רק הבאנו ויזה למקרה שלא באים אז יורד המחיר....

ויזה לביטחון

אין מה לעשות

כל בעל עסק מעדיף ציפור אחד ביד משתיים על העץ

לדוג' 

יש לבעל סחורה מוצר אחרון. אתה מתקשר אליו ומבקש שתשמור לו אותו מבלי שתשלם עליו (תשלם רק שתקח את המוצר)

ופתאום מגיע מישהו שמוכן לשלם עליו עכשיו ולקחת אותו עכשיו

רובם מעדיפים שלא לקחת את הסיכון לתת אותו לשני

כך גם אצלך, בגלל שלא שילמת שום מקדמה ושום כלום

ברגע שהגיע מישהו שרצה את המקום 

הם העדיפו לתת לו את המקום

בידיעה שלא בטוח שאתה תגיע.

פעם הבאה,

אם עושים הזמנה, לבקש אישור הזמנה במייל או בפקס.

אני לא אומר שהם בסדר,

כלל לא.

 ארזנו את כל המשפחה למירון לחאלקה של הבן שלי, ותכננו לישון בקמפינג.מצאתי מודעה על מקום מהמם לקמפינג,בעלות של 70 שח לבן אדם, שזה הרבה אבל קיוויתי שזה יהיה לנו שווה במיוחד (הבטיחו מלא דברים במודיה). הגענו למקום, שהיה באמת חתיכת חור באמצע שום מקום, מצאנו שם כמה מזרונים ושטח קוצני. לא אור, לא דשא, לא כלום. שירותים אקולוגיים מטונפים בקקי. היה שם איש אחד שהיה נראה קצת מבולבל , שאמר לנו איפה השטח של הקמפינג. אמרתי לו בדמעות אם הוא בטוח שזה המקום, איך יכול להיות שזה נראה ככה.. ההורים שלי והאחים היו צריכים להגיע כל רגע למקום, והתביישתי בטירוף מאיך שזה נראה. זה מקום ש20 שקל לא הייתי זורקת על זה. התקשרנו לבעל המקום (שהיה באותו הזמן בחתונה) הוא היה ממש חסר סבלנות, אמר לנו שזה המקום ושיפה שם ויש נוף ושהאיש שקיבל אותנו ינקה את השירותים. לא ידענו מה לעשות, ובינתיים התחיל להחשיך וקר, ואנחו עם שלושה תינוקות ברכב. המשפחה שלי הגיעה, והם גם לא היו נראה שמחים למראה המקום. אבל הם היו נחמדים ולא אמרו לי כלום. התקשרנו לבעל המקום שוב, הוא אמר לבעלי שבכלל לא כתוב לו שאנחנו צריכים להגיע (אחרי שהתקשרנו אליו וקבענו כמה נבוא והכל ובאותו היום התקשרנו כמה פעמים כדי לברר איך מגיעים...) . התקשרתי אליו שוב, והוא ניתק לי בפרצוף.

לא ידענו מה לעשות, ארזנו את עצמנו ונסענו לציון רשב"י, שם תחנו את האוהלים וישנו שם על כביש אסלט [ללא במקום שמכוניות יכולות להיכנס לשם].

ממש בא לי לכתוב את השם של החווה הזאת, שהיינו צריכים לעשות בה את הקמפינג כדי להזהיר אנשים לא להגיע לשם.

אני שמחה שסוף סוף פרקתי את זה

והגענו ולא היה חדרים שביקשנו......

ורק אחרי שעשיתי בלאגן נוראי וקראו למנהל פתאום נולדו חדרים שקודם היו תפוסים.

אז גם במלונות יוקרתיים מנסים לעבוד על אנשים....זה לא רק בקאמפינג, פשוט שיטת המצליח......

שעוד אנשים חווים ככה

חברים להבא תבקשו אישור במייל....

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת