קצת ארוך.
יש לי בת חמודה. מס' 3 בבית. מגיל קטן יש בה משהו שונה. לא מצליחה לשים את האצבע על הבעיה ואם יש בעיה בכלל. לאחרונה חשבתי אולי לפנות לפסיכולוג אבל מכיוון שזה עסק יקר ( ומצבינו כרגע לא קל ) ואני לא יודעת אם הוא באמת יעזור או יפגע לה בביטחון העצמי ובדימוי העצמי, אני בהתלבטות גדולה. אנסה לתאר את מצבה.
מגיל קטן מאוד היא ילדה מופנמת מאוד. כשהיתה קטנה הייתה איתי כל הזמן חוץ מפעם בשבוע שהלכה למטפלת ליום שלם וזה היה סיוט. במשך חצי שנה היא לא הסכימה לאכול כלום אצל המטפלת. פשוט צמה עד שהיינו לוקחים אותה ב15:30. גם לא הסכימה לשחק עם ילדים אחרים. אחרי חצי שנה רק התחילה קצת להשתחרר. בשאר הזמן בבית היתה משחקת עם עצמה שעות ארוכות. כשבאות אליה חברות, עד היום היא לא מסוגלת להיות איתן יותר מחצי שעה -שעה. כשהיתה יותר קטנה היתה מתחילה לריב איתן או לצעןק עליהן בלי סיבה עד שהיו הולכות. היום היא פשוט אומרת להן שאין לה כח יותר או שסתם משעמם אצלינו ואז הן הולכות.
מעדיפה לשחק לבד או עם אחים וחברים של אחים שקטנים ממנה בהרבה אצלינו בבית ולהפעיל אותם. היא גננת מצויינת.
מה שהכי מדאיג אותי, זה הסף רגישות המאוד גבוה שלה. היא מאוד עקשנית והרבה פעמים מחליטה שהיא לא מתקלחת/ מסתרקת/ מחליפה בגדים/ מצחצחת שיניים... כל התעסקות עם הגוף והבגדים ממש מכביד עליה וקשה לה. כשמנסים קצת ללחוץ עליה היא נכנסת להיסטריה ומתחילה לצרוח ( היום בדיוק כמו בגיל 5 ) לטרוק את הדלת ולכנס למיטה כמו שהיא ואי אפשר להזיז אותה משם.
היא מתפרצת גם על האחים שלה לעיתים קרובות ומסוגלת להרביץ להם ולצרוח מכלום. בד"כ על מילה קטנה שמישהו אמר לה. או שמישהו שאל אותה משהו ולא בא לה לענות. או שניסתה להסביר משהו ולא הובנה והיתה צריכה לחזור על זה. כל דבר קטן כזה יכול להביא להתפרצות של צרחות מכות ובכי. מילדה רגועה ונינוחה היא מסוגלת בשניה להפוך לפקעת עצבים שאי אפשר להיות בקרבתה. בד"כ אם היא נמצאת אחרי זה כמה דק' לבד היא נרגעת מהר וחוזרת להיות שוב מתוקה ונינוחה .. בשאר הזמן היא באמת מתוקה אמיתית. אוהבת לעזור לכולם, חכמה, שמחה וכו'.
יש לה גם המון פחדים. פוחדת להשאר בלילה בלי אבא ואמא גם כשמישהו שהיא מכירה נשאר לשמור עליהם. ( לא ישנה גם אצל חברות ולא אצל סבתות ).
לא כלכך אוהבת לנסוע להרבה זמן מהבית גם איתנו.
מפחדת מאנשים עם לקויות או נכות ניכרת. לא מסוגלת להסתכל עליהם. פוחדת מאוד כשמדברים על פיגועים או מלחמה - עד רמה שלא מסוגלת לאכול אחרי דיבורים כאלה.
רציתי לבדוק רגישות למגע, אבל ראיתי שחיבוקים מאמא ואבא היא אוהבת. ( אומנם במידה, היא לא מהילדים הנמרחים על כל אחד.) היא לא נגעלת ממגע בכל מיני חומרים. בקיצור שללתי את זה אבל אולי אני טועה.
מישהו מכיר את התופעות הללו? מה אפשר או צריך לעשות? מרגישה שאני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך.
יש לי בת חמודה. מס' 3 בבית. מגיל קטן יש בה משהו שונה. לא מצליחה לשים את האצבע על הבעיה ואם יש בעיה בכלל. לאחרונה חשבתי אולי לפנות לפסיכולוג אבל מכיוון שזה עסק יקר ( ומצבינו כרגע לא קל ) ואני לא יודעת אם הוא באמת יעזור או יפגע לה בביטחון העצמי ובדימוי העצמי, אני בהתלבטות גדולה. אנסה לתאר את מצבה.
מגיל קטן מאוד היא ילדה מופנמת מאוד. כשהיתה קטנה הייתה איתי כל הזמן חוץ מפעם בשבוע שהלכה למטפלת ליום שלם וזה היה סיוט. במשך חצי שנה היא לא הסכימה לאכול כלום אצל המטפלת. פשוט צמה עד שהיינו לוקחים אותה ב15:30. גם לא הסכימה לשחק עם ילדים אחרים. אחרי חצי שנה רק התחילה קצת להשתחרר. בשאר הזמן בבית היתה משחקת עם עצמה שעות ארוכות. כשבאות אליה חברות, עד היום היא לא מסוגלת להיות איתן יותר מחצי שעה -שעה. כשהיתה יותר קטנה היתה מתחילה לריב איתן או לצעןק עליהן בלי סיבה עד שהיו הולכות. היום היא פשוט אומרת להן שאין לה כח יותר או שסתם משעמם אצלינו ואז הן הולכות.
מעדיפה לשחק לבד או עם אחים וחברים של אחים שקטנים ממנה בהרבה אצלינו בבית ולהפעיל אותם. היא גננת מצויינת.
מה שהכי מדאיג אותי, זה הסף רגישות המאוד גבוה שלה. היא מאוד עקשנית והרבה פעמים מחליטה שהיא לא מתקלחת/ מסתרקת/ מחליפה בגדים/ מצחצחת שיניים... כל התעסקות עם הגוף והבגדים ממש מכביד עליה וקשה לה. כשמנסים קצת ללחוץ עליה היא נכנסת להיסטריה ומתחילה לצרוח ( היום בדיוק כמו בגיל 5 ) לטרוק את הדלת ולכנס למיטה כמו שהיא ואי אפשר להזיז אותה משם.
היא מתפרצת גם על האחים שלה לעיתים קרובות ומסוגלת להרביץ להם ולצרוח מכלום. בד"כ על מילה קטנה שמישהו אמר לה. או שמישהו שאל אותה משהו ולא בא לה לענות. או שניסתה להסביר משהו ולא הובנה והיתה צריכה לחזור על זה. כל דבר קטן כזה יכול להביא להתפרצות של צרחות מכות ובכי. מילדה רגועה ונינוחה היא מסוגלת בשניה להפוך לפקעת עצבים שאי אפשר להיות בקרבתה. בד"כ אם היא נמצאת אחרי זה כמה דק' לבד היא נרגעת מהר וחוזרת להיות שוב מתוקה ונינוחה .. בשאר הזמן היא באמת מתוקה אמיתית. אוהבת לעזור לכולם, חכמה, שמחה וכו'.
יש לה גם המון פחדים. פוחדת להשאר בלילה בלי אבא ואמא גם כשמישהו שהיא מכירה נשאר לשמור עליהם. ( לא ישנה גם אצל חברות ולא אצל סבתות ).
לא כלכך אוהבת לנסוע להרבה זמן מהבית גם איתנו.
מפחדת מאנשים עם לקויות או נכות ניכרת. לא מסוגלת להסתכל עליהם. פוחדת מאוד כשמדברים על פיגועים או מלחמה - עד רמה שלא מסוגלת לאכול אחרי דיבורים כאלה.
רציתי לבדוק רגישות למגע, אבל ראיתי שחיבוקים מאמא ואבא היא אוהבת. ( אומנם במידה, היא לא מהילדים הנמרחים על כל אחד.) היא לא נגעלת ממגע בכל מיני חומרים. בקיצור שללתי את זה אבל אולי אני טועה.
מישהו מכיר את התופעות הללו? מה אפשר או צריך לעשות? מרגישה שאני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך.
