שאלה לגברים ונשים206

אז ככה,אנחנו נשואים שנה,ולבעלי יש משהו שמאוד מפריע לו בי,ולי מאוד קשה לבוא לקראתו בזה,(הרבה דברים השתנתי בשבילו,גם דברים קשים כמו לבוש והתנהגות)

 

לדבר הזה יש שם שנקרא "המייקאפ" מי שלא יודע זו משחה עם צבע שעושה עור בצבע אחיד

 

הוא מתעב  את הדבר הזה שונא אותו בכל נימי נפשו

הוא טוען שאני יפה בלי זה וזה סתם מכער אותי,האמת יש לי באמת עור חלק אבל הצבע שלי לא אחיד וזה נורא מפריע לי,הרבה בנות ומקצועיות בתחום החמיאו לי על המייקאפ (של אסתי לאודר..צבע בול עליי) ורק איתו אני מרגישה ביטחון,ניסתי להוריד בשבילו אבל אני מרגישה דכאון ורע עם עצמי,מרגישה מכוערת וחסרת מצב רוח,זה קשה לי!!!!! ניסתי לשים סוגים שונים שנראים יותר טבעיים וזה לא משנה לו, הסברתי לו שזה עושה לי דאון ושונאת את עצמי ככה וזה עדיין רק מחרפן אוו,אמרתי לו הכרת אותי עם מייקאפ זו אני וזהו,והוא אומר עכשיו שראיתי אותך בלי אני לא מסוגל שאת עם מייקאפ

קיצר הוא עושה לי פוגרום מדי פעם ולא מדבר איתי עד שאני אוריד את זה...אני לא יודעת,זה ממש גורם לי למצוקה נפשית,שום איפור לא יעזור לי חוץ ממיקאפ

 

אשמח לעצתכם,גברים ונשים,אגב גברים,פעם הפריע לכם המייקאפ?

תודה רבה

אני חייבת להוסיף משו206

מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי עצמי

ולפחות מה שעושה לי טוה זה המייקאפ

נשמע לי מוזר שעושה לך פוגרום ולא מדבר איתך.....אר
קצת מוגזם לדעתי......
הוא יכול להביע את דעתו וזהו
יש הרבה דברים שאני יודעת שבעלי מעדיף שאעשה או אלבש. לפעמים עושה כמו שהוא אוהב ולפעמים לא.
אף פעם הוא לא העיר לי על זה.

זה הגוף שלך ואת קודם כל צריכה לאהוב ולהיות שלמה עם איך שאת נראית ומתלבשת.....
חחח אני חייבת לומר שהוא חמודרות כ1

אין לי באמת דעה מה להגיב על זה

לשיקולכם והחלטתכם שבו ודברו על זה 

אולי תנסי שבזמנים מסויימים לא תשימי

או רק כשאת הולכת לעבודה תשימי

 

אבל אני חייבת לומר שבעלך חמוד 

הוא אוהב אותך כמו שאת 

בלי שום צבע נוסף או משפר מראה

זה ממש נחמד בעייני

 

אצלי גם יש משהו שבעלי לא אוהב שאני

עושה ואפילו שקשה לי עם זה ואני עושה את זה לפעמים

זה ממש מחמיא לי וחמוד מאוד בעיניי שהוא חושב ככה

ואוהב אותי יותר פשוט ויותר טבעי

 

מחמאה עבורךambm
אני ממש מבינה לליבך. יש דברים שרק נשים יכולות להבין. ויש דברים כמו מייקאפ שממש נותנים ביטחון...
ובכללי אשה צריכה להרגיש הכי יפה עם מי שהיא.

יחד עם זאת בא לי להגיד לך שקחי את זה שבעלך לא אוהב מייקאפ כמחמאה אדירה עבורך!

הוא אוהב אותך ממש כפי שאת. בלי כל מיני כיסויים ועינינים! זה מדהים! !
בעייניי לפחות.
זה את באמת שלך!
ואת זה הוא אוהב!
אני גם לא אוהב את החומרים האלהמשה

גם בגלל הנזק שהם גורמים לבריאות...

מוכר... הרבה גברים שונאים מייקאפ.יעלה5

לא ברור למה הם נתפשו דווקא לזה (ולא לדברים יותר בולטים)... בעיניהם זה לא טבעי, ומכער את הפנים..

אם הפנים שלך באמת חלקות (בלי פצעים..), אין שום סיבה לשים מייקאפ. לגבי חוסר האחידות- לאף אחד אין אחידות מלאה בפנים (נמשים לדוגמא שלפעמים מייפים את הפנים) כך שההנחה שצבע פנים צריך להיות אחיד לגמרי לא נכונה. 

עוד משהו שחשוב לי לומר לך הוא שמייקאפ בהחלט לא אמור להיות זה שמעלה או מוריד דימוי עצמי- האמירה שלך "מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי העצמי" מצביעה על חשיבה שדימוי עצמי זה משהו קבוע ובלתי ניתן לשינוי, דבר שממש לא נכון. יש הרבה דרכים (לא כאלה מסובכות) לעבוד על העלאת הדימוי העצמי (כמו טיפול קצר אצל פסיכולוגית- מכירה הרבה שעזר להם מאוד, וספרים על דימוי עצמי).

ובנימה אופטימית קורץ אולי תיקחי את זה כמחמאה שהוא מסתכל לך על הפנים הרבה (אולי כי הוא מקשיב לך באמת ויוצר קשר עין וכו) ולכן זה כל כך מפריע לו..וגם שהוא רואה את היופי הטבעי שלך (לא ברור מאליו!). 

אולי כן צריך להסב את תשומת ליבו שיש דרכים לומר כל דבר, ולא שכל בקשה שלו צריכה להיעשות במיידי ושיקח בחשבון ששינויים בנישואין זה תהליך ארוך (אם בכלל), ושזה פוגע בך האופן שהוא עושה את זה...

בהצלחה!! ואל תיבהלי מהשטויות האלה של הגברים, זה קורה במשפחות הכי טובותמבולבלצוחק 

 

גם בעלי שונא - אבל!אפוש

בס"ד

הוא יודע שהרבה פעמים זה נותן לי תחושה טובה.

אני אישית כשאני מתלבטת אם לשים אני מתייעצת איתו והוא אומר שהוא יודע שזה יתן לי תחושה טובה וביטחון ולכן הוא אומר לי "כן זה יעשה לך טוב".

בעלך צריך להיבן שאישה זה לא גבר- לנו הרבה פעמים התחשובה הטובה החיצונית והשטחית הזו עושה טוב גם נפשית פנימה.

אז תסבירי לו את זה ותני לו להיות שותף בתחושה.

מעבר לזה אם הוא ימשיך להציק- אני ממש ממליצה ללכת למקור יותר מקצועי לייעוץ.

ממש מוזר בעיני שהוא לא מדבר איתך בגלל זה!

בהצלחה

וצומועיל

 

הייי תודה לעונים וחייבת לתקן206

זה לא שהוא לא מדבר איתי  כל הזמן

ההתקפות האלה קורות לו בד"כ כשאני יוצאת מהמקלחת בלי כלום(בלי שום מייקאפ או ביבי קרם) קורה אחת לחודשיים,(כי גם אחרי מקלחת אני שמה כמו ביבי קרם כזה טבעי וזה גם עם צבע ) והוא מבסוט ואחרכך  הוא לא מדבר איתי כי הוא רוצה לצאת איתי ככה בלי מייקאפ לבחוץ ולכי תסבירי לו שעדיף לי להתאבד וזהו.. אין אין הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני ,ואם היית אוהבת אותי היית עושה גם את זה ותאמינו לי שאני חולה עליו ומה לא עשיתי בשבילו,

ואני מסבירה לו שזה נותן לי הרגשה טובה לעצמי בלבד...והוא אומר לי מההה את לא מבינה שזהמייקאפ עושה לך  עור מגעיללל ומכער אותךך (ואני כזה בבאסה:"זהו אתה חושב שאני מכוערת(חח)" את יפה גם עם מייקאפ כי את יפה ,אבל בלי מייקאפ זה פי אלף ופקה פקה עעלאק)

ואז אני יוצאת איתו בלי מייקאפ מרגישה רע ודאון,הוא רואה את זה אז הוא אומר טוב תשימי אבל זה ממש מגעיל,ואחרי איזה חודש וחצי  כאילו לא דיברנו על זה הוא עוד פעם מתעצבן על זה וכך מהחתונה איזה עשר פעמים קרה

זה מדכא אותייי

לא יודעת אם זה יעזור אבל יש מייק אפ טבעימה עושים
של גאיה, הוא ממש כמעט ולא מורגש... אולי אם תסבירי לו שזה נותן מראה טבעי אבל אחיד הוא יצליח להבין.....
אז תקפידי שלא יראה אותך בלי מיקאפאין כמו אמא
אפילו לא פעם בחודשיים, כביכול פעם בחודשים את מזכירה לו איך את בלי ואז מתחיל הבלאגן.. זה בערך כמו לבנות בית חולים מתחת לגשר במקום לתקן את הגשר.
האמת...לב אדום.
לדעתי, מה שאת מציעה זה הכי הכי מתחת לגשר..


אם המייקאפ הוא ליופי זה סבבה ושבעלה יקבל את זה.
אבל במקרה הזה, המייקאפ מגן עליה ומקור הביטחון שלה, זה בעייתי, זה דורש טיפול ואפילו רק שינוי מחשבה.
מתוקה. נשמע שאת צריכה ללכת לטיפוללומדת
זה לא טוב שאתמרגישה שהמייק אפ מגן עליך. את צריכה ויכולה ללמוד להגן על עצמך מבפנים. לכי לטיפול. רק תרוויחי
לא הבנתי מה ההתעקשות להתכער בעיניו?נפשי תערוג
נגיד שהיתה לו חולצה מלאה כתמים של צבע, שמן וכו' והוא היה רוצה ללכת איתה לחתונה של קרובי משפחה מהצד שלך, בטענה שזאת חולצת המזל שלו.
איך היית מרגישה?

או שמחליט לעשות עגיל בגבה כי הוא בטוח שזה מוסיף ללוק שלו,
היית שמחה שיעשה את זה?

הוא מסביר לך שזה מכער אותך
עושה אותך לא יפה בעיניו
מרגיש שאת משקיעה בשביל מישהו אחר חוץ ממנו
ואת מתעקשת על זה



יכול להיות שאת חושבת שזה מוצדק
אני אישית לא הייתי רוצה שאישתי תכער את עצמה בכוונה
וגם אני משתדל לא לעשות לה את זה.

אבל שוב,
זה כבר שיקול שלך!
אבל היא אומרת שהיא עושה את זה בישביל עצמה..נקודה למחשבה
להרגיש טוב עם עצמה..
אבל על הדרך מתכערת בעיניונפשי תערוג
מה הקשר?אמא_מאושרת

שים לב שיש הבדל משמעותי בין אם היא הכירה אותו עם עגיל בגבה ועכשיו מבקשת ממנו להוריד אותו, לבין אם הם הכירו ללא עגיל בגבה ועכשיו "בא" לו לשים אחד בלי להתייעץ איתה.

המקרה שלהם זה המקרה הראשון, ולא השני כפי שאתה הצגת

ואם אישתך אומרת לך שהיא מרגישה לא בנוח עם עצמה בלי מייק אפ אז אולי כדאי קצת לחשוב גם עליה

וגם אם בהתחלה היא היתה בלי מייק אפ ועכשיו (אולי אחרי לידה? שינויים?) מרגישה צורך לשים, אז זאת זכותה המלאה.

 

עושה אותה לא יפה בעיניו? נו באמת..

עם כל הכבוד יש גבול. וזה הגבול.

 

לא מדובר כאן על ללכת פתאום עם איפור לא צנוע או חצאית קצרה.

ומלכתחילה- הרי הכירו ככה. כשהיא עם מייק אפ

 

כמובן שחשוב שלום הבית, אבל לעניות דעתי שלום בית לא יתרחש מבלי שהאדם שלם עם עצמו

ואם מייק אפ זה כל מה שאת צריכה בשביל זה- אז אולי כדאי שבעלך יבין את זה

ואם הוא לא מבין את זה וממשיך להציק בנושא- אולי באמת כדאי לפנות עם זה לייעוץ.

 

אני אישית לא יוצאת בלי מייק אפ מהבית. העור שלי בגוון לא אחיד (תודה לשינויים הורמונאליים ולידות), וזה מה שעוזר לי עם זה.

אני מבינה אותך לגמרי, גם אני מרגישה שהמייק אפ הופך אותי לאדם אחר בעיני עצמי.

 

מקווה שתמצאו את הדרך..

שימי לב שיש כאן משהו בעייתי!! את לא שמה לב!!ירושליםםםםם

לפונה ולכל הקוראים, כאשת מקצוע אני חייבת לכתוב כאן כמה וכמה דברים: 

בזוגיות ובתחומי המשפחה יש לשים לב לדברים והתנהגויות שאינם נורמטיבים!

למי ששקוע בבהם ולא יודע מה קורה בחוץ זה נראה בסדר, לכן אני מבינה שמאיך שאת מציגה את הדברים

את חושבת שזה נורמאלי, בסדר.... 

עלייך לאזור אומץ ולהתייעץ עם מישהו אמיתי- למשל מכון פועה, רבנית שמבינה , לא חסר, דמות שלימדה אותך ומכירה אותך , 

ולספר את זה . אני שואלת את עצמי אם אין עוד תחומים בבית שבעלך "מציק" לך בהם ואת חושבת שזה נורמאלי כנשואה טרייה ..

למשל אם בעל רואה לנכון להחרים את אשתו, לצעוק עליה, להעליב אותה ולבייש אותה בכל פעם שהיא לא שמה מספיק מלח בסלט- זה לא נוראמלי. אבל לצערי הרב הכרתי אישה אחת שחיה ככה עם בעלה 30 שנה וחשבה שמותר לה לספוג עלבונות ואלימות מילולית על דברים מסוג זה- השארת אור מיותר, עוגה שנשרפה בטעות ועוד ועו', יותר זה הילדים שנולדו לזוג הזה

והם עצמם הורים היום לילדים , סובלים מקשיים בזוגיות, בהורות, בדימוי העצמי , דכאון לאור כל הילדות שהם חוו בבית וראו את אבא צורח, צועק, מעליב את אימא בכל הזדמנות ללא סיבה. הם עצמם זקוקים לטיפול פסיכולוגי ואף פסיכאטרי . לצערי אני מלווה את הילדים האלה כיוון שאימא שלהם עדיין לא מבינה מה הילדים שלה עברו ואינה מסוגלת לסייע להם לא נפשית ולא כלכלית. 

הדברים שאני כותבת הם לטובת הכלל -לכל הרבים שקוראים את הפורומים זה זוגיות ומשפחה. 

אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ואושר וזוגיות בריאה ומצמיחה. 

בהצלחה רבה. 

לא הגזמת בכלל....גב'
למה להפוך זבוב לפיל?
למה לחפש בעיות קשות בכל שאלה קטנה??

קל להגיד שאל תהפכו..אחות של...
היא רק העלתה נק' חשובה שחשוב לשים לב... אם זה לא זה מעבירים הלאה אם זה כן המצב טוב לבדוק.
הכותבת רשמה בתחילת דבריה שהיא שינתה כבר חלק דברים אצלה בגלל בקשותיו וחלק גם דברים קשים.
ז"א זה לא איזה בקשה קטנה פעם ראשונה, גם אני התרשמתי שיש פה משהו שאולי צריך יעוץ. ואם לא, ב"ה. שתתעלם מהודעות כאלה!
אם היא מטפלת בכאלה ילדים- כנראה שלא הגזימהיעלה5

כל מקרה גדול מתחיל מהקטנות האלה. וצריך לפחות להסב את תשומת הלב שזה יכול להתפתח למקומות לא טובים (למרות שלא בהכרח יתפתח לשם!). 

בכל מקרה פותחת השירשור אמרה שהיא אוהבת אותו, וגם הוא אותה, ולכן יעוץ זוגי יכול לעזור וחבל לריב כל חודשיים על שטות כזו. לכן מה רע במה שהיא אמרה ?? זה לא להפוך כל זבוב לפיל (הרי אם זה היה זבוב נורא קטן היא לא הייתה פונה לפורום ופותחת על זה שירשור- אלא מסתדרת עם הזבוב בכוחות עצמה..)

אני מסכימה עם האזהרהנקודה
בס''ד

היא לא הפכה זבוב לפיל, אלא שאלה אם יש עוד 'הצקות'- בלשונה. בגלל שיש הרבה התנהגויות שעלולות להתפרש כ'הצקה' היא נתנה דוגמאות חמורות, בכדי שאם אצל הפותחת אין דברים בסדר הגודל הזה היא תדע שלא זה המקרה.
דווקא הדוגמאות הקיצוניות שהיא הביאה יכולות להרגיע במידה שזה לא המקרה, ואין אצלם בבית דברים כאלו.
הרבה מאד גברים לא אוהבים איפור לסוגיו.
אם מדובר בהעדפה אישית, וחוסר נעימות שלו זה בסדר, וודאי שהיא לא צריכה לשים את זה כשהם בבית וכ'. אבל אם מפריע לו כשהיא יוצאת לעבודה עם זה, ולמוקומות בהם הוא לא רואה אותה, והוא נפגע מכך שחשוב לה להרגיש יפה גם בעיני עצמה ולא רק בעיניו זה באמת בקלות מתחבר לטיפוס קנאי ואפילו רכושני. אני לא אומרת שהוא בכרח כזה, אבל גם ירושלים לא אמרה. היא רק קראה את נורת האהרה ונתנה שאלות לדוגמא, לנסות להבחין אם מדובר במקרה כזה או לא.
הפותחת היא מן הסתם בחורה עם שכל ותדע לא להלביש על בעלה התנהגויות שלא אופייניות לו.
מצד שני אם חלילה המצב אחר היא קיבלה כלים להבחין בין התנהגות נורמאלית להתנהגות שאינה הולמת
ועוד משהו-+mp8
אין שום מחמאה בבעל שתלטן שבעצם מאלץ אישה ללכת בצורה שהיא לא אוהבת את עצמה.

מאיפה נובע הצורך במייקאפ ומה שורש השנאה לזה- בכלל לא רלוונטית לעניין.
יש לה צורך בזה?? הוא יכול לבקש. להציע. להסביר. לא להפעיל לחץ כזה אם זה לא קורה.

אני בטוחה שהיא הלכה ככה עוד קודם החתונה והוא הכיר אותה ככה. מה קרה פתאום??

לדבריה- כבר נעשו שינויים מפליגים בשבילו בהופעתה החיצונית. עד כמה אישה אמורה למחוק את עצמה??
לדעתי, גם את הגזמת..ד.

אני לא מבין מאיפה לוקחים את זה...

 

מאיפה מגיעים ל"למחוק את עצמה"?... 

 

אין בכך כל "שתלטנות". אחרי שמתחתנים, אז המראה - ההדדי - בוודאי בדברים כאלה, נוגע לשני/ה דווקא בגלל הקרבה. אי אפשר להיות נשואים ולהתנהג "כאילו רווקים". כנראה, בשבילו, זה שבמקום לראות אותה הוא רואה את ה"משחה", זה מפריע.. קורה. מדברים.

 

ההלכה שאדם לא ישא אשה עד שיראנה, היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך", שמא מראיה לא ישא חן בעיניו אחרי הנישואין, ולא יאהב אותה כראוי. נו, הרי "שקר החן..", אלא שירדה תורה לסוף דעתן של הבריות, וידעה שאכן זה יכול להשפיע, לפחות אצל חלק מהאנשים.

 

אז בוודאי שלא צריך להגזים, וצריך ללכת-לקראת באופן הדדי, אבל ההסתכלות כאילו פחות-או-יותר, "מה עניינו", היא הסתכלות מופרזת.

 

יש פה לעיתים כתיבות, שמה שיוצא מהן זה שמישהו/י מעלה בעיה לא-גדולה, ויוצא מכאן עם הסתה כנגד בן/בת הזוג, ולא-פעם בגלל רגישות-אישית של מי מהמגיבים/ות לנושא כלשהו שהועלה.

 

 

כולם מגזימיםפרח-בר
חוץ מהבעל שמשתמש בדיכוי נגד אשתו הוא לא אשם... הצורך שלך להנמיך את האש גורם לעיתים לדבר ההפוך.
אני מציעה להסתכל בכרטיס של הפותחת ולראות שזו לא פעם ראשונה שהיא מתייעצת לגבי בעלה...
אין שום הצדקה להגן על בעל שמתעמר באשתו ולתרץ את התנהגותו כ״אהבה״ , אהבה נייתנת מתוך רצון לא בכוח תוך שימוש באמצעים של החרמה ופוגרום כהגדרת הפותחת.
למה לומר כך?...ד.

יש לך דעה אחרת - יכולה להביע בכבוד.

 

הרי אם הייתי חושב שהוא "מתעמר באשתו", לא הייתי כותב שמגזימים...  

 

זה לא "צורך להנמיך את האש" - אלא לקחת דברים כמו שנכתבו, כמו שחשים את מה שעולה מהם. וכאשר הם לא מוגזמים, לא לפתח אותם למה שאין בהם, מה שכמובן יגרום לבעיה קשה יותר.

 

אכן, בנישואין גם עניינים שלפי כן היו "אישיים", נהיים גם של "עוד מישהו", לשני הכיוונים, אע"פ שעם תפיסות "מודרניות" מסויימות, זה לא מסתדר. נכון, שלא צריך להגזים גם בכך, נכון שבוודאי יש גם חירות-אישית בתוך זה.

אבל, כמו שציינתי, לעיתים רגישויות/חוויות שאנשים פגשו, בלי להתייחס ספציפית כעת למישהו, גורמים ל"הגברת" התייחסות-קשה אל מה שבהחלט יכול להיות שאינו בכיוון, ואין סיבה דרמטית לחשוב שהוא בכיוון.  אז צריך להיזהר ב"היקשים".

 

[ומה שהיא השתמשה בביטוי "פוגרום".. הרי רואים מדבריה שאין בכך ובין פוגרום ולא כלום.. תגובה אולי מעלת-חיוך של בעל צעיר שמתוסכל מזה.. אפשר לפתור הדדית]

תגובה אולי מעלת חיוך של בעל צעיר שמתוסכל???אין כמו אמא
אצלי התגובה שלו מעלה דמעות!!!!! לא יודעת איך זה אצלך מעלה חיוך...
אני מאוד נמנעת מלהגיב בדברים ש'ילבו את האש'+mp8
ועדיין, כאישה, אני יכולה להבין דקויות של צורך באיפור וכד' שהוא קריטי אצל אישה-
מה שאצל גבר נראה כ'משחה'.

מה זה עושה לדימוי עצמי ולהרגשה- בלי קשר לפסיכולוגיות בגרוש .

זכותך לראות את זה כגוזמה-
כי אין לך את ההבנה של זה.

לי נראה שאישה שמתארת שויתרה על הרבה דברים במראה החיצוני בשביל בעלה- ועדיין הוא מטיל עליה מעין סנקציות כשזה לא נעשה טוטאלית עפ רצונו- נראה לי קצת עובר את הגבול.
אני גם מבין...ד.

[ואני מניח שאת מבינה שמה שכתבתי "משחה".. היה כדי להסביר את איך שהוא מן הסתם תופס.. בדיוק כמו שכתבת, "אצל גבר" יכול להיתפס כך]

 

גם אני לגמרי יכול להבין את הצורך הזה שלה. ללא קושי וללא ספק. אני חושב שברור לגמרי ממה שכתבתי, שלא להסברת הצורך שלה בדבר הזה, קראתי "גוזמה". לא צריך להיות אשה בשביל להבין את הצורך הזה.

 

מה שאני אמרתי הגזמה, היה על ליבוי הענין ע"י הכינוי של זה כ"שתלטנות", "מחיקת עצמה".. מוגזם.

 

אולי דווקא ההיפך - שמא אין לך כ"כ ההבנה איך זה יכול להיתפס אצלו, גם מה שמרגיש לגביו וגם מצד אי הבנתו את המשמעות לגביה - אז נראה לך כתופעה חמורה יותר ממה שזה באמת.

 

אשר על כן, ההערכה שלי היא שזה לא סנקציות-במזיד, אלא יותר סוג של הבעת תיסכול מפעם לפעם. ואני גם מסכים שהוא צריך הסברה על המשמעות, במקביל להבנה שלה מה מפריע לו, ושהחיבה שלו אותה כמו שהיא, גם כן יכולה להיות מקדם טוב לתדמית-העצמית.  ידברו - ויגיעו לעמק השווה.

 

אם דיבור יועיל כאן- נפלא.+mp8
כל שרשורנו יהפוך למיותר.
אם את מטפלת- אז את צריכה לדעתאמא יקרה לי*

שלא נותנים עצות ככה בחלל ריק. בטח שלא גוזרים מסקנות מסיפור שאת מכירה-

מי אמר שהזוגיות שלה כזו?

 

אם את חושבת שהיא זקוקה לעין מקצועית- אפשר להמליץ, אבל אני לא בעד הפחדות.

אל תשכחי שמדובר פה בזו"צ, כדאי לשקול כל מילה בזהירות...

הגזמת..ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"א בדצמבר תשע"ה 01:01

אחד הדברים המזיקים, זה לדמות ממקרה קיצוני כמו שתיארת - ובגלל שהאשה שם לא מבינה את הבעיה.. להתחיל לעורר חששות על כל דבר, אולי הוא "מציק" בעוד דברים... אין כל קשר בין מה שהיא תיארה למישהו ש"יעליב ויבייש כל פעם כי לא שמה מספיק מלח בסלט"... אבל כשאומרים דברים כאלה, ומעוררים "חששות" מכל דבר - זה עצמו גורם לחששות-שווא, לניפוחים. לא פחות מהדוגמה הקיצונית שאת הבאת - דומני שיש היום דוגמאות למכביר של הריסות דווקא מרוב "אזהרות שווא" כאלו. רואים את זה גם על בנות שעוד לא נישאו - וכבר הן "מומחיות" בכל מיני "אזהרות"....

 

במקרה זה, אני חושב שהשימוש שעשית בפלומבה של "אשת מקצוע" - אינו מתאים לענין.

גם בעלי שונא איפור...הביצה שהתחפשה

בס"ד

 

אז למדתי. בחוץ אני מתאפרת, בבית מורידה.

ולא משום "התכערות", אלא דווקא משום שזה יפה בעיניו.

 

וזו המחמאה הגדולה ביותר שהוא העניק לי

 

בעית תחושהאלי בלי

חבר שלי לא יכול לסבול איפור הוא אומר שהתחושה שלו הפיזית היא איומה כדאי לבדוק

בעיני זה באמת לא משהוggg
אני אישה. וגם בעיני איפור ובמיוחד מייק אפ זה מיותר. מייק אפ באמת עושה את הפנים מלאכותיות במיוחד למי שמסתכל מקרוב.
נסי להבין את הצד שלו בעיניין. הוא רוצה לראות אותך בלי מסכות ובלי משהו חוצץ.
האהבה שלו אליך כמו שאת צריכה לתת לך הרבה יותר בטחון מחומר סינטטי ששמים על הפנים.
אולי תשמרי את האיפור לזמנים שאת יוצאת בלעדיו או לאירועים משפחתיים וכדו'.
דבר ראשון את צריכה לעשות את מה שעושה לך טוב!זה לא פוגעסבבות!

בו ולכן את לא צריכה לעשות את מה שהוא רוצה עים זה יפגע בדימוי העצמי שלך

 

הוא לא רוצה שאני אשים אפילו בחוץ206


מצטערת עם העצה שלי לא תמצא חןאין כמו אמא
תעשי מאמצים להסביר לו כמה זה חשוב לך, אם הוא ממש לא מצליח לקלוט, יתכן שיקח עוד שנה שנתיים והקשר יהיה יותר עמוק והוא יבין ויתן לך, בינתיים תשימי כשאת לא איתו, ז"א שימי בדרך לעבודה, שימי מראה בתיק ואת המיקאפ ותישמי מחוץ לדלת אם את יוצאת לפניו, לפני שאת מגיעה תורידי עם ממחטה לחה של איפור שיהיה לך בתיק, יכול להיות שהוא בבוקר בכלל יוצא לפניך, אז תשימי מיקאפ, אם הוא חוזר אחריך פשוט תורידי לפני שהוא מגיע. יהיו פה שיקפצו ויגידו צריך שיתוף צריך הבנה, ברור שדבר ראשון זה הבנה, אם אין הבנה, חבל לריב, אישה חכמה יודעת לסדר את הדברים במצב שיראה לבעלה שהיא עושה מה שהוא רוצה אבל גם לא מותרת על דברים חשובים בשבילה
אשה טובה מנסה לראות את הצד שלויגביש

את מתארת לא אשה חכמה כי אם אשה שאינה מצליחה לראות מנקודת מבטו של בעלה, שלא חושבת לוותר (כן! גם על דברים חשובים, עם כל הכבוד לחשיבות של המייקאפ) אשה שמסתירה מבעלה, פשוט עובדת עליו. אני הייתי מציעה אם מאד קשה לוותר על המייקאפ, תבקשי, תגידי לו, אני אוהבת אותך, אכפת לי ממך, אני רוצה לוותר לך. בינתיים אני מסוגלת ורוצה לותר לך בזמנים שאנחנו ביחד, זו הנתינה הכי גדולה של אשה לבעלה, "אני נותנת לך את הרצון שלי כי אני אוהבת אותך!" אבל, תוותר גם לי (בבקשה!) אני רוצה לשים בזמנים שאתה לא רואה, בבקשה תקבל את זה. לא נראה לי שהוא יוכל לסרב. את לא צריכה לספר לו כל פעם שאת שמה, אתם תיצרו אמון שעל זה אתם לא "מדווחים" [ואגב, אני עוברת על מה שכתבתי וחושבת לעצמי, קל לך לדבר.. "לתת את הרצון שלך לבעלך"... אבל נכון זה לא קל, אבל חיים טובים ומאודרים אינם קלים! צרי לעבוד וזה קשה ותהליך אבל זו הדרך לאהבה וקשר אמיתי! נראה לי.. בהצלחה!]

כותבת לך בזהירותדעה
כמישהי ששומעת את התמונה הכוללת.
את קודם צריכה לטפל בדחף לשים מייקאפ וזה שאת אומרת שזה נותן לך הגנה. יכול להיות שהוא מזהה את חוסר הבטחון שלך עם עצמך וזה מציק לו מאוד והוא מוציא את התסכול על פוגרום ותנאים שתפסיקי עם המייקאפ.
גבר לא אמור לאהוב או לשנוא מייקאפ הוא אמור לאהוב שאשתו נראית טוב בכללי.
אני חושבת שכשתלמדי לאהוב את עצמך הוא ילמד לכבד אותך וזה דורש עבודה של שתיכם!
ממליצה לך ללכת לטיפול של מח אחד או פסיכולוגית טובה שאת סומכת עליה מספיק טיפול אחד או שתיים כדי לברר כאלה נקודות.
ואם בעלי היה שונא מייקאפ לא הייתה לי שום בעיה להוריד, כמובן שייבקש בדרך מכבדת אוהבת ויפה.
מסכימה עם 'דעה' מאוד! ממליצה באופן כללי על התמודדותמבט קדימה

וכדאי להעזר במישהו....

את מצפה את עצמך במייקאפהיועץ
או שמה בצורה עדינה?
לפעמים כמות המייקאאפ היא מפריעה.
ונקודה חשובה למחשבה, האם זה הנושא היחיד שכך הוא מגיב? או שלא לדבר איתך זה עונש מצוי?
ממליצה על ייעוץ, לא ממליצה לסבול יגביש

יגידו לך את זה מאה אנשים ואת יכולה לא להקשיב אך דעי, שהממליצים על טיפול בד"כ ממליצים מנסיון, כמה התעקשו וסבלו ולא נושעו. אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, צריך לדעת להעזר!  ולענינך, כפי שאני מבינה מבלי להבין ולהכיר ולכן אולי אני טועה, אך המייקאפ הוא לא הבעיה, הוא רק הטריגר, נשמע שזה מעורר ויושב על משהו הרבה יותר טעון ומורכב. אפשר לפתח תקשורת כנה ופתוחה, אולי בכמה שיחות, להבין על מה זה יושב. ("אכפת לה רק מעצמה" "הוא אף פעם לא רואה אותי.." וכולי) ולהגיע להבנה והסכמה בכל תחום, ואגב, להסכים לא להסכים זו גם אפשרות, אך צריך שההסכמה וההבנה יבואו מבפנים ובשלמות ולא רק מבחוץ, כי אז בפעם הבאה זה שוב יצוף ועלול להחמיר..

כאשה אני גם מצטמררת מהמייקאפ... ציפוי האבקה הזהארלט

עושה תחושה של מראה מלוכלך ומאובק .. אז מבינה את בעלך וכנראה הוא לא מצליח להסתגל אליו, במיוחד כשאין לך חטטים שצריך להסתיר. אני מסכימה שאינו יכול להכריח אותך לשנות, אך רציתי לתת נק למחשבה על הזוית שלו

אז מחוץ לבית תשימי מייקאפ, ובשבילו בבית תורידי אותו.איזז

וגם בזמנים שאתם אסורים אני מרשה לך לשים

בתור אחד שאחרי החתונה ג"כ הזדעזע מגילוי המייקאפאיש ירושלים.
אני חושב שהגבר צריך לדעת ולהכיר שיש דברים נשיים שהם חלק מעולמה של אשתו והוא צריך לתת לה את המקום הזה כאשה ולכבד את זה גם אם הוא לא מסוגל להתחבר ולהבין.
גם הטענה ש"כך הכרת אותי והתחתנת אתי" יש בה בהחלט מן האמת.
ושוב, אני כותב זאת כאחד שלא הבין למה צריך למרוח על הפנים ....ושהטבעי הוא היפה.
אמנם טוב לנסות ולבוא זה לקראת זה ונשמע שאכן האשה מנסה לבוא לקראת אך קשה לה. אבל זאת אחרי שהבעל מכיר שיש דברים שהם חלק מעולמה של האשה.
משתדלת להיות זהירה מאוד בדברי, אבל אין דרך אחרת להגיד את זהטל תלתל

אני באמת חוששת לכתוב את זה, אבל נראה לי חשוב שייאמר:

האם רק אצלי מצלצלים פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים?

חושב

 

"עושה לי פוגרום"

"לא מדבר איתי עד שאני..."

"ההתקפות האלו קורות לו בד"כ..."

"הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני"

 

לא יודעת.

אותי לימדו להתרחק כמו מאש מאנשים שמדברים ומתנהגים בצורה כזאת.

אולי אני מפרשת לא נכון ומבינה שטויות.

בבקשה שיבואו חכמים ומבינים בתחום כדי שאוכל לנשום לרווחה.

מת

נו....ד.

אולי אם אין דרך אחרת להגיד - עדיף לא להגיד...

 

בעיני, אחד הדברים ה"אלימים" - זה לנפח שברי-ציטוטי שיחה, שבתוך ההקשר רואים שזה דבר לא מי-יודע-מה, ולהתחיל עם הביטויים הללו "פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים"..... [רק דוגמה על מה שציטטת "את צריכה להיות יפה רק בעיני".. הרי ברור מתוך ההקשר, שכיוון שהיא אמרה שהיא לא יכולה לצאת ככה החוצה, אמר לה, מה איכפת לך מאחרים - העיקר יפה בעיני. אין בעיה.. דרך מובנת של "נסיון שכנוע"..]

 

זו אחת התוצאות הקשות של "לימדו להתרחק כמו מאש" וכו' וכו'. מרוב "הבנת תופעות" שיש היום, שלפעמים אכן גם עוזרת, "מייצרים" תופעות.

 

וזו דוגמה חריפה: הרי לא מדובר כאן על מישהי שמתייעצת טרום-נישואין (שגם אז לא ממהרים לכתוב כך). אז מה זה ש"יבואו חכמים ומבינים בתחום שאוכל לנשום לרווחה"?....  האם מדובר על שידוך עבורך, במחילה? הרי מדובר על אשה שכבר נשואה. אז על סמך משהו שאולי "תוכלי לנשום לרווחה" - מותר לכתוב כך על בעלה?!... אין פה שום דבר "אלים". נורמליות של תחושת קרבה בין בני זוג צעירים. ילמדו להסתדר..

 

באמת שיבואו חכמיםירושליםםםםם

מצטרפת לכל מילה כפי שכתבתי למעלה. 

צודקים כולכם, בשאלות בפורומים מסוג זה איך נדע אם מדובר במשהו נורמאלי ורגיל

או לא? 

ולכן אולי מי ששואל שאלות בפורום צריך לקחת מראש את האפשרות שייקבל תשובות

מכל טווח האפשרויות- וכן גם תשובות מאנשים שיודעים שדברים כאלו יכולים להיות בעייתים באמת.

 

 

לא מבין בזה..אבל זה שהוא אומרד.

ש"את יפה בלי זה וזה סתם מכער אותך" - זו מחמאה גדולה. תשמחי שככה הוא חושב.

 

זה הרבה יותר מ"הרבה בנות ומקצועיות"... את לא בסקר דעת קהל..

 

אלא מה? כעת לך זה עושה הרגשה לא טובה בלי זה - ולו זה עושה הרגשה לא טובה עם זה... ("עושה לך פוגרום מידי פעם עד שתורידי את זה".. אל תתרשמי מידי אם תהיינה תגובת "קשות" על הביטוי הזה.. טבעי שאת מרגישה כך - וטבעי שהוא מנסה לגרום אחרת..).

 

אתם צריכים לדבר, להשתדל לראות איך אפשר ללכת זה לקראת זה. כנראה אין "פיתרון קסם". פחות לחשוב מה אומרות חברות ומה חושבים על זה גברים אחרים - ויותר להבין שיש בעיה, לכאורה מצחיקה, אבל מציקה לשניכם כי זה קבוע ולכל אחד "משמעותי" מטעמיו.

 

[כעת ראיתי שכתבת שתמיד היו לך בעיות עם דימוי-עצמי, וזה עושה לך הרגשה טובה. אולי אם תחשבי על כך שבעלך אומר עלייך שככה את נראית הכי טוב, זה ירומם לך יותר את הדימוי העצמי - וכבר לא כ"כ תצטרכי את הדבר הזה..]

אז ככהפרח-בר
באופן אינטואיטיבי שראיתי את ההודעה שלך רציתי לכתוב דברים מאד לא נעימים על הבן זוג שלך אך מכיוון שזה לא ישרת את המטרה ובטח שלא ישנה את הגישה של הגבר שלך אני אגיב אחרת , הגישה שלך צריכה להשתנות כלפי עצמך - האם הגיוני שאדם יקח ממך את מה שאת לא רוצה לתת תוך שימוש בחרם והעלבה ? אין פה עניין של ויתור אלא של ביטול עצמי דבר שבוודאות לא יועיל לך או לזוגיות , תכבדי את עצמך !
נכון שצריך למצוא את עמק השווהסבתא ואמא

יתכן שתתאפר רק כשהיא יוצאת לעבודה אך בערב כשמגיע בעלה הביתה או כשיוצאים ביחד שתהיה בלי איפור.

מה רע בלהתחשב?

יש למשל נשים שאוהבות בעלים שדוקר להם הזקן ...

מה יעשה גבר שאוהב להתגלח חלק כמו אשה?

אני מניחה שמעבר להיותו בוחר להיות מאוהב יש גם את הצד המתחשב

אני מציעה שתקראי שוב את ההודעות שלהפרח-בר
היא בפירוש כותבת שהוא לא מוכן שתצא מאופרת מהבית וזה בהחלט דבר נוראי לעשות, ונורת אזהרה מאד רצינית.
בעלי גם שונא איפורבמבה נוגט
ואני בכלל לא שמה מייק אפ
רק סומק וקצת צללית או עיפרון
זה מגעיל אותו הריח והמרקם

מבחינתו אין בעיה שאשים כל עוד אני לא מתקרבת אליו..
עצה שונה ממה שכולם כתבו לךבלי מקוריות

תנסי קרם BB. זה מטשטש את הפגמים בפרצוף ויוצר מראה יותר חלק בלי ההרגשת שפכטל של המייקאפ (ואני מבינה טוב מאוד מה מפריע לבעלך. מכירה אנשים שממש נרתעים ממייק אפ. אני סתם לא אוהבת וחושבת שזה נראה לא טבעי).

היי תודה לכולם.אבל חלק הגזימו206

בעלי לא אלים,הוא ג'נטלמן ואוהב אותי מאוד,דיברתי עם אחד שמבין בדברים האלה הסברתי לו את הרקע והוא אמר שפשוט בעלי אוהב אותי מאוד ובגלל זה הוא לא מסוגל להבין למה אני לא עושה מה שהוא רוצה או למה אני לא חושבת כמוהו,זה קצת בעייתי כי קורה שהוא מתעצבן ממש על משו וכשהוא רואה שאני עצובה הוא פתאום ההיפך הגמור

 

לא יודעת רק מה לעשות לגבי המייקאפ,אתמול הוא פשוט לקח מגבונים והוריד לי אותו...(הוא לא היה עושה לי אתזה כשאני צכה לצאת)

אבל עדיין..

אז... יכול להיות שאת שמה יותר מידי?יעלה5

אולי את שמה יותר מידי- באופן שבולט שיש מייקאפ ואז זה באמת יכול להפריע!

יש כל מיני סדנאות אישיות של איפור (באיל מקיאג' יש סדנא כזו למשל- לאיפור טבעי- שלא בולט) שיכולות לעזור בעניין,

כי לפעמים איפור יכול לכער מאוד אם לא יודעים איך לשים, ולפעמים אין איזה חברה/ אחות מספיק קרובה שתעיר על זה...

ויש מצב שלפעמים מחמיאים סתם.. תבדקי תענייןקורץ

 

שמחה לקרוא את מה שכתבתנקודה

 

בס"ד

 

באמת חלק מבגרות של קשר זה להבין שאנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש דברים שונים,

לגבי תחומים מסויימים, וזה לא פוגע ולו במעט מהאהבה ההבנה והתקשורת.

אולי כדאי לנסות להסביר זאת. כשאוהבים לא חייבים לחשוב אותו דבר.

אמנם אתם שני חצאים של אותה נשמה, אבל כל חצי שונה, ובעל ערך, וקיום.

באותה מידה גם את יכולת לומר ש'פוגע בך' שהוא לא חושב כמוך...

אבל ב"ה כמו שאת מבינה שזה לא עובד ככה, ושמותר לכם לחשוב אחרת, את יכולה להסביר את זה גם לו..

(במידה וזה באמת העניין)

אתם צעירים, ובע"ה יש עוד מה ללמוד. 

ושיהיה בהצלחה....

 

נ"ב

אישית לא הצלחתי להבין את המקום של הכעס.
הוא אמנם לא מתכוון להעציב אותך, וכשהוא רואה שזה מה שהכעס עושה,

הוא מפסיק, אבל לכתחילה, על מה הכעס?
 מולו- ברור שאין עניין לשים משהו שהוא לא אוהב כשאת איתו וכ',

אבל למה זה מרגיז אותו כשאת יוצאת ככה לבד- אולי כדאי לשאול אותו?

למה זה מפריע לו?

אולי אם תדעי למה, זה יעזור לך לפתור את הבעיה...

 

שוב המון הצלחה, להבין זה את זו, לאהוב, לקבל, ולהתבגר ביחד

 

יש לי שאלה בשבילךשריתת
האם את מתאפרת חוץ ממיקאפ? כי אם כן זה נראה לי מאוד מוזר שדווקא המייק אפ מפריע לו...
קודם כל בן אדם לעצמו!שריתתאחרונה
אם את רוצה תתאפרי ואם בעלך לא אוהב את זה ואת רוצה להתחשב בו אז תורידי ואם את לא רוצה אז אל תורידי....גם אם הבעל לא אוהב את זה אין שום הצדקה לא לדבר איתך או לעשות לך מניפולציות....זו אלימות מילולית לכל דבר
מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגול
כן.. גם תקציב מפנק. העניין שמחפשת מהדרין ושם זה לאעינב66
אתם עם רכב? שלל מסעדות מעולות קרובותמרגולאחרונה

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסים

לגזור ולשמור

לא מעודדים בפורום גירושין. נקודההסטוריאחרונה
יש מקרים ספציפיים, בהם עדיפים גירושין רשמיים, על פירוד פנימי ופלקט חיצוני של משפחה.
קודם כל מבפנים. 🏠❤️נגמרו לי השמות

להתחיל מבראשית.

להתחיל ממה שמבפנים.

מבפנים החוצה.

לא החוצה פנימה.

 

קודם כל להתחיל בי. 

מי אני? אדם. אדמה לאלוק. נבראתי בצלם אלוקים. יש בי נשמה שהיא חלק אלוק ממש.

ואז החצי השני שלי.

כמה חשוב לדעת וללמוד על הקשר הראשון בתורה - איש ואישתו.

כמו שכתוב בבראשית א כז: "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם."

לפני הורים, לפני ילדים, לפני חברים, לפני הכל - איש ואישתו.

היינו פה קודם.

ואחרינו ומשנינו כל השאר.

והמיקוד פנימה, אל הבית, אל אשתי -

*זאת* הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי

ל*זאת* יקרא אישה

כי מאיש לוקחה *זאת*

וכמו שכתוב גם במקורות אחרים:

- *זאת* חוקת התורה.

- ו*זאת* הברכה.

- *זה* היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו

- *זה* אלי ואנווהו.

הייחוד. האיחוד. לקדש. רק אותה.

הייחודיות שלה, של אשתי.

זאת ולא אחרת.

וכמה חשוב להתמקד פנימה. אליה. ורק אליה.

להתכוונן אליה, ורק אליה.

זאת התורה, זאת הברכה, זאת אשתך.

 

ומה תפקידי כאן בעולם? -

לעובדה ולשומרה.

לעבוד על מה שעדיין אין.

ולשמור על מה שכבר יש.

כמה חשוב לשמור על היש והקיים.

ולעבוד על עוד ועוד שיהיה ויועצם.

גם כאן בעבודה ובשמירה הזאת -

אני מתחיל מעצמי. מתוכי פנימה.

אני לומד כל החיים לימוד מקביל לא רק של תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכו', 

אני לומד לא רק להיות פרופ' באקדמיה,

אלא להיות פרופ' של החיים באוניברסיטה של החיים עצמם.

לעשות גם בחיים עצמם מבחנים. ולימוד. ושכר לימוד.

להתקדם לא רק לרוחב או קדימה, אלא גם לעומק, פנימה.

שם לגדול

שם להשקיע את מירב הזמן שלי, האנרגיה שלי, המאמץ שלי, המחשבה שלי, המשאבים שלי.

שם המיקוד.

בבית פנימה.

למשפחותם.

וכמה מהקורונה כבר 6 שנים אנחנו נדרשים לו לאותו לימוד של הבית פנימה. בלית ברירה אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב רק בתוך 4 קירות ביתנו, עם אשתי. עם אישי. עם ילדיי. וזהו.

סגר, מגיפה, טילים, מלחמה, מרחב מוגן, הנחיות, אין מסגרות, אין בחוץ, שוב ושוב אנו מונחים לצמצם שהות רק לבית פנימה.

והלוואי שנהיה בלימוד הזה גם בטוב וברווחה, ברווח ולא בצמצום.

שנבין כולנו שהלימוד הזה באמת באמת הכי חשוב ויקר לנו, לאיכות החיים שלנו, לאושר שלנו, לחיים שלנו עצמם.

כמה זמן השקעתי בחיים בכל ה"בחוץ"? וכמה זמן השקעתי בחיים באשתי? בבעלי? בביחד שלנו?

כמה מאמץ וכוונה ומוטיבציה השקעתי במה שמחוץ לבית? וכמה בביתי פנימה?

וכמה שיקר לנו רגע לעצור ולמקד את מה שבאמת חשוב בחיים וללמוד את הלימוד הראשון במעלה הזה שחשוב בפני עצמו - ללמוד להיות בקשר. 

ללמוד להישאר בקשר

ללמוד לבנות קשר

ללמוד לתחזק קשר

ללמוד להעצים קשר

ללמוד לגדול בקשר

ללמוד לגדול מהקשר.

ואז, כמו שצוונו בבראשית ב טו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

לעובדה ולשומרה. לעבוד בקשר ולשמור על הקשר.

ומתוך כך להגיע לגן עדן גם בעולם הזה. גן עדן של אהבת איש ואישתו.

גן עדן של החיים עצמם, פנימה.

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

אולי יעניין אותך