יש לי מין תחושה
בכלל, תחושות
אני חוזרת לעצמי אחרת. אני קצת מכירה אותי כעצמי. זה... זה נחמד.
ואני בוכה מכל שטות קטנה. זה מרגש אותי שאני מצליחה לבכות מכל דבר כואב, אפילו הכי קטן.
פעם הייתי בוכה מדברים מזעזעים. היום אני בוכה מכל רוע שהוא. אני אוהבת שחזר לי הרגש כמו שצריך.
זה אומר שאני גם מסוגלת לאהוב.
ואתמול ציפי גרמה לי להאמין בזה שאני לא אשמה. עד אתמול אני הייתי הנכשלת, המכשילה, הרעה. אבל זה לא ככה. אני הייתי בסדר.
לא טוב לי אופוריה. אני פשוט לא יודעת מתי היא אמיתית ומתי זה רק היי.
אני חושבת שאני צריכה להיות מורה. אני גם צריכה להיות אשת העולם הגדול.
אז אולי אני אעבוד כמורה, אבל גם אכתוב ספרים ויהיה לי טור קבוע בעיתון. הלוואי.
יש לי הרהורים בראש שצריכים שיכתבו אותם.
ויש גם סיפור בדרך.
ופתאום הכל התפרק לי. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי דמות בראש לחיות על פיה, אחד לאחד. ותמיד אלו דמויות מאוד קיצוניות, דמויות לא קשורות אליי. וזה קשה לחיות ככה.
אבל בזמן האחרון המודל לחיקוי שלי היא אני בתור מי שאני רוצה להיות. זה כל כך מקדם ויפה.
אני צריכה רב מכוון. לא מספיק לי ספר אחד.
וגם שליחות או מטרה או פרויקט. למרות שאני נורא מפחדת.
וזהו לעכשיו. סיפור והרהורים יגיעו מתישהו היום.
- לקראת נישואין וזוגיות