"קשיי תקשורת" - אפשר לומר על הרבה בני אדם.

בגלל שהקצנתם לצד אחד, בנושא הבן האוטיסט, ולא איבחנתם, אז את כנראה כעת קצת "מקצינה" לכיוון השני - ולוקחת איבחונים כבד מידי.

יפה שאתם דואגים גם ל"איבחון", אך אדם עם "קשיי תקשורת", אינו "אדם שונה". יש לו בחירה, יש לו הרגשות ככל האדם; אם לא הטיפול, יפָתח מן הסתם "דרכים עוקפות" לתקשורת שלו.  אז לקחַת את האיבחון והטיפול, כהוספת-טוב, כהקלה, אך בשום אופן לא כאילו "התברר שזה אדם אחר"..  לא שייך. ויחס גורר יחס.

אתם משפחה עם איכפתיות ומודעות - זה יופי.  ידעתם לשנות גישה כשראיתם שהלכתם בדרך שלא תרמה, כל הכבוד.

יש לך ילד אחד עם אוטיזם - ו"בזכות" זה, שמתם לב לנסות להקל על מי מילדיכם שסובל מקושי מסוים.  לכל אדם יש את מה שהוא צריך להתמודד, והם יקבלו עזרה להתמודד עם הנקודה הזו.

זה לא עושה את כל העולם מסביבך "מיוחד" כ"כ...  את בעלך קחי כמו שהוא, אל תתני לו להרגיש כאילו הוא בשמץ פחות, בגלל ש"גילו" איזה משהו. מן הסתם פיתח לעצמו דברים טובים אחרים, כדי להתגבר על הקושי.

להרבה אנשים יש נקודות שאינן "רגילות" (ואולי זו הנורמה... שלכל אחד יש יחוד, וגם זה מהשמיים, ומפתח כחות מיוחדים להתמודדות). ההבדל, שאצלכם גם "מאובחן", יכול להיות הקלה ועזרה. ובלבד שתקחי את זה כדבר צדדי לבני-אדם, ולא כאילו "אישיות אחרת".

הצלחה רבה.  התמודדות רגועה ושמחה שלוקחת כאתגר לעזור - מפתחת באדם כחות, וחן וחסד. 

את התקופה הזו של אחרי איבחון : מצד אחד - פתאום התמונה מתבהרת, כל התסמינים מסתדרים כמו בפאזל תחת שם אחד ויש תחושת הקלה גדולה שהצלחנו לשים את האצבע על הבעיה.

מצד שני - בבת אחת מרגישים תחושת עול וגם אשמה, נוטים למודעות יתר, לדאגנות, פתאום העולם מתחלק לשניים - מי שמאובחן ומי שלא מאובחן...

אני לא יכולה להאריך, אבל אני יכולה לומר שמה שממלא כוחות זה הביטחון בקב"ה - הוא שזיכה אותך בבעלך, הוא שנתן לך את ילדייך, הוא שליווה אותך עד האיבחון והוא שילווה אותך גם עכשיו כשהעיניים כאילו נפקחות אל מול מה שהוא לכאורה עומק הבעיה.

ולמה "כאילו " ו"לכאורה"? כי בעלך הטוב נשאר בעלך הטוב, גם אם אובחן רק עכשיו (לא תמיד יש צורך בטיפול, ולפעמים מספיק להיות מודעים ולהשתמש בכלים הטיפוליים שמקבלים עבור הילדים).

וגם הילדים הם אותם ילדים - תשמחי ותאהבי אותם כמו קודם - בעצם מבחינת הדברים שחשובים באמת, כלום לא השתנה.

הדבר היחיד שמשתנה זה שעכשיו יהיו לך כלים ותוכנית לטיפול - וזה כבר שינוי לטובה.

אל תצטערי על שום דבר. הקב"ה מוביל אותך בדרך שהכי מתאימה לכם שלב אחרי שלב.

ועוד דבר חשוב - לא לתלות באיבחונים ובטיפולים את כל יהבך - תסמכי קודם כל על עצמך - כמו שהגעת לתובנה שאותה גישה בהנחית ההורים היתה מוטעית, ושינית כיוון, ככה יש בך ההבנה, הכוחות והמודעות לדעת מה הכי טוב לילדייך.

הלואי שתמצאי את השליחים הטובים.

לדעתי עם כל הקושי, כדאי לך למצוא את המקומות בהם תתמלאי באנרגיות. כדי שח"ו לא תקרסי, גם ילד אחד מאובחן זה קושי גדול.

ועדיף לא מישהו מהמשפחה. מישהו מקצועי חיצוני שיידע להכיל אותך ולכוון.

בהצלחה רבה תהיי חזקה

זה נותן פרנסה לכל כך הרבה אנשים(פסיכולוגים , מטפלים וכולי') . העולם מסודר -זה נוח. האמת היא שכולנו במידה זו או אחרת "מיוחדים". בעולם מושלם כולם משתלבים בגן ובבית הספר וממשיכים לפס הייצור של החיים . העובדה היא שאלברט איינשטיין למשל התחיל לדבר רק בגיל 4. מוצרט היה מוגדר היום כבעל אישיות גבולית  ויש אינסוף דוגמאות. אני מציעה בתור התחלה לשנות את הראש . אמרו שהוא מיוחד - אז אמרו . זה טוב בשביל ביטוח לאומי . אתמול בלילה צפיתי בנשיא בוש הבן . כולם צחקו עליו כי יש לו יציאות נורא מצחיקות , הוא מבולבל לגמרי , מתחיל משפט ולא זוכר איך לסיים אותו. זה היה הנשיא של ארה"ב ! אז ראשית שמחי בבעלך היקר , בילדים הנפלאים שה' נתן לך , ותחשבי בלי מגירות , איך אפשר לשפר את החיים במחיצת האנשים היקרים שבחייך. 

נ.ב במשפחתי המורחבת בחור אוטיסט בן 30 . גם הם עברו ייסורים , וגם היום עוברים . הוא לומד בכולל וקצת בבית . האבחנה מקילה מצד אחד -ומצד שני לא תמיד יש תשובה מתאימה . למשל יש לו מנת משכל מאד גבוהה. הוא זוכר ספרים שלמים בעל פה. אז הוא מאובחן , אבל זה לא ממש עוזר לו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....