בס"ד

האמת שיש לי נטיה טבעית לאמון באנשים

אבל אמ אנשים אדיבים וכנים יעוררו בי יותר אמון

ואמ אעדיף הכירות הדרגתית

מי שמנסה לתקוף אותי בשאלות על ההתחלה יבהיל אותי וירתיע

אם אגלה שהעביר הלאה דברים שאמרתי

או שהשתמש בי בצורה כלשהיא

גמלי יש נטייה כזאת. זה לא טוב לפעמים

רוב הפעמים בעצם

אדיבים? כלומר?

כנות זה באמת תכונה שחשובה לי

היכרות הדרגתית. בדיוק

'מי שמנסה לתקוף אותי בשאלות על ההתחלה יבהיל אותי וירתיע'

ממ.Iמכחכח בגרונוI לא אמרתי כלום

נכון.

מה לגבי מישהו שמתעלם ממך?

(ובטחת בו. באכפתיות שלו. באהבה שלו)

בס"ד

אדיבים- אנשים של נתינה

שאכפת להם מאחרים

אנשים אגואיסטים ומרוכזים בעצמם יפחידו אותי

כי אם הם מתקרבים אליי ומדברים איתי בטח עומד מאחורי זה אינטרס שלהם

ואז אני לא יכולה לבטוח בזה שהם ישמרו עליי

אבל גיששתי קודם בפורום

ואמ

פוף

אני מרתיעה?

אפגע

אבל אני בתור שירה בעלת הדימוי העצמי שלא גבוה במיוחד

אתחיל לבדוק אם יש בי משהו שהרחיק אותו ולא אחשוב לרגע על זה שהוא לא בסדר

אני לא כלכך בטוחה שיש כאלה.. לצערי

לכולם יש אינטרס כלשהוא מאחורי מה שהם עושים

ולא שאת כזאת, בכלל לא

אבל הנה גם את אמרת ש'ואז אני לא יכולה לבטוח בזה שהם ישמרו עליי' -

המטרה של הקשר שלך איתם זה שהם ישמרו עלייך? 

יש כאן איזה אינטרס.

נכון

לכן אמרתי 'לא אמרתי כלום'

כי את לא כזאת 

אבל.. זה קצת היה מרתיע

אל תקחי אישי

זו אני סתם פחדנית

אוקי. ברור שאני אבדוק מה איתי היה לא בסדר

אבל שוב אני לא אוכל להאמין לו שהוא אוהב אותי

הבנת?

בס"ד

השאלה היא מה תופס את המקום הגדול יותר אצלם

יש אנשים שהם אגואיסטים בצורה ברורה ויש כאלו שיותר נדיבים ואכפתים

מבחינתי לבטוח במישהו אומר שאני יכולה לסמוך עליו שישמור עלי ולא יפגע בי

זה לא תנאי הכרחי לקשר

אבל כן תנאי לאמון

פף

|נאנח לו בשקט|

כן

אני מכירה את זה

אה

כן יש שיותר אכפתיים ויש שאגואיסטים במוצהר

בסדר

בהחלט תנאי לאמון. את צודקת

לאלא

אמרתי לך שזו אני

ואין מה לעשות עם זה?

בס"ד

אבל זה מספיק חשוב לך כדי לעשות משהו?

אם אני גם אוהבת אותו

ברור שזה חשוב לי

בס"ד

אז אל תחכי שהוא יפנה אליך תפני בעצמך ותספרי לו איך את מרגישה

אני די בטוחה שכשתדברו הדברים יובנו אחרת

זה מה שקרה רוב הפעמים

אבלאבל

זה קטנוני כזה לומר לבנאדם -

אני מרגישה שלא באמת אכפת לך ממני.

ממ

בס"ד

אבל כשלא מדברים לא מגיעים לשום מקום

אז כאן עולה השאלה

מה חשוב לך יותר 

הקשר

או זה שאולי תצאי קטנונית לכמה שניות

אני צריכה לחשוב עלזה.

ומה גורם לך לאבד את האמון הזה?

סיבכת אותי יותר

המ.

בערך מה ששירה אמרה.

בעצם, בדיוק

אני סתם מעתיקנית

או לפחות שהוא משתדל שיהיה.

אמ... בגידה עמוקה מדי, לאו דווקא בי.

אבל אני מאמין בתשובה, גם אם לא תמיד אצליח להשיב את האמון.

הרגשה פנימית.

אנשים שמדברים מעט יותר זוכים אצלי לאמון רב יותר (שזה מוזר, כי אני בעצמי דברן.)

זה לא מהחלטה מודעת בד"כ, אלא פשוט מה שאני מרגיש.

אם הוא ישתמש במשהו שאמרתי בצורה שפוגעת בי או יספר אותו ללא רשות.

אולי דווקא כי אני דברן, אבל נראה לי מתקשר לעניין של תוכו כברו...

כלומר, אתה מאמין יותר לאנשים שפחות דברנים??

כאילו, אנשים שתקנים כאלה? או שפשוט לא לאלה שחופרים במוח?

ממ.. זה טוב מבחינה כלשהי

אוקי.

ומה זה מבחינתך 'מעשה שלא יעשה'?

וואלה? אוקי הבנתי בערך.

באמת אין לך חברות שמעתיקות במבחנים??

דברים שצריכים להישמר.

טוב.

(סתם כי אני סומכת על החברות שלי, או שהן לא נחשבות חברות שלי)

שבני אדם נחמדים, שאני רואה (כלומר, אדם מפה שלא ראיתי אז לא כ"כ יש לי אמון בו)

וישבור את האמון- מעשים כגון:

נראה לי שההודעה נמחקה לך באמצע

מיעוט בדברים זה כמעט לא קיים?

מה זאת אומרת התנהגות שלא מחפשת את זה?

זה אומר שכמעט ואין אנשים שאת מאמינה בהם

בס"ד

אני נותנת אמון ברוב האנשים..

ולאט לאט בוררת את האנשים שטוב לי לדבר איתם.

בלי קשר לאם אני יכולה לתת בהם אמון..

לא עם כולם אני אדבר סתם כי לא עם כולם יש לי כימיה ושפה משותפת..

אבל מבחינת לסמוך על אנשים אני סומכת די על הרוב

מניחה שאם מישהו ישתמש בדברים שלי כדי לפגוע בי או יבגוד באמון שלי אז אפסיק לתת בו אמון ואתרחק.

גם אם אמשיך לדבר איתו זה לא יהיה באותה צורה..

בד"כ

חוץ מזה שאת האמון עם האנשים שהוכיחו את עצמם אני אביא למקום הכי רחוק שאפשר, ז"א אם מישהו הראה ששווה לתת בו אמון אז אני ארשה לעצמי אפילו לסמוך עליו בעיניים עצומות (גודל האמון שאתן תלוי בגודל ההוכחה שקיבלתי כמובן).

לא.

יש כמה שכן וזה רנדומי לגמרי עד שהם זבלים.

עריכה: אינטואיציה כושלת

למשל גוי- לא סומכת עליו יותר מידי. ק"ו שלא על החיים שלי. 

(ז"א- אני לא סומכת על היושר וההגינות המינימאלים שאני מצפה שיהיה לכל בנ"א באשר הוא. כל גוי במוקדם או במאוחר יהיה מוכן למסור את הערכים שלו תמורת כסף או כבוד. וזה לא מתאים לי).

יהודי- אוטומטית סומכת עליו. אם כי לא בהכל. אבל בהכרח יותר מהגוי.

שומר תורה ומצוות- סומכת עליו ונותנת בו אמון. כמעט מלא. אבל תלוי במה.

אני לא אספר לכל בנ"א ברחוב או בעבודה את כל הפרטיים הכי אישיים שלי.

אבל כן בכללי אני אסמוך עליו שלא יטעה אותי/יעזור לי כשאצטרך/לא ייתן לי עצה כושלת בכוונה תחילה וכו'.

אם אני מכירה בנ"א שבאופן סידרתי מגלה לי דברים אישיים על חבריו (סודות וכו') לא אסמוך עליו - כי במוקדם או במאוחר בסוף הוא גם ישבור את האמון שאתן בו ויפרסם עלי פרטים אישיים שלא ארצה שיפרסם.

אם בנ"א ישקר לי או שאגלה שהוא שיקר לי או לאחר בשביל הרווח האישי שלו ולא מתוך חוסר שימת לב-

אוטומטית ירד לי האמון בו.

כנ"ל אם אגלה שהוא סיפר למישהו סודות/פרטים אישיים שסיפרתי לו וביקשתי שלא יפרסם.

רק שלעיתים ממש (אבל ממש) רחוקות הם משתמשים בה לטובת אחרים ולא לטובת עצמם.

גוי יכול להיות אדם טוב- רק השאלה היא למה.

כי הקב"ה ציווה "דרך ארץ קדמה לתורה", "מדבר שקר תרחק", "ואהבת לרעך כמוך" ואותו גוי מקבל על עצמו את הצוו האלוקי- או שהוא רואה מקום לרווח אישי ולכן הוא מיטיב עם הזולת..

בנוסף לכך-

אנטישמיות- זו לא מילה גלותית או מיושנת. זו המילה הכי אקטואלית שחוגגת בכל העולם.

רק פעם זה התגלה במלוא כיעורו. כיום רואים את זה בצורות אחרות.

אני יכולה להביא לך כמה סיפורים שאני אישית מכירה על רמאות של הגויים ועל השנאה הטבעית שלהם אלינו.

זו תופעה בהיקף רחב ביותר. לא נקודתית.

מתרום השואה בפולין, גרמניה, הונגריה, שמכרו את היהודים תמורת כסף או הכרה מצד הגרמנים.

ועד ימינו- גויים שבמכי יד מוכנים למכור את הערכים שלהם בקונגרס או בבתי נשיאים כדי להשיג יוקרה וכבוד מצד העולם.

אז לא- אני לא נוטה לסמוך יותר מידי על אנשים שיש להם שנאה טבעית כלפי.

בעת צרה אנו נוטים לסמוך על כל יהודי. (רפורמי, חילוני, דתי)

בעת צרה- תהי בטוחה- האחרוני האחרונים שאני אסמוך עליהם זה הגויים. ויש לזה סיבה טובה.

אבל מדובר פה בתופעה שהופיע ממזמן.

עוד לפני שבכלל נהיינו לעם.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים