מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי עצמי

ולפחות מה שעושה לי טוה זה המייקאפ

אין לי באמת דעה מה להגיב על זה

לשיקולכם והחלטתכם שבו ודברו על זה 

אולי תנסי שבזמנים מסויימים לא תשימי

או רק כשאת הולכת לעבודה תשימי

אבל אני חייבת לומר שבעלך חמוד 

הוא אוהב אותך כמו שאת 

בלי שום צבע נוסף או משפר מראה

זה ממש נחמד בעייני

אצלי גם יש משהו שבעלי לא אוהב שאני

עושה ואפילו שקשה לי עם זה ואני עושה את זה לפעמים

זה ממש מחמיא לי וחמוד מאוד בעיניי שהוא חושב ככה

ואוהב אותי יותר פשוט ויותר טבעי

גם בגלל הנזק שהם גורמים לבריאות...

לא ברור למה הם נתפשו דווקא לזה (ולא לדברים יותר בולטים)... בעיניהם זה לא טבעי, ומכער את הפנים..

אם הפנים שלך באמת חלקות (בלי פצעים..), אין שום סיבה לשים מייקאפ. לגבי חוסר האחידות- לאף אחד אין אחידות מלאה בפנים (נמשים לדוגמא שלפעמים מייפים את הפנים) כך שההנחה שצבע פנים צריך להיות אחיד לגמרי לא נכונה. 

עוד משהו שחשוב לי לומר לך הוא שמייקאפ בהחלט לא אמור להיות זה שמעלה או מוריד דימוי עצמי- האמירה שלך "מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי העצמי" מצביעה על חשיבה שדימוי עצמי זה משהו קבוע ובלתי ניתן לשינוי, דבר שממש לא נכון. יש הרבה דרכים (לא כאלה מסובכות) לעבוד על העלאת הדימוי העצמי (כמו טיפול קצר אצל פסיכולוגית- מכירה הרבה שעזר להם מאוד, וספרים על דימוי עצמי).

ובנימה אופטימית  אולי תיקחי את זה כמחמאה שהוא מסתכל לך על הפנים הרבה (אולי כי הוא מקשיב לך באמת ויוצר קשר עין וכו) ולכן זה כל כך מפריע לו..וגם שהוא רואה את היופי הטבעי שלך (לא ברור מאליו!). 

אולי כן צריך להסב את תשומת ליבו שיש דרכים לומר כל דבר, ולא שכל בקשה שלו צריכה להיעשות במיידי ושיקח בחשבון ששינויים בנישואין זה תהליך ארוך (אם בכלל), ושזה פוגע בך האופן שהוא עושה את זה...

בהצלחה!! ואל תיבהלי מהשטויות האלה של הגברים, זה קורה במשפחות הכי טובות 

בס"ד

הוא יודע שהרבה פעמים זה נותן לי תחושה טובה.

אני אישית כשאני מתלבטת אם לשים אני מתייעצת איתו והוא אומר שהוא יודע שזה יתן לי תחושה טובה וביטחון ולכן הוא אומר לי "כן זה יעשה לך טוב".

בעלך צריך להיבן שאישה זה לא גבר- לנו הרבה פעמים התחשובה הטובה החיצונית והשטחית הזו עושה טוב גם נפשית פנימה.

אז תסבירי לו את זה ותני לו להיות שותף בתחושה.

מעבר לזה אם הוא ימשיך להציק- אני ממש ממליצה ללכת למקור יותר מקצועי לייעוץ.

ממש מוזר בעיני שהוא לא מדבר איתך בגלל זה!

בהצלחה

וצומועיל

זה לא שהוא לא מדבר איתי  כל הזמן

ההתקפות האלה קורות לו בד"כ כשאני יוצאת מהמקלחת בלי כלום(בלי שום מייקאפ או ביבי קרם) קורה אחת לחודשיים,(כי גם אחרי מקלחת אני שמה כמו ביבי קרם כזה טבעי וזה גם עם צבע ) והוא מבסוט ואחרכך  הוא לא מדבר איתי כי הוא רוצה לצאת איתי ככה בלי מייקאפ לבחוץ ולכי תסבירי לו שעדיף לי להתאבד וזהו.. אין אין הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני ,ואם היית אוהבת אותי היית עושה גם את זה ותאמינו לי שאני חולה עליו ומה לא עשיתי בשבילו,

ואני מסבירה לו שזה נותן לי הרגשה טובה לעצמי בלבד...והוא אומר לי מההה את לא מבינה שזהמייקאפ עושה לך  עור מגעיללל ומכער אותךך (ואני כזה בבאסה:"זהו אתה חושב שאני מכוערת(חח)" את יפה גם עם מייקאפ כי את יפה ,אבל בלי מייקאפ זה פי אלף ופקה פקה עעלאק)

ואז אני יוצאת איתו בלי מייקאפ מרגישה רע ודאון,הוא רואה את זה אז הוא אומר טוב תשימי אבל זה ממש מגעיל,ואחרי איזה חודש וחצי  כאילו לא דיברנו על זה הוא עוד פעם מתעצבן על זה וכך מהחתונה איזה עשר פעמים קרה

זה מדכא אותייי

שים לב שיש הבדל משמעותי בין אם היא הכירה אותו עם עגיל בגבה ועכשיו מבקשת ממנו להוריד אותו, לבין אם הם הכירו ללא עגיל בגבה ועכשיו "בא" לו לשים אחד בלי להתייעץ איתה.

המקרה שלהם זה המקרה הראשון, ולא השני כפי שאתה הצגת

ואם אישתך אומרת לך שהיא מרגישה לא בנוח עם עצמה בלי מייק אפ אז אולי כדאי קצת לחשוב גם עליה

וגם אם בהתחלה היא היתה בלי מייק אפ ועכשיו (אולי אחרי לידה? שינויים?) מרגישה צורך לשים, אז זאת זכותה המלאה.

עושה אותה לא יפה בעיניו? נו באמת..

עם כל הכבוד יש גבול. וזה הגבול.

לא מדובר כאן על ללכת פתאום עם איפור לא צנוע או חצאית קצרה.

ומלכתחילה- הרי הכירו ככה. כשהיא עם מייק אפ

כמובן שחשוב שלום הבית, אבל לעניות דעתי שלום בית לא יתרחש מבלי שהאדם שלם עם עצמו

ואם מייק אפ זה כל מה שאת צריכה בשביל זה- אז אולי כדאי שבעלך יבין את זה

ואם הוא לא מבין את זה וממשיך להציק בנושא- אולי באמת כדאי לפנות עם זה לייעוץ.

אני אישית לא יוצאת בלי מייק אפ מהבית. העור שלי בגוון לא אחיד (תודה לשינויים הורמונאליים ולידות), וזה מה שעוזר לי עם זה.

אני מבינה אותך לגמרי, גם אני מרגישה שהמייק אפ הופך אותי לאדם אחר בעיני עצמי.

מקווה שתמצאו את הדרך..

לפונה ולכל הקוראים, כאשת מקצוע אני חייבת לכתוב כאן כמה וכמה דברים: 

בזוגיות ובתחומי המשפחה יש לשים לב לדברים והתנהגויות שאינם נורמטיבים!

למי ששקוע בבהם ולא יודע מה קורה בחוץ זה נראה בסדר, לכן אני מבינה שמאיך שאת מציגה את הדברים

את חושבת שזה נורמאלי, בסדר.... 

עלייך לאזור אומץ ולהתייעץ עם מישהו אמיתי- למשל מכון פועה, רבנית שמבינה , לא חסר, דמות שלימדה אותך ומכירה אותך , 

ולספר את זה . אני שואלת את עצמי אם אין עוד תחומים בבית שבעלך "מציק" לך בהם ואת חושבת שזה נורמאלי כנשואה טרייה ..

למשל אם בעל רואה לנכון להחרים את אשתו, לצעוק עליה, להעליב אותה ולבייש אותה בכל פעם שהיא לא שמה מספיק מלח בסלט- זה לא נוראמלי. אבל לצערי הרב הכרתי אישה אחת שחיה ככה עם בעלה 30 שנה וחשבה שמותר לה לספוג עלבונות ואלימות מילולית על דברים מסוג זה- השארת אור מיותר, עוגה שנשרפה בטעות ועוד ועו', יותר זה הילדים שנולדו לזוג הזה

והם עצמם הורים היום לילדים , סובלים מקשיים בזוגיות, בהורות, בדימוי העצמי , דכאון לאור כל הילדות שהם חוו בבית וראו את אבא צורח, צועק, מעליב את אימא בכל הזדמנות ללא סיבה. הם עצמם זקוקים לטיפול פסיכולוגי ואף פסיכאטרי . לצערי אני מלווה את הילדים האלה כיוון שאימא שלהם עדיין לא מבינה מה הילדים שלה עברו ואינה מסוגלת לסייע להם לא נפשית ולא כלכלית. 

הדברים שאני כותבת הם לטובת הכלל -לכל הרבים שקוראים את הפורומים זה זוגיות ומשפחה. 

אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ואושר וזוגיות בריאה ומצמיחה. 

בהצלחה רבה. 

כל מקרה גדול מתחיל מהקטנות האלה. וצריך לפחות להסב את תשומת הלב שזה יכול להתפתח למקומות לא טובים (למרות שלא בהכרח יתפתח לשם!). 

בכל מקרה פותחת השירשור אמרה שהיא אוהבת אותו, וגם הוא אותה, ולכן יעוץ זוגי יכול לעזור וחבל לריב כל חודשיים על שטות כזו. לכן מה רע במה שהיא אמרה ?? זה לא להפוך כל זבוב לפיל (הרי אם זה היה זבוב נורא קטן היא לא הייתה פונה לפורום ופותחת על זה שירשור- אלא מסתדרת עם הזבוב בכוחות עצמה..)

אני לא מבין מאיפה לוקחים את זה...

מאיפה מגיעים ל"למחוק את עצמה"?... 

אין בכך כל "שתלטנות". אחרי שמתחתנים, אז המראה - ההדדי - בוודאי בדברים כאלה, נוגע לשני/ה דווקא בגלל הקרבה. אי אפשר להיות נשואים ולהתנהג "כאילו רווקים". כנראה, בשבילו, זה שבמקום לראות אותה הוא רואה את ה"משחה", זה מפריע.. קורה. מדברים.

ההלכה שאדם לא ישא אשה עד שיראנה, היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך", שמא מראיה לא ישא חן בעיניו אחרי הנישואין, ולא יאהב אותה כראוי. נו, הרי "שקר החן..", אלא שירדה תורה לסוף דעתן של הבריות, וידעה שאכן זה יכול להשפיע, לפחות אצל חלק מהאנשים.

אז בוודאי שלא צריך להגזים, וצריך ללכת-לקראת באופן הדדי, אבל ההסתכלות כאילו פחות-או-יותר, "מה עניינו", היא הסתכלות מופרזת.

יש פה לעיתים כתיבות, שמה שיוצא מהן זה שמישהו/י מעלה בעיה לא-גדולה, ויוצא מכאן עם הסתה כנגד בן/בת הזוג, ולא-פעם בגלל רגישות-אישית של מי מהמגיבים/ות לנושא כלשהו שהועלה.

יש לך דעה אחרת - יכולה להביע בכבוד.

הרי אם הייתי חושב שהוא "מתעמר באשתו", לא הייתי כותב שמגזימים...  

זה לא "צורך להנמיך את האש" - אלא לקחת דברים כמו שנכתבו, כמו שחשים את מה שעולה מהם. וכאשר הם לא מוגזמים, לא לפתח אותם למה שאין בהם, מה שכמובן יגרום לבעיה קשה יותר.

אכן, בנישואין גם עניינים שלפי כן היו "אישיים", נהיים גם של "עוד מישהו", לשני הכיוונים, אע"פ שעם תפיסות "מודרניות" מסויימות, זה לא מסתדר. נכון, שלא צריך להגזים גם בכך, נכון שבוודאי יש גם חירות-אישית בתוך זה.

אבל, כמו שציינתי, לעיתים רגישויות/חוויות שאנשים פגשו, בלי להתייחס ספציפית כעת למישהו, גורמים ל"הגברת" התייחסות-קשה אל מה שבהחלט יכול להיות שאינו בכיוון, ואין סיבה דרמטית לחשוב שהוא בכיוון.  אז צריך להיזהר ב"היקשים".

[ומה שהיא השתמשה בביטוי "פוגרום".. הרי רואים מדבריה שאין בכך ובין פוגרום ולא כלום.. תגובה אולי מעלת-חיוך של בעל צעיר שמתוסכל מזה.. אפשר לפתור הדדית]

[ואני מניח שאת מבינה שמה שכתבתי "משחה".. היה כדי להסביר את איך שהוא מן הסתם תופס.. בדיוק כמו שכתבת, "אצל גבר" יכול להיתפס כך]

גם אני לגמרי יכול להבין את הצורך הזה שלה. ללא קושי וללא ספק. אני חושב שברור לגמרי ממה שכתבתי, שלא להסברת הצורך שלה בדבר הזה, קראתי "גוזמה". לא צריך להיות אשה בשביל להבין את הצורך הזה.

מה שאני אמרתי הגזמה, היה על ליבוי הענין ע"י הכינוי של זה כ"שתלטנות", "מחיקת עצמה".. מוגזם.

אולי דווקא ההיפך - שמא אין לך כ"כ ההבנה איך זה יכול להיתפס אצלו, גם מה שמרגיש לגביו וגם מצד אי הבנתו את המשמעות לגביה - אז נראה לך כתופעה חמורה יותר ממה שזה באמת.

אשר על כן, ההערכה שלי היא שזה לא סנקציות-במזיד, אלא יותר סוג של הבעת תיסכול מפעם לפעם. ואני גם מסכים שהוא צריך הסברה על המשמעות, במקביל להבנה שלה מה מפריע לו, ושהחיבה שלו אותה כמו שהיא, גם כן יכולה להיות מקדם טוב לתדמית-העצמית.  ידברו - ויגיעו לעמק השווה.

שלא נותנים עצות ככה בחלל ריק. בטח שלא גוזרים מסקנות מסיפור שאת מכירה-

מי אמר שהזוגיות שלה כזו?

אם את חושבת שהיא זקוקה לעין מקצועית- אפשר להמליץ, אבל אני לא בעד הפחדות.

אל תשכחי שמדובר פה בזו"צ, כדאי לשקול כל מילה בזהירות...

אחד הדברים המזיקים, זה לדמות ממקרה קיצוני כמו שתיארת - ובגלל שהאשה שם לא מבינה את הבעיה.. להתחיל לעורר חששות על כל דבר, אולי הוא "מציק" בעוד דברים... אין כל קשר בין מה שהיא תיארה למישהו ש"יעליב ויבייש כל פעם כי לא שמה מספיק מלח בסלט"... אבל כשאומרים דברים כאלה, ומעוררים "חששות" מכל דבר - זה עצמו גורם לחששות-שווא, לניפוחים. לא פחות מהדוגמה הקיצונית שאת הבאת - דומני שיש היום דוגמאות למכביר של הריסות דווקא מרוב "אזהרות שווא" כאלו. רואים את זה גם על בנות שעוד לא נישאו - וכבר הן "מומחיות" בכל מיני "אזהרות"....

במקרה זה, אני חושב שהשימוש שעשית בפלומבה של "אשת מקצוע" - אינו מתאים לענין.

בס"ד

אז למדתי. בחוץ אני מתאפרת, בבית מורידה.

ולא משום "התכערות", אלא דווקא משום שזה יפה בעיניו.

וזו המחמאה הגדולה ביותר שהוא העניק לי

חבר שלי לא יכול לסבול איפור הוא אומר שהתחושה שלו הפיזית היא איומה כדאי לבדוק

בו ולכן את לא צריכה לעשות את מה שהוא רוצה עים זה יפגע בדימוי העצמי שלך

את מתארת לא אשה חכמה כי אם אשה שאינה מצליחה לראות מנקודת מבטו של בעלה, שלא חושבת לוותר (כן! גם על דברים חשובים, עם כל הכבוד לחשיבות של המייקאפ) אשה שמסתירה מבעלה, פשוט עובדת עליו. אני הייתי מציעה אם מאד קשה לוותר על המייקאפ, תבקשי, תגידי לו, אני אוהבת אותך, אכפת לי ממך, אני רוצה לוותר לך. בינתיים אני מסוגלת ורוצה לותר לך בזמנים שאנחנו ביחד, זו הנתינה הכי גדולה של אשה לבעלה, "אני נותנת לך את הרצון שלי כי אני אוהבת אותך!" אבל, תוותר גם לי (בבקשה!) אני רוצה לשים בזמנים שאתה לא רואה, בבקשה תקבל את זה. לא נראה לי שהוא יוכל לסרב. את לא צריכה לספר לו כל פעם שאת שמה, אתם תיצרו אמון שעל זה אתם לא "מדווחים" [ואגב, אני עוברת על מה שכתבתי וחושבת לעצמי, קל לך לדבר.. "לתת את הרצון שלך לבעלך"... אבל נכון זה לא קל, אבל חיים טובים ומאודרים אינם קלים! צרי לעבוד וזה קשה ותהליך אבל זו הדרך לאהבה וקשר אמיתי! נראה לי.. בהצלחה!]

וכדאי להעזר במישהו....

יגידו לך את זה מאה אנשים ואת יכולה לא להקשיב אך דעי, שהממליצים על טיפול בד"כ ממליצים מנסיון, כמה התעקשו וסבלו ולא נושעו. אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, צריך לדעת להעזר!  ולענינך, כפי שאני מבינה מבלי להבין ולהכיר ולכן אולי אני טועה, אך המייקאפ הוא לא הבעיה, הוא רק הטריגר, נשמע שזה מעורר ויושב על משהו הרבה יותר טעון ומורכב. אפשר לפתח תקשורת כנה ופתוחה, אולי בכמה שיחות, להבין על מה זה יושב. ("אכפת לה רק מעצמה" "הוא אף פעם לא רואה אותי.." וכולי) ולהגיע להבנה והסכמה בכל תחום, ואגב, להסכים לא להסכים זו גם אפשרות, אך צריך שההסכמה וההבנה יבואו מבפנים ובשלמות ולא רק מבחוץ, כי אז בפעם הבאה זה שוב יצוף ועלול להחמיר..

עושה תחושה של מראה מלוכלך ומאובק .. אז מבינה את בעלך וכנראה הוא לא מצליח להסתגל אליו, במיוחד כשאין לך חטטים שצריך להסתיר. אני מסכימה שאינו יכול להכריח אותך לשנות, אך רציתי לתת נק למחשבה על הזוית שלו

וגם בזמנים שאתם אסורים אני מרשה לך לשים

אני באמת חוששת לכתוב את זה, אבל נראה לי חשוב שייאמר:

האם רק אצלי מצלצלים פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים?

"עושה לי פוגרום"

"לא מדבר איתי עד שאני..."

"ההתקפות האלו קורות לו בד"כ..."

"הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני"

לא יודעת.

אותי לימדו להתרחק כמו מאש מאנשים שמדברים ומתנהגים בצורה כזאת.

אולי אני מפרשת לא נכון ומבינה שטויות.

בבקשה שיבואו חכמים ומבינים בתחום כדי שאוכל לנשום לרווחה.

אולי אם אין דרך אחרת להגיד - עדיף לא להגיד...

בעיני, אחד הדברים ה"אלימים" - זה לנפח שברי-ציטוטי שיחה, שבתוך ההקשר רואים שזה דבר לא מי-יודע-מה, ולהתחיל עם הביטויים הללו "פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים"..... [רק דוגמה על מה שציטטת "את צריכה להיות יפה רק בעיני".. הרי ברור מתוך ההקשר, שכיוון שהיא אמרה שהיא לא יכולה לצאת ככה החוצה, אמר לה, מה איכפת לך מאחרים - העיקר יפה בעיני. אין בעיה.. דרך מובנת של "נסיון שכנוע"..]

זו אחת התוצאות הקשות של "לימדו להתרחק כמו מאש" וכו' וכו'. מרוב "הבנת תופעות" שיש היום, שלפעמים אכן גם עוזרת, "מייצרים" תופעות.

וזו דוגמה חריפה: הרי לא מדובר כאן על מישהי שמתייעצת טרום-נישואין (שגם אז לא ממהרים לכתוב כך). אז מה זה ש"יבואו חכמים ומבינים בתחום שאוכל לנשום לרווחה"?....  האם מדובר על שידוך עבורך, במחילה? הרי מדובר על אשה שכבר נשואה. אז על סמך משהו שאולי "תוכלי לנשום לרווחה" - מותר לכתוב כך על בעלה?!... אין פה שום דבר "אלים". נורמליות של תחושת קרבה בין בני זוג צעירים. ילמדו להסתדר..

מצטרפת לכל מילה כפי שכתבתי למעלה. 

צודקים כולכם, בשאלות בפורומים מסוג זה איך נדע אם מדובר במשהו נורמאלי ורגיל

או לא? 

ולכן אולי מי ששואל שאלות בפורום צריך לקחת מראש את האפשרות שייקבל תשובות

מכל טווח האפשרויות- וכן גם תשובות מאנשים שיודעים שדברים כאלו יכולים להיות בעייתים באמת.

ש"את יפה בלי זה וזה סתם מכער אותך" - זו מחמאה גדולה. תשמחי שככה הוא חושב.

זה הרבה יותר מ"הרבה בנות ומקצועיות"... את לא בסקר דעת קהל..

אלא מה? כעת לך זה עושה הרגשה לא טובה בלי זה - ולו זה עושה הרגשה לא טובה עם זה... ("עושה לך פוגרום מידי פעם עד שתורידי את זה".. אל תתרשמי מידי אם תהיינה תגובת "קשות" על הביטוי הזה.. טבעי שאת מרגישה כך - וטבעי שהוא מנסה לגרום אחרת..).

אתם צריכים לדבר, להשתדל לראות איך אפשר ללכת זה לקראת זה. כנראה אין "פיתרון קסם". פחות לחשוב מה אומרות חברות ומה חושבים על זה גברים אחרים - ויותר להבין שיש בעיה, לכאורה מצחיקה, אבל מציקה לשניכם כי זה קבוע ולכל אחד "משמעותי" מטעמיו.

[כעת ראיתי שכתבת שתמיד היו לך בעיות עם דימוי-עצמי, וזה עושה לך הרגשה טובה. אולי אם תחשבי על כך שבעלך אומר עלייך שככה את נראית הכי טוב, זה ירומם לך יותר את הדימוי העצמי - וכבר לא כ"כ תצטרכי את הדבר הזה..]

יתכן שתתאפר רק כשהיא יוצאת לעבודה אך בערב כשמגיע בעלה הביתה או כשיוצאים ביחד שתהיה בלי איפור.

מה רע בלהתחשב?

יש למשל נשים שאוהבות בעלים שדוקר להם הזקן ...

מה יעשה גבר שאוהב להתגלח חלק כמו אשה?

אני מניחה שמעבר להיותו בוחר להיות מאוהב יש גם את הצד המתחשב

תנסי קרם BB. זה מטשטש את הפגמים בפרצוף ויוצר מראה יותר חלק בלי ההרגשת שפכטל של המייקאפ (ואני מבינה טוב מאוד מה מפריע לבעלך. מכירה אנשים שממש נרתעים ממייק אפ. אני סתם לא אוהבת וחושבת שזה נראה לא טבעי).

בעלי לא אלים,הוא ג'נטלמן ואוהב אותי מאוד,דיברתי עם אחד שמבין בדברים האלה הסברתי לו את הרקע והוא אמר שפשוט בעלי אוהב אותי מאוד ובגלל זה הוא לא מסוגל להבין למה אני לא עושה מה שהוא רוצה או למה אני לא חושבת כמוהו,זה קצת בעייתי כי קורה שהוא מתעצבן ממש על משו וכשהוא רואה שאני עצובה הוא פתאום ההיפך הגמור

לא יודעת רק מה לעשות לגבי המייקאפ,אתמול הוא פשוט לקח מגבונים והוריד לי אותו...(הוא לא היה עושה לי אתזה כשאני צכה לצאת)

אבל עדיין..

אולי את שמה יותר מידי- באופן שבולט שיש מייקאפ ואז זה באמת יכול להפריע!

יש כל מיני סדנאות אישיות של איפור (באיל מקיאג' יש סדנא כזו למשל- לאיפור טבעי- שלא בולט) שיכולות לעזור בעניין,

כי לפעמים איפור יכול לכער מאוד אם לא יודעים איך לשים, ולפעמים אין איזה חברה/ אחות מספיק קרובה שתעיר על זה...

ויש מצב שלפעמים מחמיאים סתם.. תבדקי תעניין

בס"ד

באמת חלק מבגרות של קשר זה להבין שאנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש דברים שונים,

לגבי תחומים מסויימים, וזה לא פוגע ולו במעט מהאהבה ההבנה והתקשורת.

אולי כדאי לנסות להסביר זאת. כשאוהבים לא חייבים לחשוב אותו דבר.

אמנם אתם שני חצאים של אותה נשמה, אבל כל חצי שונה, ובעל ערך, וקיום.

באותה מידה גם את יכולת לומר ש'פוגע בך' שהוא לא חושב כמוך...

אבל ב"ה כמו שאת מבינה שזה לא עובד ככה, ושמותר לכם לחשוב אחרת, את יכולה להסביר את זה גם לו..

(במידה וזה באמת העניין)

אתם צעירים, ובע"ה יש עוד מה ללמוד. 

ושיהיה בהצלחה....

נ"ב

אישית לא הצלחתי להבין את המקום של הכעס.
הוא אמנם לא מתכוון להעציב אותך, וכשהוא רואה שזה מה שהכעס עושה,

הוא מפסיק, אבל לכתחילה, על מה הכעס?
 מולו- ברור שאין עניין לשים משהו שהוא לא אוהב כשאת איתו וכ',

אבל למה זה מרגיז אותו כשאת יוצאת ככה לבד- אולי כדאי לשאול אותו?

למה זה מפריע לו?

אולי אם תדעי למה, זה יעזור לך לפתור את הבעיה...

שוב המון הצלחה, להבין זה את זו, לאהוב, לקבל, ולהתבגר ביחד

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.