בס״ד
שמים לב כמה זמן היה טוב (או הייתי טוב) מאז הפעם הקודמת.
וזו כמובן לא הצדקה ללהיות רע, רק נקודה קטנה של אור
בס״ד
שמים לב כמה זמן היה טוב (או הייתי טוב) מאז הפעם הקודמת.
וזו כמובן לא הצדקה ללהיות רע, רק נקודה קטנה של אור
ב. כי זה מראה לי שאני יכולה יותר ולא עושה את זה.
בס״ד
א. רק כשזה לא הרבה זמן.
ב. איך בדיוק?
ב. כי אני יודעת שלפני לא הרבה זמן הייתי טובה יותר ממה שאני עכשיו.
והמטרה שלי בחיים היא רק לעלות כל הזמן ולא לרדת.
אז זה מייאש קצת...
בס״ד
אתמול נגמלת מהמוצץ וכבר את רוצה להרוג את היצר הרע?
אין ספק שזו מטרה ארוכת טווח חשובה ואולי אפילו ריאלית, אבל היא לא מעשית בטווח הקרוב.
לצורך המשל (ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו שנהוג לומר)- אם שיחקת ב׳טמבל רץ׳ ורצת ורצת ורצת, עד שבסוף הקוף אכל אותך. לא שברת שיא, אבל עברת את המרחק (או הניקוד? אני ממש לא מבין בזה) הממוצע שאת מצליחה. את תתבאסי מזה שלא הצלחת לברוח לנצח, או שתשמחי שהצלחת מעבר לרגיל?
בס"ד
אפילו עוד יותר חשוב לא להתייאש. זה רק מרחיק מהמטרה.
בס"ד
אפילו עוד יותר חשוב לא להתייאש. זה רק מרחיק מהמטרה.
יעלאחרונהאבל אתה צודק.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)