וזוכר שטיפול נפשי אינטנסיבי זה ממילא דבר קשה ותובעני

ולא פשוט לדון אנשים שנכשלו בו או שלא מיהרו להתנסות בו

גם בתופעות הפיכות שמוסכמות מדעית,

לא כל טיפול נפשי יעיל במאת האחוזים

ואצל מטפלים רשלנים יתכן גם נזק, כמו בכל טיפול רפואי אחר

כמו כל תהליך נפשי שיקומי

וכמו שאומרים, אם לזגג היו אחוזי הצלחה כמו לפסיכולוג

הוא לא היה שורד במקצוע יומיים

איך הגעת לשאלה הזו מדבריי?

ביקשת שאבהיר דבריי מקודם והבהרתי אותם היטב

לעבור על איסורי תורה

כאשר ביננו מהלכים אנשים כאלה שנשתנו?

מאמינה גם שזה ניסיון קשה מאוד, שד' נתן להם כדי לעמוד בו.

ועם זאת מאמינה שאנחנו לא יכולים לשפוט אותם.

טוב, האמת שממילא תכננתי לשנות את החתימה.

בזכותך זה יקרה מהר יותר 

בס"ד

א. זה מולד בוודאי

ב. לא מאמינה שיש דבר שהוא בלתי ניתן לשינוי

הקב"ה נותן למי שיש לו יצר את הכח לעמוד בניסיון של המעשה עצמו,

אבל איש לא הבטיח לו שהוא יוכל לשנות את עצם הנטיה

רק דיברנו על השאלה אם אפשר ע"י טיפול להיפטר מהנטיה

הרב אריאל כבר דן בכך בספרו באהלה של תורה (ח"ה סכ"ח).

למרות שאני מנחש מה הפתרון

בס"ד

אבל זה מסוכן בטירוף

אנחנו לא צריכים בתי כלא שבהם נעשה אונס

גם ככה יש שם בעיות בתחום

אבל אני לא באמת מבין בזה.

ןהעיקר שזה בכל מקרה לא משנה.

שניהם.

זה גם מולד אבל יש כאלה שזה מתפתח אצלם בהמשך.

זה וודאי ניתן לישנוי אבל לא אצל כולם.

מה שכן- ניתן לנהל את החיים עפ"י ההלכה גם עם נטייה כזו או אחרת.

לגבי ב- על פי שאני שומע, אני מבין שכרגע מצליחים בחלק מהמקרים.

ייתכן שבחלק מהמקרים שלא הצליחו, היה אפשר להצליח עם יותר מאמץ.

מסתבר שיש מקרים שכרגע אי אפשר לשנות.

ייתכן שהתחום יתקדם בהמשך, ויצליח למצוא דרך לשנות גם את אותם מקרים.

[מסתבר שהייתה יותר התפתחות בתחום הטיפולים האלה, אם היחס אליהם בעולם היה אחר].

ראיתם פעם תינוק עם יצר מיני?

[חוץ מזה, הפסיכולוגיה חוגגת על היצר בגילאים מוקדמים, אבל זה לא עקרוני לענייננו].

פשוט חסמו (ולדעתי מחקו) לו את הניק הקודם אז כעת, חדש...

שיהיה בכיף. עניין של ההנהלה, לא שלי. 

כי אנשים שנמצאים בתוך הבעיה לרוב משוחדים לגלות שאי אפשר להתשנות... ואז ממילא הם פטורים והכל בסדר

ב. רוב הטיפולים הרפואיים, פיזים ונפשיים כרוכים בסיכונים.

בחלק מהמקרים ההחלטה הנכונה והמתבקשת זה לקחת את הסיכון ולבצע את הטיפול.

ג. כמו בכל טיפול, אלה שמתעסקים בו צריכים לבחון את ההשפעות, גם מבחינת תועלת וגם מבחינת נזק, ולבדוק איך משתפרים.

ד. צריך לקחת בחשבון, שיש גורמים חזקים שיש להם עניין נגד הנסיונות לשינוי, מה שיכול ליצור גם השמצות לא מוצדקות.

ב. לא יודע.

כך או אחרת מחשבות על הנושא מעציבות אותי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍