כבר תקופה ארוכה שאני בדיכאון לא מוסבר. כואב לי ואני לא מצליחה להבין למה. לא מצליחה לתפקד נורמאלי. לא מבינה למה לחיות (ושאף אחת לא תסיק מפה על רצון להתאבד!!! אני לא רוצה להתאבד, רק שאני באמת לא מבינה בשביל מה לחיות) מחפשת תשובות לשאלות, ופשוט לא מוצאת. מדריכה בסניף דוס, לומדת באולפנא דתית ובחופש לא התפללתי יותר מפעמיים. נטילת ידיים? ברכת המזון? כבר מעל שנה שלא עשיתי את המצוות המוזרות האלה. אם אני כן עושה זה לא מתוך המצווה אלא מתוך רצון להישאר שייכת לציבור מסויים. באמת לא מבינה מה עומד מאחורי הדברים. לא מבינה מה בורא עולם רוצה ממני. עוברת תקופה קשה מאוד, ולבד. אין באמת עם מי להתייעץ, את מי לשתף. אהה שכחתי להגיד- אני לא בקשר עם ההורים שלי. ז"א- אני גרה בבית אבל לא מדברת איתם מעבר לחובה, ולא משתפת אותם בדברים שעוברים לי בראש. הם פשוט לא מבינים אותי וקשה לי איתם.
הייתה תקופה קצרה שהגעתי למצב שלקחתי סמים. ב"ה יצאתי מזה לבד. (עם כח רצון מטורף והבנה שזה רק מזיק)
אני כבר כמעט שנה לא מסתובבת לבד כי אני פוחדת שהוא יחזור ויפגע בי שוב.
הפסיכולוגית לא עוזרת. (דרך אגב- אם יש למישהי המלצות על מישהי טובה- זה יכול לעזור) אני נואשת. כלום לא עוזר ואני לבדדד!!! וזה מתסכל!!!
הניק שלי ג.ה
)