מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי עצמי

ולפחות מה שעושה לי טוה זה המייקאפ

אין לי באמת דעה מה להגיב על זה

לשיקולכם והחלטתכם שבו ודברו על זה 

אולי תנסי שבזמנים מסויימים לא תשימי

או רק כשאת הולכת לעבודה תשימי

אבל אני חייבת לומר שבעלך חמוד 

הוא אוהב אותך כמו שאת 

בלי שום צבע נוסף או משפר מראה

זה ממש נחמד בעייני

אצלי גם יש משהו שבעלי לא אוהב שאני

עושה ואפילו שקשה לי עם זה ואני עושה את זה לפעמים

זה ממש מחמיא לי וחמוד מאוד בעיניי שהוא חושב ככה

ואוהב אותי יותר פשוט ויותר טבעי

גם בגלל הנזק שהם גורמים לבריאות...

לא ברור למה הם נתפשו דווקא לזה (ולא לדברים יותר בולטים)... בעיניהם זה לא טבעי, ומכער את הפנים..

אם הפנים שלך באמת חלקות (בלי פצעים..), אין שום סיבה לשים מייקאפ. לגבי חוסר האחידות- לאף אחד אין אחידות מלאה בפנים (נמשים לדוגמא שלפעמים מייפים את הפנים) כך שההנחה שצבע פנים צריך להיות אחיד לגמרי לא נכונה. 

עוד משהו שחשוב לי לומר לך הוא שמייקאפ בהחלט לא אמור להיות זה שמעלה או מוריד דימוי עצמי- האמירה שלך "מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי העצמי" מצביעה על חשיבה שדימוי עצמי זה משהו קבוע ובלתי ניתן לשינוי, דבר שממש לא נכון. יש הרבה דרכים (לא כאלה מסובכות) לעבוד על העלאת הדימוי העצמי (כמו טיפול קצר אצל פסיכולוגית- מכירה הרבה שעזר להם מאוד, וספרים על דימוי עצמי).

ובנימה אופטימית  אולי תיקחי את זה כמחמאה שהוא מסתכל לך על הפנים הרבה (אולי כי הוא מקשיב לך באמת ויוצר קשר עין וכו) ולכן זה כל כך מפריע לו..וגם שהוא רואה את היופי הטבעי שלך (לא ברור מאליו!). 

אולי כן צריך להסב את תשומת ליבו שיש דרכים לומר כל דבר, ולא שכל בקשה שלו צריכה להיעשות במיידי ושיקח בחשבון ששינויים בנישואין זה תהליך ארוך (אם בכלל), ושזה פוגע בך האופן שהוא עושה את זה...

בהצלחה!! ואל תיבהלי מהשטויות האלה של הגברים, זה קורה במשפחות הכי טובות 

בס"ד

הוא יודע שהרבה פעמים זה נותן לי תחושה טובה.

אני אישית כשאני מתלבטת אם לשים אני מתייעצת איתו והוא אומר שהוא יודע שזה יתן לי תחושה טובה וביטחון ולכן הוא אומר לי "כן זה יעשה לך טוב".

בעלך צריך להיבן שאישה זה לא גבר- לנו הרבה פעמים התחשובה הטובה החיצונית והשטחית הזו עושה טוב גם נפשית פנימה.

אז תסבירי לו את זה ותני לו להיות שותף בתחושה.

מעבר לזה אם הוא ימשיך להציק- אני ממש ממליצה ללכת למקור יותר מקצועי לייעוץ.

ממש מוזר בעיני שהוא לא מדבר איתך בגלל זה!

בהצלחה

וצומועיל

זה לא שהוא לא מדבר איתי  כל הזמן

ההתקפות האלה קורות לו בד"כ כשאני יוצאת מהמקלחת בלי כלום(בלי שום מייקאפ או ביבי קרם) קורה אחת לחודשיים,(כי גם אחרי מקלחת אני שמה כמו ביבי קרם כזה טבעי וזה גם עם צבע ) והוא מבסוט ואחרכך  הוא לא מדבר איתי כי הוא רוצה לצאת איתי ככה בלי מייקאפ לבחוץ ולכי תסבירי לו שעדיף לי להתאבד וזהו.. אין אין הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני ,ואם היית אוהבת אותי היית עושה גם את זה ותאמינו לי שאני חולה עליו ומה לא עשיתי בשבילו,

ואני מסבירה לו שזה נותן לי הרגשה טובה לעצמי בלבד...והוא אומר לי מההה את לא מבינה שזהמייקאפ עושה לך  עור מגעיללל ומכער אותךך (ואני כזה בבאסה:"זהו אתה חושב שאני מכוערת(חח)" את יפה גם עם מייקאפ כי את יפה ,אבל בלי מייקאפ זה פי אלף ופקה פקה עעלאק)

ואז אני יוצאת איתו בלי מייקאפ מרגישה רע ודאון,הוא רואה את זה אז הוא אומר טוב תשימי אבל זה ממש מגעיל,ואחרי איזה חודש וחצי  כאילו לא דיברנו על זה הוא עוד פעם מתעצבן על זה וכך מהחתונה איזה עשר פעמים קרה

זה מדכא אותייי

שים לב שיש הבדל משמעותי בין אם היא הכירה אותו עם עגיל בגבה ועכשיו מבקשת ממנו להוריד אותו, לבין אם הם הכירו ללא עגיל בגבה ועכשיו "בא" לו לשים אחד בלי להתייעץ איתה.

המקרה שלהם זה המקרה הראשון, ולא השני כפי שאתה הצגת

ואם אישתך אומרת לך שהיא מרגישה לא בנוח עם עצמה בלי מייק אפ אז אולי כדאי קצת לחשוב גם עליה

וגם אם בהתחלה היא היתה בלי מייק אפ ועכשיו (אולי אחרי לידה? שינויים?) מרגישה צורך לשים, אז זאת זכותה המלאה.

עושה אותה לא יפה בעיניו? נו באמת..

עם כל הכבוד יש גבול. וזה הגבול.

לא מדובר כאן על ללכת פתאום עם איפור לא צנוע או חצאית קצרה.

ומלכתחילה- הרי הכירו ככה. כשהיא עם מייק אפ

כמובן שחשוב שלום הבית, אבל לעניות דעתי שלום בית לא יתרחש מבלי שהאדם שלם עם עצמו

ואם מייק אפ זה כל מה שאת צריכה בשביל זה- אז אולי כדאי שבעלך יבין את זה

ואם הוא לא מבין את זה וממשיך להציק בנושא- אולי באמת כדאי לפנות עם זה לייעוץ.

אני אישית לא יוצאת בלי מייק אפ מהבית. העור שלי בגוון לא אחיד (תודה לשינויים הורמונאליים ולידות), וזה מה שעוזר לי עם זה.

אני מבינה אותך לגמרי, גם אני מרגישה שהמייק אפ הופך אותי לאדם אחר בעיני עצמי.

מקווה שתמצאו את הדרך..

לפונה ולכל הקוראים, כאשת מקצוע אני חייבת לכתוב כאן כמה וכמה דברים: 

בזוגיות ובתחומי המשפחה יש לשים לב לדברים והתנהגויות שאינם נורמטיבים!

למי ששקוע בבהם ולא יודע מה קורה בחוץ זה נראה בסדר, לכן אני מבינה שמאיך שאת מציגה את הדברים

את חושבת שזה נורמאלי, בסדר.... 

עלייך לאזור אומץ ולהתייעץ עם מישהו אמיתי- למשל מכון פועה, רבנית שמבינה , לא חסר, דמות שלימדה אותך ומכירה אותך , 

ולספר את זה . אני שואלת את עצמי אם אין עוד תחומים בבית שבעלך "מציק" לך בהם ואת חושבת שזה נורמאלי כנשואה טרייה ..

למשל אם בעל רואה לנכון להחרים את אשתו, לצעוק עליה, להעליב אותה ולבייש אותה בכל פעם שהיא לא שמה מספיק מלח בסלט- זה לא נוראמלי. אבל לצערי הרב הכרתי אישה אחת שחיה ככה עם בעלה 30 שנה וחשבה שמותר לה לספוג עלבונות ואלימות מילולית על דברים מסוג זה- השארת אור מיותר, עוגה שנשרפה בטעות ועוד ועו', יותר זה הילדים שנולדו לזוג הזה

והם עצמם הורים היום לילדים , סובלים מקשיים בזוגיות, בהורות, בדימוי העצמי , דכאון לאור כל הילדות שהם חוו בבית וראו את אבא צורח, צועק, מעליב את אימא בכל הזדמנות ללא סיבה. הם עצמם זקוקים לטיפול פסיכולוגי ואף פסיכאטרי . לצערי אני מלווה את הילדים האלה כיוון שאימא שלהם עדיין לא מבינה מה הילדים שלה עברו ואינה מסוגלת לסייע להם לא נפשית ולא כלכלית. 

הדברים שאני כותבת הם לטובת הכלל -לכל הרבים שקוראים את הפורומים זה זוגיות ומשפחה. 

אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ואושר וזוגיות בריאה ומצמיחה. 

בהצלחה רבה. 

כל מקרה גדול מתחיל מהקטנות האלה. וצריך לפחות להסב את תשומת הלב שזה יכול להתפתח למקומות לא טובים (למרות שלא בהכרח יתפתח לשם!). 

בכל מקרה פותחת השירשור אמרה שהיא אוהבת אותו, וגם הוא אותה, ולכן יעוץ זוגי יכול לעזור וחבל לריב כל חודשיים על שטות כזו. לכן מה רע במה שהיא אמרה ?? זה לא להפוך כל זבוב לפיל (הרי אם זה היה זבוב נורא קטן היא לא הייתה פונה לפורום ופותחת על זה שירשור- אלא מסתדרת עם הזבוב בכוחות עצמה..)

אני לא מבין מאיפה לוקחים את זה...

מאיפה מגיעים ל"למחוק את עצמה"?... 

אין בכך כל "שתלטנות". אחרי שמתחתנים, אז המראה - ההדדי - בוודאי בדברים כאלה, נוגע לשני/ה דווקא בגלל הקרבה. אי אפשר להיות נשואים ולהתנהג "כאילו רווקים". כנראה, בשבילו, זה שבמקום לראות אותה הוא רואה את ה"משחה", זה מפריע.. קורה. מדברים.

ההלכה שאדם לא ישא אשה עד שיראנה, היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך", שמא מראיה לא ישא חן בעיניו אחרי הנישואין, ולא יאהב אותה כראוי. נו, הרי "שקר החן..", אלא שירדה תורה לסוף דעתן של הבריות, וידעה שאכן זה יכול להשפיע, לפחות אצל חלק מהאנשים.

אז בוודאי שלא צריך להגזים, וצריך ללכת-לקראת באופן הדדי, אבל ההסתכלות כאילו פחות-או-יותר, "מה עניינו", היא הסתכלות מופרזת.

יש פה לעיתים כתיבות, שמה שיוצא מהן זה שמישהו/י מעלה בעיה לא-גדולה, ויוצא מכאן עם הסתה כנגד בן/בת הזוג, ולא-פעם בגלל רגישות-אישית של מי מהמגיבים/ות לנושא כלשהו שהועלה.

יש לך דעה אחרת - יכולה להביע בכבוד.

הרי אם הייתי חושב שהוא "מתעמר באשתו", לא הייתי כותב שמגזימים...  

זה לא "צורך להנמיך את האש" - אלא לקחת דברים כמו שנכתבו, כמו שחשים את מה שעולה מהם. וכאשר הם לא מוגזמים, לא לפתח אותם למה שאין בהם, מה שכמובן יגרום לבעיה קשה יותר.

אכן, בנישואין גם עניינים שלפי כן היו "אישיים", נהיים גם של "עוד מישהו", לשני הכיוונים, אע"פ שעם תפיסות "מודרניות" מסויימות, זה לא מסתדר. נכון, שלא צריך להגזים גם בכך, נכון שבוודאי יש גם חירות-אישית בתוך זה.

אבל, כמו שציינתי, לעיתים רגישויות/חוויות שאנשים פגשו, בלי להתייחס ספציפית כעת למישהו, גורמים ל"הגברת" התייחסות-קשה אל מה שבהחלט יכול להיות שאינו בכיוון, ואין סיבה דרמטית לחשוב שהוא בכיוון.  אז צריך להיזהר ב"היקשים".

[ומה שהיא השתמשה בביטוי "פוגרום".. הרי רואים מדבריה שאין בכך ובין פוגרום ולא כלום.. תגובה אולי מעלת-חיוך של בעל צעיר שמתוסכל מזה.. אפשר לפתור הדדית]

[ואני מניח שאת מבינה שמה שכתבתי "משחה".. היה כדי להסביר את איך שהוא מן הסתם תופס.. בדיוק כמו שכתבת, "אצל גבר" יכול להיתפס כך]

גם אני לגמרי יכול להבין את הצורך הזה שלה. ללא קושי וללא ספק. אני חושב שברור לגמרי ממה שכתבתי, שלא להסברת הצורך שלה בדבר הזה, קראתי "גוזמה". לא צריך להיות אשה בשביל להבין את הצורך הזה.

מה שאני אמרתי הגזמה, היה על ליבוי הענין ע"י הכינוי של זה כ"שתלטנות", "מחיקת עצמה".. מוגזם.

אולי דווקא ההיפך - שמא אין לך כ"כ ההבנה איך זה יכול להיתפס אצלו, גם מה שמרגיש לגביו וגם מצד אי הבנתו את המשמעות לגביה - אז נראה לך כתופעה חמורה יותר ממה שזה באמת.

אשר על כן, ההערכה שלי היא שזה לא סנקציות-במזיד, אלא יותר סוג של הבעת תיסכול מפעם לפעם. ואני גם מסכים שהוא צריך הסברה על המשמעות, במקביל להבנה שלה מה מפריע לו, ושהחיבה שלו אותה כמו שהיא, גם כן יכולה להיות מקדם טוב לתדמית-העצמית.  ידברו - ויגיעו לעמק השווה.

שלא נותנים עצות ככה בחלל ריק. בטח שלא גוזרים מסקנות מסיפור שאת מכירה-

מי אמר שהזוגיות שלה כזו?

אם את חושבת שהיא זקוקה לעין מקצועית- אפשר להמליץ, אבל אני לא בעד הפחדות.

אל תשכחי שמדובר פה בזו"צ, כדאי לשקול כל מילה בזהירות...

אחד הדברים המזיקים, זה לדמות ממקרה קיצוני כמו שתיארת - ובגלל שהאשה שם לא מבינה את הבעיה.. להתחיל לעורר חששות על כל דבר, אולי הוא "מציק" בעוד דברים... אין כל קשר בין מה שהיא תיארה למישהו ש"יעליב ויבייש כל פעם כי לא שמה מספיק מלח בסלט"... אבל כשאומרים דברים כאלה, ומעוררים "חששות" מכל דבר - זה עצמו גורם לחששות-שווא, לניפוחים. לא פחות מהדוגמה הקיצונית שאת הבאת - דומני שיש היום דוגמאות למכביר של הריסות דווקא מרוב "אזהרות שווא" כאלו. רואים את זה גם על בנות שעוד לא נישאו - וכבר הן "מומחיות" בכל מיני "אזהרות"....

במקרה זה, אני חושב שהשימוש שעשית בפלומבה של "אשת מקצוע" - אינו מתאים לענין.

בס"ד

אז למדתי. בחוץ אני מתאפרת, בבית מורידה.

ולא משום "התכערות", אלא דווקא משום שזה יפה בעיניו.

וזו המחמאה הגדולה ביותר שהוא העניק לי

חבר שלי לא יכול לסבול איפור הוא אומר שהתחושה שלו הפיזית היא איומה כדאי לבדוק

בו ולכן את לא צריכה לעשות את מה שהוא רוצה עים זה יפגע בדימוי העצמי שלך

את מתארת לא אשה חכמה כי אם אשה שאינה מצליחה לראות מנקודת מבטו של בעלה, שלא חושבת לוותר (כן! גם על דברים חשובים, עם כל הכבוד לחשיבות של המייקאפ) אשה שמסתירה מבעלה, פשוט עובדת עליו. אני הייתי מציעה אם מאד קשה לוותר על המייקאפ, תבקשי, תגידי לו, אני אוהבת אותך, אכפת לי ממך, אני רוצה לוותר לך. בינתיים אני מסוגלת ורוצה לותר לך בזמנים שאנחנו ביחד, זו הנתינה הכי גדולה של אשה לבעלה, "אני נותנת לך את הרצון שלי כי אני אוהבת אותך!" אבל, תוותר גם לי (בבקשה!) אני רוצה לשים בזמנים שאתה לא רואה, בבקשה תקבל את זה. לא נראה לי שהוא יוכל לסרב. את לא צריכה לספר לו כל פעם שאת שמה, אתם תיצרו אמון שעל זה אתם לא "מדווחים" [ואגב, אני עוברת על מה שכתבתי וחושבת לעצמי, קל לך לדבר.. "לתת את הרצון שלך לבעלך"... אבל נכון זה לא קל, אבל חיים טובים ומאודרים אינם קלים! צרי לעבוד וזה קשה ותהליך אבל זו הדרך לאהבה וקשר אמיתי! נראה לי.. בהצלחה!]

וכדאי להעזר במישהו....

יגידו לך את זה מאה אנשים ואת יכולה לא להקשיב אך דעי, שהממליצים על טיפול בד"כ ממליצים מנסיון, כמה התעקשו וסבלו ולא נושעו. אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, צריך לדעת להעזר!  ולענינך, כפי שאני מבינה מבלי להבין ולהכיר ולכן אולי אני טועה, אך המייקאפ הוא לא הבעיה, הוא רק הטריגר, נשמע שזה מעורר ויושב על משהו הרבה יותר טעון ומורכב. אפשר לפתח תקשורת כנה ופתוחה, אולי בכמה שיחות, להבין על מה זה יושב. ("אכפת לה רק מעצמה" "הוא אף פעם לא רואה אותי.." וכולי) ולהגיע להבנה והסכמה בכל תחום, ואגב, להסכים לא להסכים זו גם אפשרות, אך צריך שההסכמה וההבנה יבואו מבפנים ובשלמות ולא רק מבחוץ, כי אז בפעם הבאה זה שוב יצוף ועלול להחמיר..

עושה תחושה של מראה מלוכלך ומאובק .. אז מבינה את בעלך וכנראה הוא לא מצליח להסתגל אליו, במיוחד כשאין לך חטטים שצריך להסתיר. אני מסכימה שאינו יכול להכריח אותך לשנות, אך רציתי לתת נק למחשבה על הזוית שלו

וגם בזמנים שאתם אסורים אני מרשה לך לשים

אני באמת חוששת לכתוב את זה, אבל נראה לי חשוב שייאמר:

האם רק אצלי מצלצלים פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים?

"עושה לי פוגרום"

"לא מדבר איתי עד שאני..."

"ההתקפות האלו קורות לו בד"כ..."

"הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני"

לא יודעת.

אותי לימדו להתרחק כמו מאש מאנשים שמדברים ומתנהגים בצורה כזאת.

אולי אני מפרשת לא נכון ומבינה שטויות.

בבקשה שיבואו חכמים ומבינים בתחום כדי שאוכל לנשום לרווחה.

אולי אם אין דרך אחרת להגיד - עדיף לא להגיד...

בעיני, אחד הדברים ה"אלימים" - זה לנפח שברי-ציטוטי שיחה, שבתוך ההקשר רואים שזה דבר לא מי-יודע-מה, ולהתחיל עם הביטויים הללו "פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים"..... [רק דוגמה על מה שציטטת "את צריכה להיות יפה רק בעיני".. הרי ברור מתוך ההקשר, שכיוון שהיא אמרה שהיא לא יכולה לצאת ככה החוצה, אמר לה, מה איכפת לך מאחרים - העיקר יפה בעיני. אין בעיה.. דרך מובנת של "נסיון שכנוע"..]

זו אחת התוצאות הקשות של "לימדו להתרחק כמו מאש" וכו' וכו'. מרוב "הבנת תופעות" שיש היום, שלפעמים אכן גם עוזרת, "מייצרים" תופעות.

וזו דוגמה חריפה: הרי לא מדובר כאן על מישהי שמתייעצת טרום-נישואין (שגם אז לא ממהרים לכתוב כך). אז מה זה ש"יבואו חכמים ומבינים בתחום שאוכל לנשום לרווחה"?....  האם מדובר על שידוך עבורך, במחילה? הרי מדובר על אשה שכבר נשואה. אז על סמך משהו שאולי "תוכלי לנשום לרווחה" - מותר לכתוב כך על בעלה?!... אין פה שום דבר "אלים". נורמליות של תחושת קרבה בין בני זוג צעירים. ילמדו להסתדר..

מצטרפת לכל מילה כפי שכתבתי למעלה. 

צודקים כולכם, בשאלות בפורומים מסוג זה איך נדע אם מדובר במשהו נורמאלי ורגיל

או לא? 

ולכן אולי מי ששואל שאלות בפורום צריך לקחת מראש את האפשרות שייקבל תשובות

מכל טווח האפשרויות- וכן גם תשובות מאנשים שיודעים שדברים כאלו יכולים להיות בעייתים באמת.

ש"את יפה בלי זה וזה סתם מכער אותך" - זו מחמאה גדולה. תשמחי שככה הוא חושב.

זה הרבה יותר מ"הרבה בנות ומקצועיות"... את לא בסקר דעת קהל..

אלא מה? כעת לך זה עושה הרגשה לא טובה בלי זה - ולו זה עושה הרגשה לא טובה עם זה... ("עושה לך פוגרום מידי פעם עד שתורידי את זה".. אל תתרשמי מידי אם תהיינה תגובת "קשות" על הביטוי הזה.. טבעי שאת מרגישה כך - וטבעי שהוא מנסה לגרום אחרת..).

אתם צריכים לדבר, להשתדל לראות איך אפשר ללכת זה לקראת זה. כנראה אין "פיתרון קסם". פחות לחשוב מה אומרות חברות ומה חושבים על זה גברים אחרים - ויותר להבין שיש בעיה, לכאורה מצחיקה, אבל מציקה לשניכם כי זה קבוע ולכל אחד "משמעותי" מטעמיו.

[כעת ראיתי שכתבת שתמיד היו לך בעיות עם דימוי-עצמי, וזה עושה לך הרגשה טובה. אולי אם תחשבי על כך שבעלך אומר עלייך שככה את נראית הכי טוב, זה ירומם לך יותר את הדימוי העצמי - וכבר לא כ"כ תצטרכי את הדבר הזה..]

יתכן שתתאפר רק כשהיא יוצאת לעבודה אך בערב כשמגיע בעלה הביתה או כשיוצאים ביחד שתהיה בלי איפור.

מה רע בלהתחשב?

יש למשל נשים שאוהבות בעלים שדוקר להם הזקן ...

מה יעשה גבר שאוהב להתגלח חלק כמו אשה?

אני מניחה שמעבר להיותו בוחר להיות מאוהב יש גם את הצד המתחשב

תנסי קרם BB. זה מטשטש את הפגמים בפרצוף ויוצר מראה יותר חלק בלי ההרגשת שפכטל של המייקאפ (ואני מבינה טוב מאוד מה מפריע לבעלך. מכירה אנשים שממש נרתעים ממייק אפ. אני סתם לא אוהבת וחושבת שזה נראה לא טבעי).

בעלי לא אלים,הוא ג'נטלמן ואוהב אותי מאוד,דיברתי עם אחד שמבין בדברים האלה הסברתי לו את הרקע והוא אמר שפשוט בעלי אוהב אותי מאוד ובגלל זה הוא לא מסוגל להבין למה אני לא עושה מה שהוא רוצה או למה אני לא חושבת כמוהו,זה קצת בעייתי כי קורה שהוא מתעצבן ממש על משו וכשהוא רואה שאני עצובה הוא פתאום ההיפך הגמור

לא יודעת רק מה לעשות לגבי המייקאפ,אתמול הוא פשוט לקח מגבונים והוריד לי אותו...(הוא לא היה עושה לי אתזה כשאני צכה לצאת)

אבל עדיין..

אולי את שמה יותר מידי- באופן שבולט שיש מייקאפ ואז זה באמת יכול להפריע!

יש כל מיני סדנאות אישיות של איפור (באיל מקיאג' יש סדנא כזו למשל- לאיפור טבעי- שלא בולט) שיכולות לעזור בעניין,

כי לפעמים איפור יכול לכער מאוד אם לא יודעים איך לשים, ולפעמים אין איזה חברה/ אחות מספיק קרובה שתעיר על זה...

ויש מצב שלפעמים מחמיאים סתם.. תבדקי תעניין

בס"ד

באמת חלק מבגרות של קשר זה להבין שאנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש דברים שונים,

לגבי תחומים מסויימים, וזה לא פוגע ולו במעט מהאהבה ההבנה והתקשורת.

אולי כדאי לנסות להסביר זאת. כשאוהבים לא חייבים לחשוב אותו דבר.

אמנם אתם שני חצאים של אותה נשמה, אבל כל חצי שונה, ובעל ערך, וקיום.

באותה מידה גם את יכולת לומר ש'פוגע בך' שהוא לא חושב כמוך...

אבל ב"ה כמו שאת מבינה שזה לא עובד ככה, ושמותר לכם לחשוב אחרת, את יכולה להסביר את זה גם לו..

(במידה וזה באמת העניין)

אתם צעירים, ובע"ה יש עוד מה ללמוד. 

ושיהיה בהצלחה....

נ"ב

אישית לא הצלחתי להבין את המקום של הכעס.
הוא אמנם לא מתכוון להעציב אותך, וכשהוא רואה שזה מה שהכעס עושה,

הוא מפסיק, אבל לכתחילה, על מה הכעס?
 מולו- ברור שאין עניין לשים משהו שהוא לא אוהב כשאת איתו וכ',

אבל למה זה מרגיז אותו כשאת יוצאת ככה לבד- אולי כדאי לשאול אותו?

למה זה מפריע לו?

אולי אם תדעי למה, זה יעזור לך לפתור את הבעיה...

שוב המון הצלחה, להבין זה את זו, לאהוב, לקבל, ולהתבגר ביחד

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.