בס"ד

מזתומרת אין דברים יותר חשובים מחתונה?!

לא אחד שחושב שזה חשוב, לא?

(וזה היה בצחוק למרות שיש בזה מן הנכון. אבל לא בגיל שלי)

בס"ד

וזה חשוב, בעתו ובזמנו. חשב מאוד, אפילו.

אבל יותר חשוב ללמוד מקצוע. ויותר חשוב לבנות בסיס תורני רחב. 

ואני חושבת שבסיס תורני נרחב אפשר בהחלט להשיג באולפנא אם טיפה נפתחים, וגם אם לא- בשביל זה יש בעל

ומקצוע אפשר ללמוד יופי גם כשנשואים.

בס"ד

משמעות השורש היא הצטופפות, משהו שתפס נפח נסויים, ועתה נלחץ אל תוך נפח מצומצם יותר.

משמש בהשאלה גם לתיאור תחושה רגשית של דחיפות, שבמצבים קיצוניים מלווה פעמים רבות בתחושת דחק וקשיי נשימה פיזיים, ומכאן שמה.

יופי מעולה, אז בנות מוזמנות להתחתן מיד בסיוםהאולפנה, אבל אני, כמי שמתכנן להיות בעל רוצה שיניחו לי בשקט ללמוד כמה שנים.

ולא. כשנשואים צריך להיות כבר בעלי מקצוע, בגלל שצריך לקנות אוכל איכשהו.. (שוב, אולי רק גברים. נשים יכולותלחיות על חשבון הבעל, הוא מחוייב לזה בכתובה)

אז אני לא מכירה אף אחד לחוץ חתונה. בכלל.

ואני לא יודעת איך זה עם בנים כי יש לי רק אחיות נשואות, אבל שני גיסים שלי התחתנו בגיל 22+ כשהם ביינישים (ואחד רכש מקצוע כבר מגיל 12 בתור כתב צעיר באותיות), אחותי התחתנה כשהיא בת 18 וחצי ולמדה אנימציה אחרי החתונה, ומזה הם מתפרנסים. הגיוני שיש עוד דברים שאני לא יודעת, אבל גם אחותי הראשונה למדה עריכת לשון אחרי החתונה אאל"ט, ואחותי השלישית התחילה ללמוד באוניברסיטה השנה. התחתנה בשנה שעברה בגיל 18.

הם לא חיים בעושר, אבל הם גם לא מקבצי נדבות ויש להם ביסוס.

ואני לא מבינה בזה הרבה, וכמובן שיש בעיות, אבל אני לא חושבת שמה שהפריע להם זה הגיל הצעיר...

בס"ד

א. אני מדבר מתוך תיאוריה. בחיים לא ניסיתי שום דבר בנושא...

ב. אני מתבסס על דברי הרמב"ם בזמנו. הגיוני מאוד שהיום הדברים מתנהלים אחרת.

ג. זה שעדיף לעשות משהו בצורה מסויימת, לא אומר שהדרך האחרת תוביל לכישלון.

ד. זהו בערך. את בטוחה שאת לא מכירה אפחד שחושב שזה דחוף להתחתן??

א. גם אני לא, יש לך אחים נשואים?

ב. מה הוא אמר?

ג. ברור שלא, אבל לדעתי כמה שיותר מוקדם יותר טוב. כמובן החל מגיל 18.

ד. לפי ההגדרה שהבאת, לא

בס"ד

(סליחה על הכותרת, החלטתי להכניס אותה עכשיו בכל מקום, זה מבטא מעולה את התחושה שלי)

א. אני נין בכור..

ב. תראי כאן

ד. פספסת כנראה את ה"במצבים קיצוניים"..

(זה אחלה רעיון)

א. וואו. מגניב. מסביר קצת (אני חמישית, נכדה לא יודעת כמה, נינה כבר לא סופרים, ולשתי הסבתות רבות שלי יש כמה וכמה חימשים )

ב. לא יודעת איך היום...

ד. הגיוני

בס"ד

(תודה )

(א. טוב, לא מדוייק.. רק בצד של אמא.. אבל את הצד של אמא פוגש באופן יומיומי, את הצד של אבא אני פוגש רק מדי פעם)

בס"ד

מה זה אמור להביע הסמיילי הזה?!?

סתם, היה בא לי לשבור את הרצף המשמים הזה.

למצוא מקצוע אחרי החתונה זאת טעות...

עבודה זה לא כמו מקרר (ממוצע), שכשרוצים פותחים ולוקחים.

לא קל למצוא עבודה. בכלל לא קל.

לבית של שתי נפשות בישראל, אני מעריך שההוצאה החודשית הממוצעת לשנת 2012 (למניינם) היתה 10751 ש"ח, אני מעריך שזה לא השתנה הרבה.

שכר המינימום החודשי הוא 4650 ש"ח.

בזמן שבני הזוג מחפשים עבודה, אני מאמין שהם יעבדו בעבודות בהן השכר הוא מינימלי.

בחישוב פשוט, אם שני בני הזוג עובדים בעבודה בה השכר מינמלי, ההכנסה שלהם לחודש היא 9300 ש"ח, כלומר הם במינוס.

אם אין להם אישזשהו תואר אקדמי או ניסיון, יש סיכוי זעום למציאת עבודה רצינית ומכניסה בטווח המהיר שאחרי הנישואין. מתחילים ככה וכל החיים נהרסים במירוץ אחר הכסף.

(רק לדעתי)

כי אני מכירה כמה כאלה.

בס"ד

כל הלוואה צריך להחזיר מתישהו, ועם הזמן היא הסכום שצריך להחזיר גדל.

הכסף מהחתונה נגמר מתישהו.

ועל ביטוח לאומי אסור לסמוך.

יעל, מקודם אמרת שלא נעים לך לקבל מההורים משהו שהציעו לקנות לך.

את תוכלי לגשת להורים ולבקש השלמה של 1000 ש"ח לשכירות כי אין לך?

אלה לא חיים.

(קראתי את הניסוח והוא נראה פוגע. אני לא יוצא נגדך, ממש לא. אני פשוט אומר את זה ככה בכוונה כי אני לא רוצה שאפילו תחשבי בכיוון. זה רע מאוד לענ"ד).

אבל אצלנו זה שונה, כי ההורים שלי נותנים לנו עבודה בעסק שלהם, ובעצם מנהלים את המשכורות. גיס שלי עובד אצלנו, ושתי אחיות שלי גם, אז אני משערת שגם אני אעשה את זה בינתיים, ואז זה בעצם משכורת לכל דבר.

לא לכולם יש עסק משפחתי...

ואם אין, אז אפשר להגיע למצב שמתעלקים על ההורים...

וזה לא נעים בכלל

אבל אני חושבת שרוב ההורים נותנים סיוע בהתחלה, וכשהוא נגמר כבר יש מקור אחר לפרנסה, לא?

סליחה על הדעות הנחרצות.

שלרוב ההורים כן יהיו שם, אבל אני רוצה לגלות לך סוד קטן.

אני מאוד מקווה שכשאתחתן, אני ארוויח מספיק כדי שאוכל גם להוציא את ההורים שלי לאיזה צימר או משהו...

ההורים יכולים לתת (לרוב), אבל זה לא מצב אידאלי.

הם נתנו לי כל החיים, עכשיו כשאני מתחיל חיים עצמאיים אני אמשיך לחיות על חשבונם?

אני לא אוהב את התחושה הזאת.

אני לא אומרת שתתחתנו בגיל 18, אבל יש איזושהי תחימת-גיל...

גם פעם חשבו על בעיות הפרנסה, ובכל זאת אמרו את זה.

בחודש זה ממוצע זה כולל את כל האזרחים כולל עשירים אז לפי מה שאעני יודעת ההוצאות הם פחותות בהרבה במיוחד במגזר הזה..

שכירות לחודש במקום נורמלי - 3000

חשמל מים גז - 300 (בממוצע, מזגן בקיץ מאזן תנור גז או רדיאטור בחורף וכו')

אוכל - 1500

נסיעות - 200 (בתסריט אופטימלי בו הכל קרוב לבית)

בלת"מים - 500

ויש הוצאות ראשוניות שנניח שכולן כוסו ע"י החתונה.

סה"כ 5500 ש"ח.

לא רע, אבל חיים בצמצום. זה מה יש.

בנוסף, איזנתי את עצמי כשטענתי ששני בני הזוג עובדים בעבודות בשכר חודשי מינימלי.

לא קל למצוא עבודות כאלה והן דורשות רף מסויים של עבודה שלא ברור בכלל ששני בני הזוג יוכלו לעמוד בו.

בנוסף לזה, מתישהו מגיעים ילדים. ילדים זאת הוצאה.

אז נניח שעד שהילדים מגיעים (בערך שנתיים) צריך למצוא עבודה יציבה עם הכנסה יפה.

בשביל זה חייבים לימודים.

בזמן הלימודים אתה פחות פורודקטיבי בעבודה, או שאתה עובד אותו מספר שעות ופוגע בציון של התואר (ואז מה עשינו בזה?).

בקיצור, יוצא שאתה חי עם השלמות מההורים, ולפחות את חמשת השנים הראשונות של הנישואין דפקת כי לא הייתה לך עבודה לפני החתונה.

לא חבל?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים