בס"ד
שלום לכולם,
בדרך כלל אני זאת שקוראת, ולא זו שכותבת פה,אך לאחרונה אני חושבת הרבה על המשמעות של בעל אברך.
בעלי ואני נשואים לא הרבה זמן,ואין לנו עדי ילדים,בעז"ה. בעלי לומד בישיבה מקסימה,עם חבר'ה ערכיים,ורב מדהים! שמלווה אותנו בכל דרך.הוא נהנה נורא ללמוד וזה נותן לו סיפוק עצום!
מצד אחד טוב לי נורא שהוא אברך,שיש לו "ראש" ללימוד התורה(שמצריך המון) וכל עוד יש לו כוח ורצוו אז למה לא?
שלא לדבר על הכוח והעוצמות שיש בלימוד תורה.
מצד שני,הייתי כן רוצה שיצא לעבוד,לא בגלל שחסר לנו משהו חס וחלילה.יש הכל,והכל באמת בחסדי ה'.דווקא בשביל שלא יחסר ושיתרבה,הרי רוצים להתקדם בחיים ובשביל זה צריך כסף. (דירה מכונית וכד').
האמונה אצלי בה' נורא חזקה,אך זה גורם לי לחשוב אולי לא מספיק? הרי הוא הנותן לחם לכל בשר,וזן ומפרנס לכל.
אולי אני לא תופסת מה המשמעות והשכר של בעל שלומד תורה?
יכול להיות שזה בילבול של יצר הרע,ולחץ מהסביבה, או סתם ניסיון שה' מעמיד אותי בו.
כל המשקל נופל עליי,והכל תלוי בי. האם ימשיך ללמוד או יצא לעבוד??
חשוב לי לציין שיש לי בעל מדהים,עוזר ותומך בהכל,ועצם זה שהוא שואל ומכבד אותי ונותן לי את האפשרות הבחירה מה לעשות עם עצמו,זה מעיד על המון. ועל כך אני לא רוצה לאכזב אותו..חשוב לי שיהיה מאושר.
אך לא אשקר שדואגת בקשר לעתיד. החיים לא קלים כפי שאומרים,או שבעצם עושים אותם כאלה?
ולפותחת-
ובכ"ז- אנחנו ביחד "מולם".