הלוואי שהייתי בנאדם שירגש מישו אי פעם

הלוואי שאנשים היו מעריכים אותי לא בגלל שאני עובדת קשה בשביל זה

הלוואי שלא הייתי רבה עם אמא שלי כל שעה בערך

הלוואי שלכל הילדים הקטנים האלה ישאר התום הטהור הזה

הלוואי שהנופש המשפחתי יעבור בשלום

הלוואי שאצליח להתפלל כל יום 

הלוואי שאני ימשיך להתנדב במקום הזה עם האישה הצדיקה הזאת

הלוואי שאני יתחתן מוקדם

הלוואי שיהיה לי בעל צדיק

הלוואי שיהיו לי ילדים בריאים

הלוואי שהפחד הארור הזה יסתלק

הלוואי שפולארד יחזור הביתה

הלוואי שהר הבית יהיה שלנו

הלוואי שאני יחזור הביתה, לגוש

הלוואי שאחותי תמשיך לצחוק כמו שהיא צחקה עכשיו

הלוואי שלא יהיו מלחמות

הלוואי שלא יהיו פיגועים

הלוואי שאני פעם אחת בחופש הזה ילך לישון לפני 2

הלוואי שאלוקים ישמור עליו

הלוואי שאני יהיה שלמה ומאושרת במי שאני

הלוואי שהדברים האלה יהיו מציאותיים אי פעם

הלוואי שיהיה מישו שיקרא עד פה

אני אבוא חשבון עם מצביעי נעם ווינטר על מה שהם מבשלים לנו.

יפה יפה. אבל לא בשבילי.

האמת היא שהוא היה ממלכתי

לפחות זה

חבל

פחד אלוהים להעיר לבני נוער.

שלא ידקרו אותי עם הסכינים שלהם.

מה עושים עם כל הבוטים הללו?