יפה כלבנה

סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית 
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת 
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת 
פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר 

לא אבקש דבר 
את לא צריכה להוכיח לי כלום 
הורידי אודם שפתייך 
אבק דרכים רחצי מרגלייך 

היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת 
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת 

מי זאת עולה 
יפה כלבנה

הי, אחי, יש'ך אש?
אז דע לך שיש עולם בחוץ 
שמחכה להתחמם בה 
הי, אחי, יש'ך אש?
הגיע הזמן להשתמש 
זה לא הזמן להתעקש
הי, אחי, יש'ך אש 
לא אש שורפת ומכלה 
אש לוחשת את סודה
כקרן שמש בכנפיה היא מרפאה

הי, אחי, מה השעה? 
זה לא מוקדם לא מאוחר
האם תתן לי מזמנך?
הי, אחי, מה השעה? 
התשובה לא במחוגים 
כשם שהאהבה לא בגופים
מרחפת מעלינו כמו להקת שחפים
הי, אחי, מה השעה? 
הרבה חיכיתי לבואך 
אתה חיכית לתזוזה 
שעתנו היפה נמצאת מעבר לפינה


אז בוא איתי, בוא
אל הלילה האפל
יש אדם קם 
יש אדם שנופל 
בתוך ערפל 
בודדות הנשמות 
המחפשות לאן לשלוח את התפילות

הי, אחי, לאן אתה מגיע? 
מתי תבין שכבר הגעת? 
הרי יגעת ומצאת
הי, אחי, לאן אתה מגיע? 
קח איתך מצד הדרך 
את היחף והצמא 
הי, אחי, לאן אתה מגיע?
הרבה ידיים מושטות 
יש מתעקשות ומבקשות
אבל יש יד אחת שהיא גם מלאה וגם פתוחה

הי, אחי, יש'ך שקל? 
זה לא השקל זה היד 
הרצון לא להיות לבד
הי, אחי, יש'ך שקל? 
אם נתת בשמחה 
תגלה שהוא עדיין אצלך 
תקפוץ ידך, תפתח
הנה היא ריקה
הי, אחי, יש'ך שקל?
השקל לא יציל אותי
הצדקה אולי תציל אותך 
כך אמר לי האיש מחוץ למנהרה


אז בוא איתי בוא
אל הלילה האפל
יש אדם קם 
יש אדם שנופל
בתוך ערפל 
בודדות הנשמות 
המחפשות לאן לשלוח את התפילות

הי, אחי יש'ך אש?
אז דע לך שיש עולם בחוץ שמחכה להתחמם בה

הנה עוד אחד..

אסור לך לחשוב 
כשאת כל כך עייפה 
צאי לטיול לאור זריחה 

רחוקה מהבית 
השביל לחזור נמחק 
הולכת על חבל דק 

הלילות ארוכים 
בלי לדעת למה 
בורחת ואין רודף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

נקיף את הפארק 
רק להפסיק לחשוב 
אנשים עייפים רצים ברחוב 

היינו פה כבר קודם 
בתפקיד הפוך 
הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

עד מחר 
עוד מעט 
ילד רץ אלייך 
מחבק אותך 

יש פרצה בגדר 
בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
שועלים מחבלים, מייללים 
ונעלמים...

יואו 

גלי, גלי מדוע צחקת 
כשלקחת את הדובון 
והשכבת אותו לישון? 
מדוע צחקת? 
האם הוא סיפר לך סיפור מצחיק 
על שעון שתקתק 
ותקתק ותקתק 
ותיק תיק? 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין הצחוק המתוק? 
בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
גם אני עוד רוצה לצחוק. 

גלי, גלי 
מדוע שאלת מה קרה ומה פתאום 
שכבר לילה ולא יום? 
מדוע שאלת? 
האם את נזכרת איך הוילון 
עם השמש רקד כל היום, כל היום בחלון 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין זכרת את האור? 
בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
גם אני עוד רוצה לזכור. 

גלי, גלי 
מדוע בכית כשהגשם הראשון 
התדפק על החלון? 
מדוע בכית? 
האם הוא סיפר לך דבר איום 
על חתול שנרטב 
שנרטב ועלה לו 
החום? 

בואי גלי, 
בואי גלי לי, 
מאין באות הדמעות? 
בואי גלי 
בואי גלי לי 
גם אני עוד רוצה לבכות. 

אם תרצי שאראה לך את העיר באפור 
בואי ונטייל בה על אבני מרצפות 
דום נישא את עינינו ליונים שעפות 
אם תרצי שאראה לך את העיר באפור. 

אז אתן את ידי לך ונרד לרציף 
ערמות של שלכת שם הרוח יעיף 
את ודאי תכסי לך את ראשך בצעיף 
כשאתן את ידי לך ונרד לרציף. 

על ספסל אז נשבה ועם רדת האור 
אם תגידי עייפתי מן העיר באפור 
אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים 
אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים.

גם

כי אלך בגיא

צלמוות לא

לא אירא רע

גם

כי אלך בגיא

צלמוות לא

לא אירא רע

לא לא לא לא

לא לא לא לא

אירא רע כי

אתה עימדי

לא לא לא לא

לא לא לא לא

אירא רע כי

אתה עימדי

תותים

הקור שבגנך מול החום שבגני 
הבונקר לשמאלך מול הפגז שבידי 
הרימון שלך לא פרי והוא מוכן אצלך ביד 
אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. 

אור עולה מן המזרח יום חדש הגיע 
שנינו נתגבר על האימה 
תותים תותים בואי נקנה רק תותים 
במקום עוד מכונות של מלחמה. 

את המיטה חסמת בהרבה שקים של חול 
ועל ראשך קסדה מן הבונקר שמשמאל 
רצית שנשמתי תהיה צרורה לעד 
אבל אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד. 

אור עולה מן המזרח...

סמטאות של אבן 
רגליים רצות 
אל אור של בוקר 
שנים רבות 

חיכיתי לרגע שלם 
אתה שחולם 
בוא איתי יחד 
נצח את הפחד 

אור חדש על ציון תאיר 
זה השביל שמזכיר 
שהאור מעבר לקיר 
אור חדש 
מסנוור ולא מוכר 
מבשר את המחר 

כביש סואן 
מול אבן דוממת 
הם רצים אל המחר 
עכשיו מאוחר 

והתפילה שלי אילמת 
כי העיניים שרות,הידיים כבולות 
מי יבנה לי בית, אומרות הצרות 

אור חדש...

וכשהלילה תם והשמש מאירה 
התדעי אמא מה לעינינו נראה? 
עצים סביב, רמי צמרת אך חרוכי גזע 
בתים גדולים סביב אך הרוסים הם דהויי צבע 
מהלך על הריסות אני, אמא 
ותאמיני לי אין כאן שום אגס ואין כאן פרח 

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה 
תשקע השמש, תבוא העלטה 
ואז ננום בבגדנו במיטה 
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא 

בחיי שזה קשה אך אני נשאר 
אפורה האדמה ושחור האופק 
וכחול שמים כאילו משתהה והוא ממתין 
ולא נוגע, הוא לא נוגע באופק השחור 
ביניהם חלל, שום קשר וכל השאר 
וזה קשה מאוד אך אני נשאר 
יש כאן גדר תיל ואחריה חרב שלופה 
אמא, אבא וכל השאר 

לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה 
תשקע השמש, תבוא העלטה 
ואז ננום בבגדנו במיטה 
כן אמא, זה חשוב, זה קשה וזה נורא 

וכשהלילה תם והשמש מאירה 
התדעי אמא מה לעינינו נראה?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים