ערב.
כמה דברים יש לי בראש, לא להאמין
-ציטוטים מפרפר נחמד ("תפוחים! בדבש! תפוחים! בדבש!")
-וגם שירים שמתנגנים הלוך וחזור
-ותוכו רצוף אהבה בפסנתר
-ותווים
-ומילים
-וזיעה
-ורשימת משימות ענקית שצריך לעשות
-והתרגשות
-והאהבה
-ומסירות - כן, נהייתי מסורה בגלל ההתרגשות
אני לא אוהבת שאומרים לי תודה. אין לי איך להגיב.
אני חייבת להחליף את השירים בפלאפון, נמאס לי מהם. לאחרונה נמאסו עלי יותר מדי דברים 
אבל התגברתי. כבר פחות מציק לי לשמוע את הקול של אחים שלי. הם באמת לא הפסיקו להרעיש לרגע.
אחים קטנים זה דבר מעצבן. במיוחד כשהם באים בכמות. אוף, שילמדו לשבת בשקט.
אני צריכה לעשות להם פיתוח קול וללמד אותם סולמות, כי הם מזייפים ושרים לא בטון אחד עם השני, ואוי לראשי 
מה לענן הזה שעל פנייך?
ימים גדולים באים עלינו.
הצילו! ברית! האירועים האלה שלא מתוכננים כל כך מלחיצים. פתאום באים.
אז שבת הבאה יהיה פה שמח.
שיקראו לו אורי. זה שם יפה. ואני אוהבת אותו.
הוא יותר טוב ממחשביה 
היום סידרתי את המבחנים מכל השנים. הייתי כל כך חמודה פעם.
אבל חמודה מהסוג הצומיסטי והמעצבן.
אני שונאת שאח שלי כזה, ופעם הייתי כזו.
אבל אני חושבת שהמורים אהבו אותי למרות שהייתי כזו צומיסטית.
מסננת. זה מה שאני.
והזדקנתי
ופיתחתי אלרגיה לרעש.
ואחותי רזתה 
מי שלא ראה אותה לפני ההיריון יכול לחשוב שככה היא נראית בד"כ
זהו.
ועכשיו ללכת לסדר את הארון של הפיצ'פקעס בחדר, כי הוא כבר מזמן איבד צורה.
