@פינג. רק שתראי מה אני עושה בשבילך |רוטן|

 

אז ככה:

ילד אחד בהה בי שבת שלמה.

ואין לי מזה שום מסקנה אבל הייתי חייבת לכתוב אתזה

והייתה גם ילדה נורא חמודה (שהיא דרך אגב טוענת שגם אני חמודה. איזה כיפלי) שהיא אפילו הביאה לי מהעגילים שלה כדי שהחורים שלי לא יסתמו ובכך היא הצילה את חיי, אפשר לומר

 

וישלי המון המון מחשבות חדשות

ודעות ותיאוריות משונות

ולוידת, גם אמונה יותר חזקה

 

הדגל שלי הוא כחול ולבן.

אין על הנוף של ארץ ישרואל, רק שתדעו לכם

 

נמאס לי כבר לחשוב על פולין

ולדבר על פולין

ולהראות תמונות מפולין

אבל אני כלכך רוצה לחזור לשם

והרב פלטי. והבנות. ורותי. והאווירה. והמלונות. והבכי. והיומן. ולצלם. ולכתוב. ולכאוב. ולהתחבר. ולצחוק. ולהתפלל. ורבי אלימלך. והקוצקר. ומודה אני. ונסיעות. ובסלי בצל. ושירים. ויער. ונעמה ויעל. וגשם. וסודרים. ואיגרא ויראת. ומוריס ובזוקה. והתפנקת. והרב פלטי. וחלילית. ורחם. והאדמור מפיאסצנה. ומחנות. ובתי עלמין. וצדיקים. וקבלת שבת. וענווים. ומכניסי רחמים. וסעודה שלישית. ואחינו. וגיטרה

אני פשוט מתגעגעת וזה קשה

 

ואני צכה להביא את עצמי לקרוא אתזה

שלא יהיה מה שקרה עם הליצנות שעוד לא קראתי למרות שכבר עברה שנה

וזה כלכך מטומטם

 

אחיה כזה אח חמודי |מתמוגג|

והתנינים שלו מעניינים נורא. ואפילו קוראים להם תניני

ויש להם חברים קרנפים וגם סוס אחד

 

מים. אבטיח. עוגיות שוקוצ'יפס. לחמניות שום. הפסקה. עוד לחמניות שום. מרק עוף רותח. עוד לחמניות

ובטן כואבת

 

וזה מוזר תשעה באב בלי הקינות של סבא

ובלי סרטים על גוש קטיף

בכלל אני מוזרה ושונה מאוד בתקופה האחרונה

 

ונראלי שפה אני אסיים את דברי ואפרד לשלום

אז תדעו לכם שאין על פינג בעולם

ותזכרו שאהבתי אתכם.

לילה.

פעמון זכוכית.

 

הרובד של המחשבות אולי קיים-?

לא. למרות הסדקים הרחבים שפערתי אי אפשר להבחין.

 

-ביפ ביפ צינזור- הוא כן! הצלחתי להציץ בו.

 

והכל התחיל מזמן, או לפני מזמן, אבל מתישו אחר.

 

ואני אכלתי סחוג.

לא כי מישהו עמד מולי עם אקדח וצעק- סחוג או שאני יורה ברפאלי!

כאילו. מרצון. דה.

ומטבוחה.

עולם עולם!

אכלתי סחוג!

הכל הולך ומסתבך.

 

ואנחנו יצורים שרדניים-

שרדניים ב- 99 אחוז.

אתם קולטים עד כמה אדירים אנחנו?

|צווח צווח|

אנחנו לא שורדים הכל. נכון. כי את הדבר האחרון לא.

אבל עד אליו אנחנו שורדים הכל.

שרדניים בתשעים ותשע. |מהורהר מאד|

 

אני-

בלופ.

אחזור!

רק אחכה שנה אחת ודי.

|שרדן|

 

ויש לי אח שבוהה. כאילו, הוא חביק, אבל ביישן.

היום הרדמתי אותו במקום את מי שאני באמת צריכה להרדים.

האוכלוסייה הזאת מפוזרת בצורה לא שוויונית על פני הכדור-

למה אביגיל שם ואני פה?

בעייה בעייתית.

אני בעד להמציא את הכל מחדש.

אבל לא אני.

אני לא יודעת להמציא.

אני קטנה וטועה וטיפשה.

אני אפילו לא יודעת לשכנע ביפ ביפים שאני לא צריכה ללכת לביפ ביפ פיכסי.

למרות שהביפון היה משעשע.

כאילו. המ, באמת.

כלומר.

היו לו פרצופים מוזרים.

 

אבל |בוכה|

 

והריני להצטער על כל אות מאותיות המקסימה והמתוקה.

היא באמת חמודה!

אבל ביפון טיפשון שייך לעם הסלפנים-

וביפון השייך לעם הסלפנים עם אף בקצה המשקפיים, אפילו אם הוא יודע לקרוץ-

הוא זהו. וזהו זה.

-סוף נאום ו'-

 

קסנופוביה. זה קל.

זה קל להפוך ילדים לרוצחים.

אתם מבינים?

התנהגות אינה תוצאה של הנפש וההכרה,

אלא של התניה קלאסית ואופרנטית בלבד.

זה. איי. כואב לי

 

ולכשיטילו ביצים תרנגולותיכם-

(אני הולכת השבוע, אגב, לשים ביצים על הראש!

ועוד כמה דברים מוזרים ושקית אשפה. איך אביגיל אחת הצליחה לדרדר אותי לכדי חינה? יאק.

וצמידים על הידיים וסרטים על גוש קטיף ובל נשכח את הסחוג!)

אז כשכל זה. ובכן;

אני לא אשן בלילה כי ראיתי תמונות עם כתמים כחולים ואמבטיות וכל כולי מורעדת.

אני אכתוב פוסט ללא בלוג על היוקלילי כי אורית ביקשה.

ארקוד היפהופ על שטיח המיטות שפרוש לי בחדר כי סה נוח להיפהופ.

אבכה עם הפסנתר כי אנחנו מתגעגעים לבית המקדש.

גם.

לה'.

אנחנו מאד בודדים בלילות שכאלה.

 

(ולפתע. מסקנה חשובה בפורמט המתאים-

הדג הוא אדון הסוגריים!)

 

אז.

שארית ליל נחמדת.

היו שלום.

ואין לי תיוגים כרגע. והרי איש לא קורא את זה אז חבל לציין פה כמה דברים שמתחשק לי לציין על במה זו לאי מי.

וכיון שאת מן הסתם שכן, אז נשיקה וחיבוק.

שתדעי שלא קראתי כהבטחתי, ואני עכשיו הולכת לקרוא.

תודה שיש לי אותך.

 

- ביפ ביפ-לא של צינזור הפעם כי אם של סוף שידור-סוף-

למה ראית את התמונות האלה |נאנח|

וכבר אמרתי לך שבסוף אני אחנך אותך עד היסוד

והגיע זמן הסחוג הירוק |זומם|

 

ובכלל, אני אוהבת אותך.

|כפיים| |כפיים|

פינג!!! את משעשעת

וגמני רוצה לעשות חינה..רוצה וזה..

זה לא הוגן אני רוצה חינה איתךועם אביגיל גם!!!
והביפון ההוא נשמע חמוד יחסית. למרות שעדיין הלוואי שלא היה אותם.

והבעיה הבעייתיות הזאת כל כך עצובה לי

ואת.כותבת כל כך מיוחד

וגם את, ריעות

ובדיוק כמו שאמרת על הכתיבה שלי, ככה גם שלך

פי כמה יותר

אשכרה.