ושחור האופק 
וכחול שמים כאילו משתהה והוא ממתין 
ולא נוגע, הוא לא נוגע באופק השחור 
ביניהם חלל, שום קשר וכל השאר 
וזה קשה מאוד אך אני נשאר 
יש כאן גדר תיל ואחריה חרב שלופה 
אמא, אבא וכל השאר 

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה 
תשקע השמש, תבוא העלטה 
ואז ננום בבגדנו במיטה 
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא 

וכשהלילה תם והשמש מאירה 
התדעי אמא מה לעינינו נראה?

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו,
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו,
חופרים מקלטים.

אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת,
נדחקים לסירות משוטים.
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים.

אנחנו זן נדיר: ציפור משונה.
החלומות באוויר, הראש באדמה.

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו.
לא עיוורים, אבל לא מביטים.
ולא ברור מה נשאיר אחרינו,
מלבד הפחדים.

אנחנו זן נדיר...

בואי ותני לי חזק את היד
ונצא למסע מיסתורי ונחמד
נחבק את הדובי נצייר עננים
ניקח רובה ונלחם כמו גדולים
ובלילה, נלך ביחד לישון
את תהיי הגברת ואני האדון

בצהרי היום הכל צבוע אדום
ואין קץ לילדות שחלפה כך פתאום
בצהרי היום הכל חוזר כמו חלום
רגעים ושעות שקפאו במקום
בצהרי היום

בואי נשחק את אותו המשחק
זה שהזמן כיסה באבק
נחבק את הדובי ואת תתביישי
תגידי לי עוד וכל כך תתרגשי
ובלילה נלך ביחד לישון
את תהיי הילדה ואני הילדון

בצהרי היום...

אשכרה.