אשמח למענה כלשהו.
הרב שלנו ביישוב מעביר דרשות אצלנו בשכונה מדי פעם, והדרשות שלו זה משהו מיוחד - הוא מספר על מקרה כלשהו עם בעיה הלכתית, נותן כמה דקות לדוש בשאלה ואז מנחית את התשובה (שלרוב היא הכי לא הגיונית שיש).
כל הדרשות שלו הולכות ככה.
זה מעניין והכל, אבל... למה אני צריכה את זה?
לא נראה לי שאני אקלע למציאות שקניתי עוגה במאה שקל כדי לשרוף אותה בביעור חמץ ומישהו יאכל לי אותה.
וגם לא שאני אשכח לסגור את הברז של המקווה אחרי שהבלן ביקש ממני.
אז בשביל מה...?
בס״ד
וגדולי ישראל התווכחו בה רבות.
אני יכול לומר לך בקצרה שיש באמת מי שאמרו שזה סתם בזבוז זמן, ויש מי שאמרו שזה כפירה לומר שזה בזבוז זמן.
אם וכאשר יהיה לי כוח, אני אפילו יכול להביא מקורות.
בס"ד
אני בטוח שיש אצלכם גם שיעורים שיתאימו לך
וזה גם עניין עקרוני.
בס"ד
יש אפילו ארבע:
1. זה עוזר לברר גדרי דינים.
2. זה מחדד את הראש.
3. זה גם חלק מהתורה, גם אם זה לא תדיר.
4. זה גורם לאנשים להרגיש מגניבים.
ובגלל שיותר מדי פעמים זה נובע מהסיבה הרביעית והאחרות הן רק תירוץ, ואפשר לקיים את השלוש האחרות גם בדברים יותר מועילים ודחופים, פשוט עדיף שלא.
בס"ד
אני חושבת שדרך הבנה של פסקי הלכה מבינים קוים מנחים ביהדות
מה נכון ומה לא נכון לעשות
לא כתוב בתורה לרצוח זה דבר רע
כתוב לא תרצח
אנחנו לומדים לפי המצוות וההלכות הנגזרות מהן מה הערכים בחיינו
כך שכשהרב מדבר על עוגה
את מקשיבה
ואז שואלת את עצמך
באילו כלים מוסרים-ערכים הוא השתמש בשביל להגיע לתשובה
ואיך הכלים האלו נוגעים בחיים שלך
ככה לפחות נדמה לי
*בננית*יש הרבה כללים שקשה להבין מה הקשר בינהם לבין החיים שלנו, לא הכל אנחנו אמורים להבין
כל הלימודים מהפסוקים, "עקיבא וכי מאחר שאתה דורש ו' תצא זו לסקילה?"
כדי שתזכרו את כל המקרים המיוחדים ואת ההלכות...
ואולי הקטע זה הדקות שיש לחשוב על השאלה- כמו שמורה נותן שאלות קשות בשיעור כדי שבבגרות יהיה קל, זה סוג של אימון בפתירת בעיות הלכתיות..
או משו כזה
כמו ששבת למה שומרים? אומרים שהיא בפני עצמה, לא רק המצווה
, יש מושג, כח בעולם, לא יודע להגדיר שנקרא שבת
לא סתם מצווה כמו האחרות[למרות שגם להם יש סיבות], היא נקראת כלה וכד'
אותו דבר התורה, היא משהו בפני עצמו
הנפש החיים אומר שהמטרה שלנו בעולם היא לפתח את התורה לפתוח בה דברים חדשים שעוד לא ראו
להוציא מן הכח אל הפועל את כל חידושי התורה שיכולים להאמר, וזה המטרה שלנו בעולם, לפתח את כח התורה
ממילא הלכה זה דבר נגזר ושולי מהלימוד העיוני של הגמ', רוב הישיבות האשכנזיות החרדיות[וגם יוצאי מרכז, כולם רוצים
לחקות את וולוזין - הישיבה של המחבר וטוענים שהם ההמשך] זה עניינם, ממילא מה שמקודם זה הלימוד העיוני, דבר כזה הוא מה שמקדם ומפתח את התורה, הרי את ההלכה כולם יודעים, נכתבו הספרים, יש עניין של הלימוד בפני עצמו וזה מה שעושים כאן,
הרי אם לא כך בא נלמד פניני הלכה כולנו ויחידי סגולה ילמדו כללי פסיקה, למה לעיין בהו"א של הגמרא? הרי זה לא להלכה.
זה פלוס מינוס התשובה
הספרדים לעומת זאת ברובם אומרים שאכן המטרה היא ההלכה ויוצאים הרבה נגד פלפולי סרק...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
