תתביינשי.
זה לא מסובך.
תתחילי לגדל זקן,קחי גמרא.ותלמדי

כיפלהם.

אין לי כזה באולפנא

ככה אפשר גם ליהנות מלימוד 'משמים' בכיתה עם המורה, אבל יותר טוב בישיבה ובלימוד עצמי.

 

כי אם מתחדשים כל פעם בלימוד אז אין עונג עצום מזה.

זה ממש קשה

אם רואים ספר שצריך לדעת אותו - זה מייאש ומעצבן.

אם רואים זכות עצומה שנפלה בחלקינו זה משמח ומענג.

 

אפילו אני הקטנה, כשאני פותחת תנ"ך כדי ללמוד לחידון יש לי דחייה עצומה ומצברוח ברצפה.

אבל אם אני באה ללמוד על מנת ללמוד, זה אושר כזה לא מובן, ופשוט לא מתחשק לי להפסיק.

 

אבל בגלל שאני לא בבית מדרש אני חייבת להפסיק, כי הסביבה דורשת את שלה...

אבל לא משנה.

ואני מבינה למה אתם חושבים ככה,

ויש לי תשובה.

אבל אני לא אומר אותה כי אני לא חושבת שתבינו ותקבלו אותה,

זה משהו ברגש ולא בשכל.

"הדשא של השכן ירוק יותר"

וגם עוד צשהו.
אולי אני אפרט בהמשך

(אנשים יקרים. לכל אחד יש את רגשותיו ומחשבותיו, נכון? אין לכם אפשרות לדעת את שלי)

(די"מ, לא אישי. זה כנגד אנשים שמנהלים לי את המוח באופן שיטתי)

(סופריקה)

הפתגם המלא הוא: הדשא של השכן ירוק יותר- כי הוא סינטטי...

אני אשמח מאד שתאמרי מה התשובה, אני אנסה גם להבין אותה.

@אנחנו יחד נבנה

וצריך להגיע לזה לבד.

 

להתחדש כל פעם בלימוד. להבין שהכל ממקום קדוש ונשגב. להתרגש מכל חידוש או הבנה, ללמוד מכל דבר לחיים.

זה נותן סיפוק עצום והתרגשות.

אח"כ הבנאדם נשחק. ואז זה הרבה פחות.

בנות, תודו על כל רגע שאתם לא ביינישים

ותפסיקו לחיות בסרט 

תודה

בסתר לבכם אתם מודים שזה עונג

עייף מת, אבל חייב ללמוד 

ואתה לומד וקשה לך אבל זה עונג

ואחרכך סדר צהריים ואביי ורבא כמה שזה עונג- כבר נמאס

ואז סדר ערב ואתה כבר מותש מכל העונג הזה אבל חייב ללמוד את הסדר

ואז בסוף היום שאתה מגיע לחדר ב9 וחצי אחרי סדר ערב,

אתה רוצה גם להנות בחיים הפרטיים ואז אתה נהנה כמה שעות

וקם עייף ב7

ואז שוב יום של עונג

קשה אוכלים. מזיעים וזה בא.

ואין שמחה כהתרת ספקות, אז שווה לחתור לשם.

ואם לומדים למצוא פנים חדשות בכל מילה זה לא נמאס (כן, ספר ויקרא הוא אחד הספרים האהובים עלי, למרות שהוא נמאס באיזשהו שלב).

 

אבל ממש.

אאל"ט 

דבר שלא ניתן להסברה ולהגדרה.


(@פיתה פיתה האם אני צודקת?!)

את אוהבת למשל לנגן ללמוד לשמוע שירים לטייל חברים וכל זה יש הרבה פחות בישיבה,אפשר לעשות,אבל אז אתה לא בגמרא,ממש קשה לשלב

זה ממש פעם ב, וזה לא קשור למיקום,אפשר לעשות הכל בישיבה,פשוט אי אפשר להתרכז גם וגם,זה מוציא אותך מהלימוד

חס ושלום!
אפילו לא בצחוק!
אתה תהיה גבעון!
שמעת אותי?!

לא יעלה על הדעת!

"והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל שם שם)

הנה אח שלך גר עכשיו בגבעה.
זה התקדמות.

אז גם אני יהיה בגבעות, אבל לא גבעון! (ח"ו)

אז נהיה ביחד!!!
יהווו איזה כיף!!!!

נכון @די"מ?

לטובתך.

את פשוט יכולה לומר שההודעה הבאה מיועדת רק לדי"מ וחברו.

יש ביניכם כמה סבילים

אבל פה אני לא מכיר... אז זה סתם כיף

בנים |ממלמל במסכנות|

זה לא כיף במובן הרגיל של המילה, לא יודע להסביר את זה...

 

או שזו סתם שריטה שתעבור עם הגיל?

(או מזוכיסט, ההוא שאוהב לעצבן)

אבל כדי לספר אותה אני קודם יצטרך לדעת מי מהם הוא זה שאוהב לקבל מכות ומי הוא זה שאוהב לתת...

מזוכיסט ואמר לסדיסט: תרביץ לי.

אז הסדיסט אומר לו: לא, תסבול!

גם ניצלשתי

וגם הרגזתי מישהי

 

ממש ערב טוב!

שלום כיתה א'

אתה שנה הבאה ביישוב הדעת?

"שנה הבאה"..
עוד שבוע-שבועיים

ממש שמח לשמוע!

בס"ד

אני שקלתי להתחפש לינטל.

שוקלת לשקול את זה שוב

בס"ד

והיא הולכת להיות בחור ישיבה.
היא ממש מגניבה.

חוץ מכמה קטעים דפוקים בה

וזה סרט כזה מפעם...

זה נסיופ פה..

פלוס הדמעות אבל אין לי מושג איך חעשות אותם...

בב"ד

וזה סרט יפה, אבל מזעזע..

בס"ד

תקציר העלילה:

ינטל היא בתו של רבי מנדל, מלמד כפרי דתי אדוק.
היא חיה בשטעטל טיפוסי בפולין של תחילת המאה העשרים.
אביה האלמן מלמד אותה בסתר את רזי התורה והתלמוד, מה שמקובל היה ללמד בנים בלבד.
כאשר אביה הולך לעולמו היא מקצצת שערה, מתחזה לבחור ויוצאת למסע על מנת למצוא ישיבה. היא קוראת לעצמה "אנשל" (שמו של אחיה המנוח) ומתחברת במסעה לאביגדור, מי שנחשב לעילוי שבין תלמידי הישיבה ולומדת איתו בחברותא בישיבה שלו.
אביגדור שמצא שידוך מעט לפני פגישתו בינטל, רואה בה חבר טוב, אך ינטל מצידה נמצאת בדילמה בין הקשר הרגשי שהיא חשה כלפי אביגדור (שאינו יודע שהיא אשה) לבין תשוקתה ללימוד.
בעקבות התאבדותו של אחיו של אביגדור מתבטל השידוך שלו והוא מציע ל"אנשל" להתחתן עם המשודכת לו, הדס. ינטל מתנגדת בתחילה אך לבסוף מסכימה ו"מתחתנת".
לבסוף מספרת ינטל לאביגדור שאיננה בחור ודרכיהם נפרדות.

הקרדיט לד"ר ויקי.

אשכרה.