בס"ד

 

מזתומרת אין דברים יותר חשובים מחתונה?!

לא אחד שחושב שזה חשוב, לא?

 

(וזה היה בצחוק למרות שיש בזה מן הנכון. אבל לא בגיל שלי)

בס"ד

 

וזה חשוב, בעתו ובזמנו. חשב מאוד, אפילו.

אבל יותר חשוב ללמוד מקצוע. ויותר חשוב לבנות בסיס תורני רחב. 

ואני חושבת שבסיס תורני נרחב אפשר בהחלט להשיג באולפנא אם טיפה נפתחים, וגם אם לא- בשביל זה יש בעל

ומקצוע אפשר ללמוד יופי גם כשנשואים.

בס"ד

 

משמעות השורש היא הצטופפות, משהו שתפס נפח נסויים, ועתה נלחץ אל תוך נפח מצומצם יותר.

משמש בהשאלה גם לתיאור תחושה רגשית של דחיפות, שבמצבים קיצוניים מלווה פעמים רבות בתחושת דחק וקשיי נשימה פיזיים, ומכאן שמה.

 

יופי מעולה, אז בנות מוזמנות להתחתן מיד בסיוםהאולפנה, אבל אני, כמי שמתכנן להיות בעל רוצה שיניחו לי בשקט ללמוד כמה שנים.

 

ולא. כשנשואים צריך להיות כבר בעלי מקצוע, בגלל שצריך לקנות אוכל איכשהו.. (שוב, אולי רק גברים. נשים יכולותלחיות על חשבון הבעל, הוא מחוייב לזה בכתובה)

אז אני לא מכירה אף אחד לחוץ חתונה. בכלל.

 

ואני לא יודעת איך זה עם בנים כי יש לי רק אחיות נשואות, אבל שני גיסים שלי התחתנו בגיל 22+ כשהם ביינישים (ואחד רכש מקצוע כבר מגיל 12 בתור כתב צעיר באותיות), אחותי התחתנה כשהיא בת 18 וחצי ולמדה אנימציה אחרי החתונה, ומזה הם מתפרנסים. הגיוני שיש עוד דברים שאני לא יודעת, אבל גם אחותי הראשונה למדה עריכת לשון אחרי החתונה אאל"ט, ואחותי השלישית התחילה ללמוד באוניברסיטה השנה. התחתנה בשנה שעברה בגיל 18.

 

הם לא חיים בעושר, אבל הם גם לא מקבצי נדבות ויש להם ביסוס.

ואני לא מבינה בזה הרבה, וכמובן שיש בעיות, אבל אני לא חושבת שמה שהפריע להם זה הגיל הצעיר...

 

בס"ד

 

א. אני מדבר מתוך תיאוריה. בחיים לא ניסיתי שום דבר בנושא...

ב. אני מתבסס על דברי הרמב"ם בזמנו. הגיוני מאוד שהיום הדברים מתנהלים אחרת.

ג. זה שעדיף לעשות משהו בצורה מסויימת, לא אומר שהדרך האחרת תוביל לכישלון.

ד. זהו בערך. את בטוחה שאת לא מכירה אפחד שחושב שזה דחוף להתחתן??

א. גם אני לא, יש לך אחים נשואים?

ב. מה הוא אמר?

ג. ברור שלא, אבל לדעתי כמה שיותר מוקדם יותר טוב. כמובן החל מגיל 18.

ד. לפי ההגדרה שהבאת, לא

בס"ד

 

(סליחה על הכותרת, החלטתי להכניס אותה עכשיו בכל מקום, זה מבטא מעולה את התחושה שלי)

 

א. אני נין בכור..

ב. תראי כאן

 

ד. פספסת כנראה את ה"במצבים קיצוניים"..

(זה אחלה רעיון)

 

א. וואו. מגניב. מסביר קצת (אני חמישית, נכדה לא יודעת כמה, נינה כבר לא סופרים, ולשתי הסבתות רבות שלי יש כמה וכמה חימשים )

ב. לא יודעת איך היום...

ד. הגיוני

בס"ד

 

(תודה )

 

(א. טוב, לא מדוייק.. רק בצד של אמא.. אבל את הצד של אמא פוגש באופן יומיומי, את הצד של אבא אני פוגש רק מדי פעם)

בס"ד

 

 

מה זה אמור להביע הסמיילי הזה?!?

סתם, היה בא לי לשבור את הרצף המשמים הזה.

למצוא מקצוע אחרי החתונה זאת טעות...

עבודה זה לא כמו מקרר (ממוצע), שכשרוצים פותחים ולוקחים.

לא קל למצוא עבודה. בכלל לא קל.

לבית של שתי נפשות בישראל, אני מעריך שההוצאה החודשית הממוצעת לשנת 2012 (למניינם) היתה 10751 ש"ח, אני מעריך שזה לא השתנה הרבה.

שכר המינימום החודשי הוא 4650 ש"ח.

בזמן שבני הזוג מחפשים עבודה, אני מאמין שהם יעבדו בעבודות בהן השכר הוא מינימלי.

בחישוב פשוט, אם שני בני הזוג עובדים בעבודה בה השכר מינמלי, ההכנסה שלהם לחודש היא 9300 ש"ח, כלומר הם במינוס.

אם אין להם אישזשהו תואר אקדמי או ניסיון, יש סיכוי זעום למציאת עבודה רצינית ומכניסה בטווח המהיר שאחרי הנישואין. מתחילים ככה וכל החיים נהרסים במירוץ אחר הכסף.

(רק לדעתי)

כי אני מכירה כמה כאלה.

בס"ד

 

כל הלוואה צריך להחזיר מתישהו, ועם הזמן היא הסכום שצריך להחזיר גדל.

הכסף מהחתונה נגמר מתישהו.

ועל ביטוח לאומי אסור לסמוך.

יעל, מקודם אמרת שלא נעים לך לקבל מההורים משהו שהציעו לקנות לך.

את תוכלי לגשת להורים ולבקש השלמה של 1000 ש"ח לשכירות כי אין לך?

אלה לא חיים.

(קראתי את הניסוח והוא נראה פוגע. אני לא יוצא נגדך, ממש לא. אני פשוט אומר את זה ככה בכוונה כי אני לא רוצה שאפילו תחשבי בכיוון. זה רע מאוד לענ"ד).

אבל אצלנו זה שונה, כי ההורים שלי נותנים לנו עבודה בעסק שלהם, ובעצם מנהלים את המשכורות. גיס שלי עובד אצלנו, ושתי אחיות שלי גם, אז אני משערת שגם אני אעשה את זה בינתיים, ואז זה בעצם משכורת לכל דבר.

לא לכולם יש עסק משפחתי...

ואם אין, אז אפשר להגיע למצב שמתעלקים על ההורים...

וזה לא נעים בכלל

אבל אני חושבת שרוב ההורים נותנים סיוע בהתחלה, וכשהוא נגמר כבר יש מקור אחר לפרנסה, לא?

 

סליחה על הדעות הנחרצות.

שלרוב ההורים כן יהיו שם, אבל אני רוצה לגלות לך סוד קטן.

אני מאוד מקווה שכשאתחתן, אני ארוויח מספיק כדי שאוכל גם להוציא את ההורים שלי לאיזה צימר או משהו...

ההורים יכולים לתת (לרוב), אבל זה לא מצב אידאלי.

הם נתנו לי כל החיים, עכשיו כשאני מתחיל חיים עצמאיים אני אמשיך לחיות על חשבונם?

אני לא אוהב את התחושה הזאת.

אני לא אומרת שתתחתנו בגיל 18, אבל יש איזושהי תחימת-גיל...

גם פעם חשבו על בעיות הפרנסה, ובכל זאת אמרו את זה.

בחודש זה ממוצע זה כולל את כל האזרחים כולל עשירים אז לפי מה שאעני יודעת ההוצאות הם פחותות בהרבה במיוחד במגזר הזה..

שכירות לחודש במקום נורמלי - 3000

חשמל מים גז - 300 (בממוצע, מזגן בקיץ מאזן תנור גז או רדיאטור בחורף וכו')

אוכל - 1500

נסיעות - 200 (בתסריט אופטימלי בו הכל קרוב לבית)

בלת"מים - 500

 

ויש הוצאות ראשוניות שנניח שכולן כוסו ע"י החתונה.

 

סה"כ 5500 ש"ח.

לא רע, אבל חיים בצמצום. זה מה יש.

בנוסף, איזנתי את עצמי כשטענתי ששני בני הזוג עובדים בעבודות בשכר חודשי מינימלי.

לא קל למצוא עבודות כאלה והן דורשות רף מסויים של עבודה שלא ברור בכלל ששני בני הזוג יוכלו לעמוד בו.

בנוסף לזה, מתישהו מגיעים ילדים. ילדים זאת הוצאה.

אז נניח שעד שהילדים מגיעים (בערך שנתיים) צריך למצוא עבודה יציבה עם הכנסה יפה.

בשביל זה חייבים לימודים.

בזמן הלימודים אתה פחות פורודקטיבי בעבודה, או שאתה עובד אותו מספר שעות ופוגע בציון של התואר (ואז מה עשינו בזה?).

בקיצור, יוצא שאתה חי עם השלמות מההורים, ולפחות את חמשת השנים הראשונות של הנישואין דפקת כי לא הייתה לך עבודה לפני החתונה.

לא חבל?

אבל אני מכירה כמה וכמה זוגות (הבעל בייניש והאישה עובדת) שעד ילד ראשון הוציאו עד 4,000 ועם ילד הוציאו 4,500- 5,000).

10,000 זה סכום מטורף ומיותר, אבל לצערי הגיוני שזה הממוצע בארץ. משקי הבית הישראלים לא מצטיינים בחשיבה הכלכלית או באיפוק שלהם..

@ערוצניקית7@ע@רייצ'ל=)רייצ

הוא בלח אבל@סתמישוותמ

יש כאלה שמגדירים בל"ח כזה שכל היום מדבר, חושב ומדמיין תחתונה שלו.

יש כאלה שמגדירים כזה שרוצה להתחתן בגיל 16-17-18-19-20-21 (תלוי בסביבה מה הנורמלי ומה לא)


כולנו רוצים להתחתן מתישהו.
(כל בנאדם בריא) אבל לא בכל גיל ובכל מצב כל אחד מתאים לזה ובנוי לזה.

אני לא אוהבת את המושג הזה. אפאחד לא צריך להיות לחוץ להתחתן. לרצות? כן. להיות לחוץ? לא. בשום גיל.

לחץ גורם לרע.

המושג הזה לא אצל כולם מתבטא בצורה רעה. אם מישהי חולמת על החתונה שלה, מדמיינת את בעלה, קושרת מטפחות או מה לא... אני לא רואה בזה בעיה. (כל עוד החיים שלה לא תקועים בזה)

אבל בנאדם צעיר שמרוב בל"חיות מוגזמת רוצה להתחתן בגיל 16 (ואני לא מדברת על בגיל 16 אומר שהוא רוצה להתחתן. אלא מתכנן להתחתן בגיל הזה) זה בעייתי בעיני.

ואני בטוחה שאפאחד לא מתחתן רק בגלל "בל"חיות יתר" אפשר להרגע, לנשום עמוק ולספור עד 10.


אני רוצה להתחתן. רוצה מחר מצידי. יודעת שזה לא מתאים לי וחכן אני לא אעשה את זה.
אני מדברת לפעמים דיבורים שנקראים דיבורים בל"חים. הרבה פעמים. אבל אני לא לחוצה להתחתן מחר. כי עם כל הרצון והמליון דברים, זה לא טוב לי.


המושג הזה מטשטש גבולות לע"ד. מבלבל שכל ורגש. הגיון והרגשות.



ויעלי, יש צדדים לכאן ולכאן. יש כאלה שזמן האולפנה מספיק להם ומיד אחרי מוכנים לחתונה. יש כאלה שצריכים יותר זמן וחוויות כדי לבנות את עצמם. יש כאלה שזה הבית...להתחתן בגיל 19. ויש גם להפך בגיל 26. ויש גם כאלה שכל הבית מתחתנים מוקדם והם מאוחר/להפך.

יש כאלה שרוצים להתחתן עם מקצוע ועבודה ביד. ויש שלא...
אפאחד לא יגיד לך שזה קל ללמוד תוך כדי נישואים וגידול ילדים. אבל מי שזה טוב לה ומתאים לה? מצוין.
זה אפשרי. אבל קשה!

יש כאלה שרוצות ללמוד במדרשה ואז להתחתן.

יש שרוצים להגשים חלומות, לטייל בעולם ואז להתחתן.

כל אחד ומה שמתאים לו. העולם שלו. החיים שלו. אנחנו אנשים שונים!!


ובינינו, בהמון אהבה, תחשבי גם את כשיגיע הזמן מה מתאים לך ולא מה במשפחה שלך עשו. יש לך זמן. אבל זה עלול לבלבל.
(חלילה לא נאמר מזלזול. יש לך משפחה מדהימה וחכמה ב"ה. סתם, שלא תגידי אבל ככה עשו. אבל לא נראלי שתגידי כי הנה את גם הראשונה שיוצאת לפנימיה מלאה ועוד מכתה ט'. וגם נראלי ההורים שלך מעודדים שתעשי מה שטוב לך. ב"ה. תצליחי ילדה.)


ואת רק בת 14. יש לך עןד זמן. הרבה.
זה טס. אבל משתנים בזמן הזה. לומדים, גדלים, מתפתחים.
בהצלחה יעל.

את ילדה חמודה.

אשכרה.