בחייאת
זה לא עושה אתכם יותר מגניבים, אהודים, או דוסים.
תפסיקו לרדת אחד על השני. זה מכוער.

ושורפות לי העיניים ובכלל אין לי כוח
הלוואי שיגיע יום רביעי בערב
אתם יודעים מה יש ברביעי בערב?
אני הולכת לחוצות היוצר להופעה של גידי גוב ויהודית רביץ. וזה אדיר אדיר אדיר
ואתמול היה היום שמסמל את השיא של החופש
מעבר לעובדה שלא נחתי לרגע, שירתי הייתה אצלי! ושתדעו שהיא מדהימה ומתוקה ואני נורא אוהבת אותה.
אני צריכה יום ירושלים עם אנשים חמודים שמכירים ואוהבים את ירושלים
נו מילא. נחכה כמה שנים
הבוקר הגעתי למסקנה: אני מכירה יותר בני נוער מסובכים מאשר מבוגרים מסובכים
ולהיות מסובך זו בעיה
יש מקומות יפים בארץ
והמון מקומות שאני צריכה לגור בהם
@פיתה פיתה (בבקשה תייגוה) אני רוצה איתך חברותא
הרגע שאמא מביאה לך ספרים על זוגיות (אבל לא מרשה לך להתחתן)
טוב, כבר אמרתי שנחכה
אתם קולטים שעברה שנה?
וסוכות יהיה עוד ציון שנה
וחנוכה עוד אחד
ופורים עוד אחד
ופסח עוד אחד
וואי. רק עכשיו אני שמה לב. ציוני הדרך שלי נפלו על החגים. בפסח זה הגיוני אבל בכל השאר זה סתם קרה.
עדיין שורפות לי העיניים
נתתי לה להיעלם, כואב לי.
רק שזה לא יקרה. להיות יותר לבד ממה שאני עכשיו לא יעשה לי טוב
אין צבעים בבית.
תתפללו שאמה גם תבוא
אני מתגברת |מתרגש|
לימדתי את אחים שלי Past simple תיאורי ופועלי. והיום אני עושה להם בוחן של To be. סך הכול, יש הגיון בשפה הזו
סיה זמרת מדהימה
ויש לי רעיון לסטטוס אדיר ומוסווה, בדיוק כמו שאני אוהבת
והשבוע חברות שלי היו בקיבוץ וכל היום ראו האוס. נו באמת. לי המליצו על הסדרה הזו מליון פעמים, אבל תהילה אמרה שלא אראה כי אז יהיו לי שמות רפואיים למחלות שלי
אחת עשרה |נחרד|
ויש לי יום שני ויום ראשון ויום חמישי
ציפי ואני דיברנו על סבלנות. מסתבר שלאט לאט אני רוכשת אותה
ובסוף החופש אני זולחת את אבא ואימא לצימר ונשארת הגדולה בבית עם שמונת האחים הקטנים שלי. אני יכולה לעשות את זה ולהישאר שפויה.
אז התפטרתי מהעבודה. למרות שיכולתי להרוויח כפול אחד וחצי. אבל פשוט אין לי כוח
יום ראשון פגישה אצל ההיא. ושני עד חמישי בבוקר ירושלים. ושבוע אחר כך ראשון שני אנחנו בטיול בצפון (מה שאומר שאני בלי פלאפון )
מכריחים אותי לאכול
לשתות אני אוהבת
אני לא מפסיקה לחשוב על זה. אז אולי... אופ. אולי זה כן טוב |בוכה|
אני לא אענה לזה. אני ממש גיבורה, שתדעו.
כיוונתי לדעת גדולים
פוי.
אני רוצה לכתוב סיפור חדש אבל אין לי מספיק אווירה
ואני אראה את הקול בראש בשבוע הבא סוף סוף
ז'קובסקי וחונם (יעקב ואחיה) עשו סודות של החדר שלהם ולא שיתפו את תהילה והיא נורא נעלבה, אז עשינו סודות לחדר שלנו. מהיום לחדר קוראים הכרמון ולמאוורר קוראים גלי.
בא לי האווטאר.
יוצר מדי דברים לראות ופחות מדי זמן |נחרד|
יאללה. אני סוגרת וקמה להתפטר מארוחת הבוקר
יום נעים אחים שלי

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם