ואני אתחיל. היום התווכחתי עם חברה על משהו, ובמקום לגמור את הדיון במין ריחוק ליומיים, אמרתי לה שאני אוהבת אותה.
וראינו היום שני אנשים מבוגרים עם שני כלבים, והם הרשו לאחיות הקטנות שלי ללטף את הכלבים והיו נורא חמודים וידידותיים.
כישוף כושלבס"ד
אני לומדת לסלוח
מצאתי דרך לתעל בה את הכאב
אני אוהבת אנשים
יום אחד
..
טוב אז ככה מה עשיתי היום טוב? אמממ קילחתי את אחשלי הקטן נחשב? הא ותליתי כביסה
*בננית*גם אצלנו
*בננית*
יש לי חברות שהן מתוקות הכי
אני אולי רוצה אמנות אבל אולי אבל אמאלה אולי יאו
וילדה אחת התארסה! ולילדה אחת יש סוף סוף מחזור והיא מבריאה! ואישה אחת מתארסת עוד מעט עם איש טוב!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)