"קשיי תקשורת" - אפשר לומר על הרבה בני אדם.

בגלל שהקצנתם לצד אחד, בנושא הבן האוטיסט, ולא איבחנתם, אז את כנראה כעת קצת "מקצינה" לכיוון השני - ולוקחת איבחונים כבד מידי.

יפה שאתם דואגים גם ל"איבחון", אך אדם עם "קשיי תקשורת", אינו "אדם שונה". יש לו בחירה, יש לו הרגשות ככל האדם; אם לא הטיפול, יפָתח מן הסתם "דרכים עוקפות" לתקשורת שלו.  אז לקחַת את האיבחון והטיפול, כהוספת-טוב, כהקלה, אך בשום אופן לא כאילו "התברר שזה אדם אחר"..  לא שייך. ויחס גורר יחס.

אתם משפחה עם איכפתיות ומודעות - זה יופי.  ידעתם לשנות גישה כשראיתם שהלכתם בדרך שלא תרמה, כל הכבוד.

יש לך ילד אחד עם אוטיזם - ו"בזכות" זה, שמתם לב לנסות להקל על מי מילדיכם שסובל מקושי מסוים.  לכל אדם יש את מה שהוא צריך להתמודד, והם יקבלו עזרה להתמודד עם הנקודה הזו.

זה לא עושה את כל העולם מסביבך "מיוחד" כ"כ...  את בעלך קחי כמו שהוא, אל תתני לו להרגיש כאילו הוא בשמץ פחות, בגלל ש"גילו" איזה משהו. מן הסתם פיתח לעצמו דברים טובים אחרים, כדי להתגבר על הקושי.

להרבה אנשים יש נקודות שאינן "רגילות" (ואולי זו הנורמה... שלכל אחד יש יחוד, וגם זה מהשמיים, ומפתח כחות מיוחדים להתמודדות). ההבדל, שאצלכם גם "מאובחן", יכול להיות הקלה ועזרה. ובלבד שתקחי את זה כדבר צדדי לבני-אדם, ולא כאילו "אישיות אחרת".

הצלחה רבה.  התמודדות רגועה ושמחה שלוקחת כאתגר לעזור - מפתחת באדם כחות, וחן וחסד. 

את התקופה הזו של אחרי איבחון : מצד אחד - פתאום התמונה מתבהרת, כל התסמינים מסתדרים כמו בפאזל תחת שם אחד ויש תחושת הקלה גדולה שהצלחנו לשים את האצבע על הבעיה.

מצד שני - בבת אחת מרגישים תחושת עול וגם אשמה, נוטים למודעות יתר, לדאגנות, פתאום העולם מתחלק לשניים - מי שמאובחן ומי שלא מאובחן...

אני לא יכולה להאריך, אבל אני יכולה לומר שמה שממלא כוחות זה הביטחון בקב"ה - הוא שזיכה אותך בבעלך, הוא שנתן לך את ילדייך, הוא שליווה אותך עד האיבחון והוא שילווה אותך גם עכשיו כשהעיניים כאילו נפקחות אל מול מה שהוא לכאורה עומק הבעיה.

ולמה "כאילו " ו"לכאורה"? כי בעלך הטוב נשאר בעלך הטוב, גם אם אובחן רק עכשיו (לא תמיד יש צורך בטיפול, ולפעמים מספיק להיות מודעים ולהשתמש בכלים הטיפוליים שמקבלים עבור הילדים).

וגם הילדים הם אותם ילדים - תשמחי ותאהבי אותם כמו קודם - בעצם מבחינת הדברים שחשובים באמת, כלום לא השתנה.

הדבר היחיד שמשתנה זה שעכשיו יהיו לך כלים ותוכנית לטיפול - וזה כבר שינוי לטובה.

אל תצטערי על שום דבר. הקב"ה מוביל אותך בדרך שהכי מתאימה לכם שלב אחרי שלב.

ועוד דבר חשוב - לא לתלות באיבחונים ובטיפולים את כל יהבך - תסמכי קודם כל על עצמך - כמו שהגעת לתובנה שאותה גישה בהנחית ההורים היתה מוטעית, ושינית כיוון, ככה יש בך ההבנה, הכוחות והמודעות לדעת מה הכי טוב לילדייך.

הלואי שתמצאי את השליחים הטובים.

לדעתי עם כל הקושי, כדאי לך למצוא את המקומות בהם תתמלאי באנרגיות. כדי שח"ו לא תקרסי, גם ילד אחד מאובחן זה קושי גדול.

ועדיף לא מישהו מהמשפחה. מישהו מקצועי חיצוני שיידע להכיל אותך ולכוון.

בהצלחה רבה תהיי חזקה

זה נותן פרנסה לכל כך הרבה אנשים(פסיכולוגים , מטפלים וכולי') . העולם מסודר -זה נוח. האמת היא שכולנו במידה זו או אחרת "מיוחדים". בעולם מושלם כולם משתלבים בגן ובבית הספר וממשיכים לפס הייצור של החיים . העובדה היא שאלברט איינשטיין למשל התחיל לדבר רק בגיל 4. מוצרט היה מוגדר היום כבעל אישיות גבולית  ויש אינסוף דוגמאות. אני מציעה בתור התחלה לשנות את הראש . אמרו שהוא מיוחד - אז אמרו . זה טוב בשביל ביטוח לאומי . אתמול בלילה צפיתי בנשיא בוש הבן . כולם צחקו עליו כי יש לו יציאות נורא מצחיקות , הוא מבולבל לגמרי , מתחיל משפט ולא זוכר איך לסיים אותו. זה היה הנשיא של ארה"ב ! אז ראשית שמחי בבעלך היקר , בילדים הנפלאים שה' נתן לך , ותחשבי בלי מגירות , איך אפשר לשפר את החיים במחיצת האנשים היקרים שבחייך. 

נ.ב במשפחתי המורחבת בחור אוטיסט בן 30 . גם הם עברו ייסורים , וגם היום עוברים . הוא לומד בכולל וקצת בבית . האבחנה מקילה מצד אחד -ומצד שני לא תמיד יש תשובה מתאימה . למשל יש לו מנת משכל מאד גבוהה. הוא זוכר ספרים שלמים בעל פה. אז הוא מאובחן , אבל זה לא ממש עוזר לו.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...