ואני לא מתפקדת בקור.
מזדההמישהי=)
גיברת פלסף.
מכירה מקרוב. זה לא עובר לך אחרי חצי שעה למשל?מישהי=)כי אצלי כן
ואם אצלך זה כמה שעות, אני מרחמת עלייך רצח
ושולחת לך חיבוק
איפה את?
למה לא הבאת מהבית?
נחל
נחלנחלאת עדיין בסוף העולם שמאלה או שעברת?
ו... מוזמנת לבריכה שלנו |נדיב|
בדיוק השבת היא מולאה עד הסוף הסוף, שמגיע לי ממש גבוה, אז בטח גם לך.
וזה ממש שווה.
אמרתי לך שאני יכולה להיות ברווז?
להביא לך סוודר?
אני לא מאמינה שאת חושבת על זה אפילו בחום הזה. אני כולי רטובה מזיעה. וזה לא מטאפורה.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
