מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי עצמי

ולפחות מה שעושה לי טוה זה המייקאפ

אין לי באמת דעה מה להגיב על זה

לשיקולכם והחלטתכם שבו ודברו על זה 

אולי תנסי שבזמנים מסויימים לא תשימי

או רק כשאת הולכת לעבודה תשימי

אבל אני חייבת לומר שבעלך חמוד 

הוא אוהב אותך כמו שאת 

בלי שום צבע נוסף או משפר מראה

זה ממש נחמד בעייני

אצלי גם יש משהו שבעלי לא אוהב שאני

עושה ואפילו שקשה לי עם זה ואני עושה את זה לפעמים

זה ממש מחמיא לי וחמוד מאוד בעיניי שהוא חושב ככה

ואוהב אותי יותר פשוט ויותר טבעי

גם בגלל הנזק שהם גורמים לבריאות...

לא ברור למה הם נתפשו דווקא לזה (ולא לדברים יותר בולטים)... בעיניהם זה לא טבעי, ומכער את הפנים..

אם הפנים שלך באמת חלקות (בלי פצעים..), אין שום סיבה לשים מייקאפ. לגבי חוסר האחידות- לאף אחד אין אחידות מלאה בפנים (נמשים לדוגמא שלפעמים מייפים את הפנים) כך שההנחה שצבע פנים צריך להיות אחיד לגמרי לא נכונה. 

עוד משהו שחשוב לי לומר לך הוא שמייקאפ בהחלט לא אמור להיות זה שמעלה או מוריד דימוי עצמי- האמירה שלך "מאז ומתמיד היו לי בעיות עם הדימוי העצמי" מצביעה על חשיבה שדימוי עצמי זה משהו קבוע ובלתי ניתן לשינוי, דבר שממש לא נכון. יש הרבה דרכים (לא כאלה מסובכות) לעבוד על העלאת הדימוי העצמי (כמו טיפול קצר אצל פסיכולוגית- מכירה הרבה שעזר להם מאוד, וספרים על דימוי עצמי).

ובנימה אופטימית  אולי תיקחי את זה כמחמאה שהוא מסתכל לך על הפנים הרבה (אולי כי הוא מקשיב לך באמת ויוצר קשר עין וכו) ולכן זה כל כך מפריע לו..וגם שהוא רואה את היופי הטבעי שלך (לא ברור מאליו!). 

אולי כן צריך להסב את תשומת ליבו שיש דרכים לומר כל דבר, ולא שכל בקשה שלו צריכה להיעשות במיידי ושיקח בחשבון ששינויים בנישואין זה תהליך ארוך (אם בכלל), ושזה פוגע בך האופן שהוא עושה את זה...

בהצלחה!! ואל תיבהלי מהשטויות האלה של הגברים, זה קורה במשפחות הכי טובות 

בס"ד

הוא יודע שהרבה פעמים זה נותן לי תחושה טובה.

אני אישית כשאני מתלבטת אם לשים אני מתייעצת איתו והוא אומר שהוא יודע שזה יתן לי תחושה טובה וביטחון ולכן הוא אומר לי "כן זה יעשה לך טוב".

בעלך צריך להיבן שאישה זה לא גבר- לנו הרבה פעמים התחשובה הטובה החיצונית והשטחית הזו עושה טוב גם נפשית פנימה.

אז תסבירי לו את זה ותני לו להיות שותף בתחושה.

מעבר לזה אם הוא ימשיך להציק- אני ממש ממליצה ללכת למקור יותר מקצועי לייעוץ.

ממש מוזר בעיני שהוא לא מדבר איתך בגלל זה!

בהצלחה

וצומועיל

זה לא שהוא לא מדבר איתי  כל הזמן

ההתקפות האלה קורות לו בד"כ כשאני יוצאת מהמקלחת בלי כלום(בלי שום מייקאפ או ביבי קרם) קורה אחת לחודשיים,(כי גם אחרי מקלחת אני שמה כמו ביבי קרם כזה טבעי וזה גם עם צבע ) והוא מבסוט ואחרכך  הוא לא מדבר איתי כי הוא רוצה לצאת איתי ככה בלי מייקאפ לבחוץ ולכי תסבירי לו שעדיף לי להתאבד וזהו.. אין אין הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני ,ואם היית אוהבת אותי היית עושה גם את זה ותאמינו לי שאני חולה עליו ומה לא עשיתי בשבילו,

ואני מסבירה לו שזה נותן לי הרגשה טובה לעצמי בלבד...והוא אומר לי מההה את לא מבינה שזהמייקאפ עושה לך  עור מגעיללל ומכער אותךך (ואני כזה בבאסה:"זהו אתה חושב שאני מכוערת(חח)" את יפה גם עם מייקאפ כי את יפה ,אבל בלי מייקאפ זה פי אלף ופקה פקה עעלאק)

ואז אני יוצאת איתו בלי מייקאפ מרגישה רע ודאון,הוא רואה את זה אז הוא אומר טוב תשימי אבל זה ממש מגעיל,ואחרי איזה חודש וחצי  כאילו לא דיברנו על זה הוא עוד פעם מתעצבן על זה וכך מהחתונה איזה עשר פעמים קרה

זה מדכא אותייי

שים לב שיש הבדל משמעותי בין אם היא הכירה אותו עם עגיל בגבה ועכשיו מבקשת ממנו להוריד אותו, לבין אם הם הכירו ללא עגיל בגבה ועכשיו "בא" לו לשים אחד בלי להתייעץ איתה.

המקרה שלהם זה המקרה הראשון, ולא השני כפי שאתה הצגת

ואם אישתך אומרת לך שהיא מרגישה לא בנוח עם עצמה בלי מייק אפ אז אולי כדאי קצת לחשוב גם עליה

וגם אם בהתחלה היא היתה בלי מייק אפ ועכשיו (אולי אחרי לידה? שינויים?) מרגישה צורך לשים, אז זאת זכותה המלאה.

עושה אותה לא יפה בעיניו? נו באמת..

עם כל הכבוד יש גבול. וזה הגבול.

לא מדובר כאן על ללכת פתאום עם איפור לא צנוע או חצאית קצרה.

ומלכתחילה- הרי הכירו ככה. כשהיא עם מייק אפ

כמובן שחשוב שלום הבית, אבל לעניות דעתי שלום בית לא יתרחש מבלי שהאדם שלם עם עצמו

ואם מייק אפ זה כל מה שאת צריכה בשביל זה- אז אולי כדאי שבעלך יבין את זה

ואם הוא לא מבין את זה וממשיך להציק בנושא- אולי באמת כדאי לפנות עם זה לייעוץ.

אני אישית לא יוצאת בלי מייק אפ מהבית. העור שלי בגוון לא אחיד (תודה לשינויים הורמונאליים ולידות), וזה מה שעוזר לי עם זה.

אני מבינה אותך לגמרי, גם אני מרגישה שהמייק אפ הופך אותי לאדם אחר בעיני עצמי.

מקווה שתמצאו את הדרך..

לפונה ולכל הקוראים, כאשת מקצוע אני חייבת לכתוב כאן כמה וכמה דברים: 

בזוגיות ובתחומי המשפחה יש לשים לב לדברים והתנהגויות שאינם נורמטיבים!

למי ששקוע בבהם ולא יודע מה קורה בחוץ זה נראה בסדר, לכן אני מבינה שמאיך שאת מציגה את הדברים

את חושבת שזה נורמאלי, בסדר.... 

עלייך לאזור אומץ ולהתייעץ עם מישהו אמיתי- למשל מכון פועה, רבנית שמבינה , לא חסר, דמות שלימדה אותך ומכירה אותך , 

ולספר את זה . אני שואלת את עצמי אם אין עוד תחומים בבית שבעלך "מציק" לך בהם ואת חושבת שזה נורמאלי כנשואה טרייה ..

למשל אם בעל רואה לנכון להחרים את אשתו, לצעוק עליה, להעליב אותה ולבייש אותה בכל פעם שהיא לא שמה מספיק מלח בסלט- זה לא נוראמלי. אבל לצערי הרב הכרתי אישה אחת שחיה ככה עם בעלה 30 שנה וחשבה שמותר לה לספוג עלבונות ואלימות מילולית על דברים מסוג זה- השארת אור מיותר, עוגה שנשרפה בטעות ועוד ועו', יותר זה הילדים שנולדו לזוג הזה

והם עצמם הורים היום לילדים , סובלים מקשיים בזוגיות, בהורות, בדימוי העצמי , דכאון לאור כל הילדות שהם חוו בבית וראו את אבא צורח, צועק, מעליב את אימא בכל הזדמנות ללא סיבה. הם עצמם זקוקים לטיפול פסיכולוגי ואף פסיכאטרי . לצערי אני מלווה את הילדים האלה כיוון שאימא שלהם עדיין לא מבינה מה הילדים שלה עברו ואינה מסוגלת לסייע להם לא נפשית ולא כלכלית. 

הדברים שאני כותבת הם לטובת הכלל -לכל הרבים שקוראים את הפורומים זה זוגיות ומשפחה. 

אני מאחלת לך הרבה שנים של בריאות ואושר וזוגיות בריאה ומצמיחה. 

בהצלחה רבה. 

כל מקרה גדול מתחיל מהקטנות האלה. וצריך לפחות להסב את תשומת הלב שזה יכול להתפתח למקומות לא טובים (למרות שלא בהכרח יתפתח לשם!). 

בכל מקרה פותחת השירשור אמרה שהיא אוהבת אותו, וגם הוא אותה, ולכן יעוץ זוגי יכול לעזור וחבל לריב כל חודשיים על שטות כזו. לכן מה רע במה שהיא אמרה ?? זה לא להפוך כל זבוב לפיל (הרי אם זה היה זבוב נורא קטן היא לא הייתה פונה לפורום ופותחת על זה שירשור- אלא מסתדרת עם הזבוב בכוחות עצמה..)

אני לא מבין מאיפה לוקחים את זה...

מאיפה מגיעים ל"למחוק את עצמה"?... 

אין בכך כל "שתלטנות". אחרי שמתחתנים, אז המראה - ההדדי - בוודאי בדברים כאלה, נוגע לשני/ה דווקא בגלל הקרבה. אי אפשר להיות נשואים ולהתנהג "כאילו רווקים". כנראה, בשבילו, זה שבמקום לראות אותה הוא רואה את ה"משחה", זה מפריע.. קורה. מדברים.

ההלכה שאדם לא ישא אשה עד שיראנה, היא בגלל "ואהבת לרעך כמוך", שמא מראיה לא ישא חן בעיניו אחרי הנישואין, ולא יאהב אותה כראוי. נו, הרי "שקר החן..", אלא שירדה תורה לסוף דעתן של הבריות, וידעה שאכן זה יכול להשפיע, לפחות אצל חלק מהאנשים.

אז בוודאי שלא צריך להגזים, וצריך ללכת-לקראת באופן הדדי, אבל ההסתכלות כאילו פחות-או-יותר, "מה עניינו", היא הסתכלות מופרזת.

יש פה לעיתים כתיבות, שמה שיוצא מהן זה שמישהו/י מעלה בעיה לא-גדולה, ויוצא מכאן עם הסתה כנגד בן/בת הזוג, ולא-פעם בגלל רגישות-אישית של מי מהמגיבים/ות לנושא כלשהו שהועלה.

יש לך דעה אחרת - יכולה להביע בכבוד.

הרי אם הייתי חושב שהוא "מתעמר באשתו", לא הייתי כותב שמגזימים...  

זה לא "צורך להנמיך את האש" - אלא לקחת דברים כמו שנכתבו, כמו שחשים את מה שעולה מהם. וכאשר הם לא מוגזמים, לא לפתח אותם למה שאין בהם, מה שכמובן יגרום לבעיה קשה יותר.

אכן, בנישואין גם עניינים שלפי כן היו "אישיים", נהיים גם של "עוד מישהו", לשני הכיוונים, אע"פ שעם תפיסות "מודרניות" מסויימות, זה לא מסתדר. נכון, שלא צריך להגזים גם בכך, נכון שבוודאי יש גם חירות-אישית בתוך זה.

אבל, כמו שציינתי, לעיתים רגישויות/חוויות שאנשים פגשו, בלי להתייחס ספציפית כעת למישהו, גורמים ל"הגברת" התייחסות-קשה אל מה שבהחלט יכול להיות שאינו בכיוון, ואין סיבה דרמטית לחשוב שהוא בכיוון.  אז צריך להיזהר ב"היקשים".

[ומה שהיא השתמשה בביטוי "פוגרום".. הרי רואים מדבריה שאין בכך ובין פוגרום ולא כלום.. תגובה אולי מעלת-חיוך של בעל צעיר שמתוסכל מזה.. אפשר לפתור הדדית]

[ואני מניח שאת מבינה שמה שכתבתי "משחה".. היה כדי להסביר את איך שהוא מן הסתם תופס.. בדיוק כמו שכתבת, "אצל גבר" יכול להיתפס כך]

גם אני לגמרי יכול להבין את הצורך הזה שלה. ללא קושי וללא ספק. אני חושב שברור לגמרי ממה שכתבתי, שלא להסברת הצורך שלה בדבר הזה, קראתי "גוזמה". לא צריך להיות אשה בשביל להבין את הצורך הזה.

מה שאני אמרתי הגזמה, היה על ליבוי הענין ע"י הכינוי של זה כ"שתלטנות", "מחיקת עצמה".. מוגזם.

אולי דווקא ההיפך - שמא אין לך כ"כ ההבנה איך זה יכול להיתפס אצלו, גם מה שמרגיש לגביו וגם מצד אי הבנתו את המשמעות לגביה - אז נראה לך כתופעה חמורה יותר ממה שזה באמת.

אשר על כן, ההערכה שלי היא שזה לא סנקציות-במזיד, אלא יותר סוג של הבעת תיסכול מפעם לפעם. ואני גם מסכים שהוא צריך הסברה על המשמעות, במקביל להבנה שלה מה מפריע לו, ושהחיבה שלו אותה כמו שהיא, גם כן יכולה להיות מקדם טוב לתדמית-העצמית.  ידברו - ויגיעו לעמק השווה.

שלא נותנים עצות ככה בחלל ריק. בטח שלא גוזרים מסקנות מסיפור שאת מכירה-

מי אמר שהזוגיות שלה כזו?

אם את חושבת שהיא זקוקה לעין מקצועית- אפשר להמליץ, אבל אני לא בעד הפחדות.

אל תשכחי שמדובר פה בזו"צ, כדאי לשקול כל מילה בזהירות...

אחד הדברים המזיקים, זה לדמות ממקרה קיצוני כמו שתיארת - ובגלל שהאשה שם לא מבינה את הבעיה.. להתחיל לעורר חששות על כל דבר, אולי הוא "מציק" בעוד דברים... אין כל קשר בין מה שהיא תיארה למישהו ש"יעליב ויבייש כל פעם כי לא שמה מספיק מלח בסלט"... אבל כשאומרים דברים כאלה, ומעוררים "חששות" מכל דבר - זה עצמו גורם לחששות-שווא, לניפוחים. לא פחות מהדוגמה הקיצונית שאת הבאת - דומני שיש היום דוגמאות למכביר של הריסות דווקא מרוב "אזהרות שווא" כאלו. רואים את זה גם על בנות שעוד לא נישאו - וכבר הן "מומחיות" בכל מיני "אזהרות"....

במקרה זה, אני חושב שהשימוש שעשית בפלומבה של "אשת מקצוע" - אינו מתאים לענין.

בס"ד

אז למדתי. בחוץ אני מתאפרת, בבית מורידה.

ולא משום "התכערות", אלא דווקא משום שזה יפה בעיניו.

וזו המחמאה הגדולה ביותר שהוא העניק לי

חבר שלי לא יכול לסבול איפור הוא אומר שהתחושה שלו הפיזית היא איומה כדאי לבדוק

בו ולכן את לא צריכה לעשות את מה שהוא רוצה עים זה יפגע בדימוי העצמי שלך

את מתארת לא אשה חכמה כי אם אשה שאינה מצליחה לראות מנקודת מבטו של בעלה, שלא חושבת לוותר (כן! גם על דברים חשובים, עם כל הכבוד לחשיבות של המייקאפ) אשה שמסתירה מבעלה, פשוט עובדת עליו. אני הייתי מציעה אם מאד קשה לוותר על המייקאפ, תבקשי, תגידי לו, אני אוהבת אותך, אכפת לי ממך, אני רוצה לוותר לך. בינתיים אני מסוגלת ורוצה לותר לך בזמנים שאנחנו ביחד, זו הנתינה הכי גדולה של אשה לבעלה, "אני נותנת לך את הרצון שלי כי אני אוהבת אותך!" אבל, תוותר גם לי (בבקשה!) אני רוצה לשים בזמנים שאתה לא רואה, בבקשה תקבל את זה. לא נראה לי שהוא יוכל לסרב. את לא צריכה לספר לו כל פעם שאת שמה, אתם תיצרו אמון שעל זה אתם לא "מדווחים" [ואגב, אני עוברת על מה שכתבתי וחושבת לעצמי, קל לך לדבר.. "לתת את הרצון שלך לבעלך"... אבל נכון זה לא קל, אבל חיים טובים ומאודרים אינם קלים! צרי לעבוד וזה קשה ותהליך אבל זו הדרך לאהבה וקשר אמיתי! נראה לי.. בהצלחה!]

וכדאי להעזר במישהו....

יגידו לך את זה מאה אנשים ואת יכולה לא להקשיב אך דעי, שהממליצים על טיפול בד"כ ממליצים מנסיון, כמה התעקשו וסבלו ולא נושעו. אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים, צריך לדעת להעזר!  ולענינך, כפי שאני מבינה מבלי להבין ולהכיר ולכן אולי אני טועה, אך המייקאפ הוא לא הבעיה, הוא רק הטריגר, נשמע שזה מעורר ויושב על משהו הרבה יותר טעון ומורכב. אפשר לפתח תקשורת כנה ופתוחה, אולי בכמה שיחות, להבין על מה זה יושב. ("אכפת לה רק מעצמה" "הוא אף פעם לא רואה אותי.." וכולי) ולהגיע להבנה והסכמה בכל תחום, ואגב, להסכים לא להסכים זו גם אפשרות, אך צריך שההסכמה וההבנה יבואו מבפנים ובשלמות ולא רק מבחוץ, כי אז בפעם הבאה זה שוב יצוף ועלול להחמיר..

עושה תחושה של מראה מלוכלך ומאובק .. אז מבינה את בעלך וכנראה הוא לא מצליח להסתגל אליו, במיוחד כשאין לך חטטים שצריך להסתיר. אני מסכימה שאינו יכול להכריח אותך לשנות, אך רציתי לתת נק למחשבה על הזוית שלו

וגם בזמנים שאתם אסורים אני מרשה לך לשים

אני באמת חוששת לכתוב את זה, אבל נראה לי חשוב שייאמר:

האם רק אצלי מצלצלים פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים?

"עושה לי פוגרום"

"לא מדבר איתי עד שאני..."

"ההתקפות האלו קורות לו בד"כ..."

"הוא אומר לי את עושה את זה בשביל מישו אחר כי את צריכה להיות יפה רק בעיני"

לא יודעת.

אותי לימדו להתרחק כמו מאש מאנשים שמדברים ומתנהגים בצורה כזאת.

אולי אני מפרשת לא נכון ומבינה שטויות.

בבקשה שיבואו חכמים ומבינים בתחום כדי שאוכל לנשום לרווחה.

אולי אם אין דרך אחרת להגיד - עדיף לא להגיד...

בעיני, אחד הדברים ה"אלימים" - זה לנפח שברי-ציטוטי שיחה, שבתוך ההקשר רואים שזה דבר לא מי-יודע-מה, ולהתחיל עם הביטויים הללו "פעמוני אזהרה של אולי גבר אלים"..... [רק דוגמה על מה שציטטת "את צריכה להיות יפה רק בעיני".. הרי ברור מתוך ההקשר, שכיוון שהיא אמרה שהיא לא יכולה לצאת ככה החוצה, אמר לה, מה איכפת לך מאחרים - העיקר יפה בעיני. אין בעיה.. דרך מובנת של "נסיון שכנוע"..]

זו אחת התוצאות הקשות של "לימדו להתרחק כמו מאש" וכו' וכו'. מרוב "הבנת תופעות" שיש היום, שלפעמים אכן גם עוזרת, "מייצרים" תופעות.

וזו דוגמה חריפה: הרי לא מדובר כאן על מישהי שמתייעצת טרום-נישואין (שגם אז לא ממהרים לכתוב כך). אז מה זה ש"יבואו חכמים ומבינים בתחום שאוכל לנשום לרווחה"?....  האם מדובר על שידוך עבורך, במחילה? הרי מדובר על אשה שכבר נשואה. אז על סמך משהו שאולי "תוכלי לנשום לרווחה" - מותר לכתוב כך על בעלה?!... אין פה שום דבר "אלים". נורמליות של תחושת קרבה בין בני זוג צעירים. ילמדו להסתדר..

מצטרפת לכל מילה כפי שכתבתי למעלה. 

צודקים כולכם, בשאלות בפורומים מסוג זה איך נדע אם מדובר במשהו נורמאלי ורגיל

או לא? 

ולכן אולי מי ששואל שאלות בפורום צריך לקחת מראש את האפשרות שייקבל תשובות

מכל טווח האפשרויות- וכן גם תשובות מאנשים שיודעים שדברים כאלו יכולים להיות בעייתים באמת.

ש"את יפה בלי זה וזה סתם מכער אותך" - זו מחמאה גדולה. תשמחי שככה הוא חושב.

זה הרבה יותר מ"הרבה בנות ומקצועיות"... את לא בסקר דעת קהל..

אלא מה? כעת לך זה עושה הרגשה לא טובה בלי זה - ולו זה עושה הרגשה לא טובה עם זה... ("עושה לך פוגרום מידי פעם עד שתורידי את זה".. אל תתרשמי מידי אם תהיינה תגובת "קשות" על הביטוי הזה.. טבעי שאת מרגישה כך - וטבעי שהוא מנסה לגרום אחרת..).

אתם צריכים לדבר, להשתדל לראות איך אפשר ללכת זה לקראת זה. כנראה אין "פיתרון קסם". פחות לחשוב מה אומרות חברות ומה חושבים על זה גברים אחרים - ויותר להבין שיש בעיה, לכאורה מצחיקה, אבל מציקה לשניכם כי זה קבוע ולכל אחד "משמעותי" מטעמיו.

[כעת ראיתי שכתבת שתמיד היו לך בעיות עם דימוי-עצמי, וזה עושה לך הרגשה טובה. אולי אם תחשבי על כך שבעלך אומר עלייך שככה את נראית הכי טוב, זה ירומם לך יותר את הדימוי העצמי - וכבר לא כ"כ תצטרכי את הדבר הזה..]

יתכן שתתאפר רק כשהיא יוצאת לעבודה אך בערב כשמגיע בעלה הביתה או כשיוצאים ביחד שתהיה בלי איפור.

מה רע בלהתחשב?

יש למשל נשים שאוהבות בעלים שדוקר להם הזקן ...

מה יעשה גבר שאוהב להתגלח חלק כמו אשה?

אני מניחה שמעבר להיותו בוחר להיות מאוהב יש גם את הצד המתחשב

תנסי קרם BB. זה מטשטש את הפגמים בפרצוף ויוצר מראה יותר חלק בלי ההרגשת שפכטל של המייקאפ (ואני מבינה טוב מאוד מה מפריע לבעלך. מכירה אנשים שממש נרתעים ממייק אפ. אני סתם לא אוהבת וחושבת שזה נראה לא טבעי).

בעלי לא אלים,הוא ג'נטלמן ואוהב אותי מאוד,דיברתי עם אחד שמבין בדברים האלה הסברתי לו את הרקע והוא אמר שפשוט בעלי אוהב אותי מאוד ובגלל זה הוא לא מסוגל להבין למה אני לא עושה מה שהוא רוצה או למה אני לא חושבת כמוהו,זה קצת בעייתי כי קורה שהוא מתעצבן ממש על משו וכשהוא רואה שאני עצובה הוא פתאום ההיפך הגמור

לא יודעת רק מה לעשות לגבי המייקאפ,אתמול הוא פשוט לקח מגבונים והוריד לי אותו...(הוא לא היה עושה לי אתזה כשאני צכה לצאת)

אבל עדיין..

אולי את שמה יותר מידי- באופן שבולט שיש מייקאפ ואז זה באמת יכול להפריע!

יש כל מיני סדנאות אישיות של איפור (באיל מקיאג' יש סדנא כזו למשל- לאיפור טבעי- שלא בולט) שיכולות לעזור בעניין,

כי לפעמים איפור יכול לכער מאוד אם לא יודעים איך לשים, ולפעמים אין איזה חברה/ אחות מספיק קרובה שתעיר על זה...

ויש מצב שלפעמים מחמיאים סתם.. תבדקי תעניין

בס"ד

באמת חלק מבגרות של קשר זה להבין שאנחנו יכולים לחשוב ולהרגיש דברים שונים,

לגבי תחומים מסויימים, וזה לא פוגע ולו במעט מהאהבה ההבנה והתקשורת.

אולי כדאי לנסות להסביר זאת. כשאוהבים לא חייבים לחשוב אותו דבר.

אמנם אתם שני חצאים של אותה נשמה, אבל כל חצי שונה, ובעל ערך, וקיום.

באותה מידה גם את יכולת לומר ש'פוגע בך' שהוא לא חושב כמוך...

אבל ב"ה כמו שאת מבינה שזה לא עובד ככה, ושמותר לכם לחשוב אחרת, את יכולה להסביר את זה גם לו..

(במידה וזה באמת העניין)

אתם צעירים, ובע"ה יש עוד מה ללמוד. 

ושיהיה בהצלחה....

נ"ב

אישית לא הצלחתי להבין את המקום של הכעס.
הוא אמנם לא מתכוון להעציב אותך, וכשהוא רואה שזה מה שהכעס עושה,

הוא מפסיק, אבל לכתחילה, על מה הכעס?
 מולו- ברור שאין עניין לשים משהו שהוא לא אוהב כשאת איתו וכ',

אבל למה זה מרגיז אותו כשאת יוצאת ככה לבד- אולי כדאי לשאול אותו?

למה זה מפריע לו?

אולי אם תדעי למה, זה יעזור לך לפתור את הבעיה...

שוב המון הצלחה, להבין זה את זו, לאהוב, לקבל, ולהתבגר ביחד

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..