תיקנו לי את החלילית!
אני לא צכה ללכת יותר לקריה!
אני עשיתי אתזה!
ראיתי את פינג!
הייתי היום בים!
מחר אני אראה בנות חמודות!
ואת אביטל!
ועוד משו טוב!
יש כאן יותר מדי סימני קריאה!
זהו 
תיקנו לי את החלילית!
אני לא צכה ללכת יותר לקריה!
אני עשיתי אתזה!
ראיתי את פינג!
הייתי היום בים!
מחר אני אראה בנות חמודות!
ואת אביטל!
ועוד משו טוב!
יש כאן יותר מדי סימני קריאה!
זהו 
פינג.ואני ראיתי אותך!
ומה עם הטסט? נכנס במשו טוב?
ואת ילדה מצחיקה וחמודה ובכלל וזהו![]()
זה הדבר השני שכתבתי
יאיי מי
ואת בכלל צכה ללכת עכשיו לישון |פטיש עשר קילו|
העייפות טירללה אותי.
אה, נכון. אמרתי לך, העייפות טירללה אותי![]()
אבל פוי!
אני הדבקתי אותך בחוסר שינה אז את הדבקת אותי בסימני קריאה
מאוד שיוויוני הייתי אומרת
פוי את! השעון עבר מזמן מזמן את שתיים עשרה וחצי!
בסוף ישנתי לי מלא אז שקט. פוי פוי
אז אני אוותר לך על העשרים הקפות |רחום וחנון|
פינג.
הנסיך הקטן.אחרונה
הנסיך הקטן.כילו הוא קצת מסנן אבל הוא מלמד ממש ממש טוב
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)