אין כמו ארץ ישראל

אז יוצא שאני חוזרת לכלום וצריכה להתחיל הכל מחדש

בהצלחה

אבל עם המשפחה שלי זה לא ממש אפשרי.

כי אין לי לאן לחזור ובשביל לתרגם רצון למעשה צריך עזרה והרבה ואני גם בחודש רביעי.

מוזמן לכתוב  הארות והצעות.

הרווחה היום זה ממש מסוכן

אבל יש מלא דירות ריקות שמשום מה סוגרים לציבור במקום לתת

אני מקווה למשהו התחלתי שיאפשר לי להתבסס בהדרגה.

אל תבואי לפני שאת מביאה הכל בחשבון.

מקום שיקלוט אותי

עזרה בהשגת הקיצבה בחזרה

עזרה בהשגת דיור ציבורי

בהשגת עבודה מתאימה

הדגש הוא שכאדם נכה אני צריכה עזרה והרי גם אנשים בריאים צריכים עזרה.

האמת היא שאני בין הפטיש לסדן באמריקה אין לי כלום וגם בארץ לא מחכה לי כלום,ככה זה אחרי שנים של נידוי מצד המשפחה והחברה שהובילו אותי לנישואים לטיפוס כזה שהותיר אותי בלי כלום.

כבר הגעתי להכרה שאת התינוק אצטרך למסור לזוג חסוך ילדים דתי/חרדי ממילא אני לא יכולה לטפל בו אבל לפחות אציל אותו מהורים דפוקים כמוני וכמו בעלי,את שלושת הילדים האחרים כבר איבדתי ולדעתי לא אזכה לראותם עוד.

אז יכול להיות שבעיקר אני צריכה מקום לשהות בו עד הלידה ולאחר שאדע שהתינוק מסודר אוכל לנסות להכנס אולי לאיזה מוסד,הוסטל,מקום למוגבלים.

נכון את צודקת החיים שלי בזבל ותמיד מאז שנולדתי וכל ניסיון לברוח מגורלי המר נכשל ודרדר אותי יותר ויותר מטה,זה לא נכתב באירוניה אלא בהכרה מלאה של העובדות כפי שהן מצערות אבל עובדות.

באמת בלי שום כעס כי אין על מה,את צודקת-נידונתי לאומללות זו האמת מרה ככל שתהיה אבל אין טעם לנסות עוד להתכחש לה.

מה כבר נותר לי?

איזה תקווה יש לי אם בכלל?

כניראה שלא אזכה אף פעם לרגע אחד של שמחה אמיתית בחיי כבר התחלתי להשלים עם זה.

הודתי שאת צודקת ואני זו שתמיד ברחתי מהאמת המרה והאמת היא שנולדתי מוגבלת בלי קשר למה אחרים חושבים וכל ניסיון להתחמק מזה כולל נישואים נידון לכישלון,חייתי בשקר זמן רב מידי,העמדתי פנים שאני גיבורה בידיוק כמו שהסביבה רצתה-אבא שלי שהכה אותי,אמא שלי שמעולם לא הייתי מספיק טובה בעיניה,אחי שנהנה לענות ולהשפיל אותי כי אף פעם לא באתי להם מספיק טוב בעין כי אם רק תעמידי פנים,תתכחשי לעצמך,תשחקי אותה הכל יסתדר את תהיי נורמלית ותפסיקי להביך אותנו ואת עצמך.

כן סוף סוף התעוררתי להבין שאלו החיים שלי חיים של נכה ומוגבלת שזקוקה שיעזרו לה ויטפלו בה עד למינימום האפשרי של עצמאות--כן הייתי צריכה להכנס להוסטל כבר ממזמן ולהבין שקבלה של עצמי איננה בזבוז,שחבל על כל השנים בהן לא אהבתי ולא קיבלתי את עצמי,חשבתי שאני דפוקה וחסרת תועלת

כן את צודקת הגיע הזמן להתנהג בבגרות ולהפסיק לבזבז את החיים שלי בהכחשה שרק פוגעת בי יותר ויותר

הגיע הזמן שאשחרר ואפסיק לקחת אחריות בשביל כל העולם ובמקומו,עשיתי את זה יותר מידי זמן

לאדם בריא ומתפקד קשה להבין אדם נכה ומוגבל

נפלאים ומתוקים? נו בהחלט אסתפק בנסבלים וסבירים

בטח חבל שלא נולדתי בריאה אבל בזבזתי מספיק זמן בלבכות על זה ולכן הגיע הזמן לקבל את המציאות כפי שהיא

נולדתי נכה ואני זקוקה לטיפול וסעד

יותר מידי שנים חייתי את חיי לפי מה שאחרים חשבו,הרגישו,החליטו,קבעו

הגיע הזמן שאתחיל לאהוב ולקבל את עצמי.

בהצלחה רבה.

ואל תחשבי על עצמך שטויות.. את לא צריכה "הוסטל" ולא בטיח..  תאמיני ביכולתך, ויש לך, תתנהלי בנחת וסבלנות, תלמדי מהנסיון, תפעלי בישוב הדעת ללא בהלה מכל "אירוע" מקומי - ותוכלי לחיות חיים מצויינים, גם לך וגם לילדייך. לא להיחלש ולא להחליש [וגם לא להיתפס לביטויים כמו זה שאת חושבת ש"לא תראי אותם יותר".. ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, ואתם בשום אופן לא ההורים הכי גרועים בעולם... תמיד אפשר ללמוד, לתקן ולשכלל]

דברים קרו,לא אכחיש שתרמתי להם בחמישים אחוז ככה שזה כבר מעבר לאירוע מקומי והגיע הזמן לקבל את המציאות של חיי כמו שכתבתי למעלה.

[עם כוונתך לטובה, כמובן] זה שלך אין "נסיון והבנה" לגבי מי שעליה את כותבת (רק כעת ראיתי את תגובתך).

חבל להביא דוגמאות קיצוניות. ולא בריא לגמרי בהקשר הנוכחי.

אני כותב על סמך שכך אני חושב שראוי לכתוב לה, מתוך מיטב-היכרותי עם עניינה/בעיותיה.

[אני גם יודע קצת מה "אוכלוסית היעד" בהוסטלים עליהם דיברת, אבל זה לא הענין כאן]

אז אני מציע - בכיוון הצעתך..  - שאם יש נושאים שדווקא את לא מבינה בהם (קרי: לא בבעיה/האשה הספציפית עליה מדובר; ולא מה יודע עליה מי שהציע משהו), אז לפני שת פותחת את הפה ואומרת "אם יש נושאים שאינך מבין בהם עדיף לא לייעץ", תבררי את המילים הללו. לא מוסיף כבוד לכותבתן.

אני גם עוקבת אחר המקרה, וברור שיכול להיות יותר טוב ושיש תקווה-

אבל ברור שזה גם לא פשוט בכלל. 

תכלס, אנחנו לא מכירים את הנפשות הפועלות ואת כל המכלול (לא קראנו את בעל, משפחה וכו')

כך שכדאי להזהר.

אבל אני מכיר את המדובר מעבר למה שמתפרסם בפורום. 

ברור שאם לא היה כך - לא הייתי כותב בנחרצות כמו שכתבתי..

לאיזה כיוון התקדמו העניינים?

להיות חלק מאיזו מדרשה עם מגורים ?לפנות לאיזו רבנית של מדרשה או קהילה שתוכל לסייע לך?

רק אין לי מושג לאן

סליחה שאני שואלת, פשוט אם זה מהמגזר החרדי יש לי חברות שאוכל לשאול..

נתיב בינה, תפארת בנות  בירושלים. סל"ה בבני ברק. 

יש מדרשות דתיות לאומיות כמו "מכון אורה", "מדרשת הרובע" , "טוהר", "מדרשת אביב"..

יש המון...

מה הסגנון שלך?

אם את במקור מחו"ל,יש גם מדרשות מיוחדות לחוצניקיות.

זה נראה לי יכול להיות פתרון מעולה- גם מקום טוב,תורני ומחזק, גם מסגרת חברתית-שלא תהיי לבד. גם מגורים בזול.

כדאי לך ממש לשקול את העניין.

העיקר מקום לכמה חודשים.

חמש שנים הוא חי על חשבוני והשפיל אותי ומכיון שאני כבר חסרת תועלת בעיניו אני לא ממש מענינת אותו

אין מה לפתור,הלכנו ליעוץ ונכשל כי הוא לא רוצה להשתנות שזה אומר להתבגר ולקחת אחריות,עובדה כל מי שפוגש אותו סולד ממנו ומהתנהגותן\אפילו המטפל התיאש ממנו וכולם כעסו עליו ועלי כשעזב אותי פעם אחת ורק אני הגנתי עליו.

את צודקת שהלכתית הוא מחויב אבל מבחינתו ההלכה זה רק בשביל הרושם ולכן אני נאלצת עכשו לקושש עזרה

גירושין?נראה בעתיד

ולכן לא רצה ככ לעזוב,לא התאים לו להתחיל להיות אחראי.

עבדתי בארץ עם ילדים שהושמתי לזה על ידי העוסית ולא קיימו הבטחות לקביעות

אני אשמח לעבודה מותאמת לנכים

הבעיה היא בעיקר נוירולוגית כמו הפרעות קשב,קושי חברתי,קושי מוטורי שמונעים עצמאות ותפקוד רגילים

אולי לא בטוח אני יודעת שזה מאוד קשה ומכיון שהמשכתי לקבל קצת כסף בארצות הברית אולי אני חייבת כסף

אני מעונינת לעבור להוסטל או כפר חוסים ולעבוד במשהו שמותאם לנכים

הפרעות קשב וריכוז לא מוגדרים כ"נכות". כנ''ל לגבי קושי חברתי.

קושי מוטורי? כמה? באיזה רמה?

יש המון עבודות לנכים, אבל לא הסברת כלום בעצם.

לא דומה עבודה שתתאים לעיוור לעבודה שתתאים לאדם שאינו מסוגל להניע את הרגליים לעבודה שתתאים לאדם עם תסמונת דאון וכו' וכו'

נשמח ליותר פירוט בשביל שנוכל לעזור יותר.

אז אני די זורקת הגדרות לא מיצגות

המון עבודות?לא בהכרח,שלחו אותי מהרווחה לעבוד עם ילדים בהבטחה לקביעות בהמשך וסתם סחבו אותי במשך כמה שנים בלי שיצא מזה כלום.

תנסי לעבוד תמורת הדבר הזה שנקרא שכר מתואם.

ה' כנראה אוהב אותך..

ממה שאני יודעת הם ממש מדקדקים בהגדרות ובאיבחונים וממש לא נותנים "סתם" לכל אחד..

אחרת לא ברור לי עד היום איך קיבלתי קיצבה,בזמנו פשוט באתי לביטוח לאומי ישבתי שם מול,איזה רופא שהסברתי לו יפה שכושר העבודה שלי די ירוד,הוא חתם על אישור וזהו וכבר אז זה היה קשה.

אולי בגלל שהם לא נתנו לי קצבה עד גיל 18 אז זה היה קצת יותר גמיש.

הוא שילם רק עד סוף החודש וגם ככה כבר קיבלתי הודעת פינוי לעוד שבועים.

אם להציל לפחות ילד אחד מחיי הזנחה פיזים וריגשים.

ואם יתנו לו את הילד לא אשב ואבכה על משהו שאין בכוחי למנוע.

בכל אופן עדין לא החליטו לגבי התינוק.

שרק יודע לחיות על חשבון אחרים בלי שום יכולת ריגשית מינימלית לתקשר או להבין צרכים של אחרים,סוג של פיגור.

מה עם מקום שגרת בו קודם? לא נשארו לך שם חברים?

לא אף פעם לא היו לי חברים.

גרתי בקרית ארבע ואני יודעת שיש שם אפשרות לדירות עמידר ותמיד מחפשים סייעות לגנים

ואם יראו שהיא טובה יקחו בשמחה.

ולא הבנתי למה ביטלו לך קצבת נכות, את הלכת לביטוח לאומי וביטלת? או פספסת איזה וועדה רפואית?

אולי לדבר עם חבדניקים, לפעמים יש להם מסגרות מתאימות 

מייל לא הצלחתי לשלוח.

אחרי שלושה חודשים מחוץ לארץ זה מתבטל אוטומטית ואני יודעת שאחר כך מאוד קשה להחזיר.

אשתו של הרב אמרה שהיא בודקת משהו.

אני יודעת שהם מאוד עוזרים לנשים בהריון, אבל נראה לי בעיקר אם את עושה הצגה שאת שוקלת הפלה, ואישית אני לא אוהבת את זה בכלל.

יש לי מכרה, אם חד הורית, שילדה מתרומת זרע זוג תאומות.

ובשיא הטבעיות פנתה לאגודת אפרת כי היא חושבת על הפלה מהריון לא מתוכנן... הם עזרו לה המון, נתנו לה חבילת לידה משמעותית ושעות בייביסיטר אחרי הלידה. אבל זה די נקרא לרמות... הייתי די ב"שוק" שהיא סיפרה לנו את זה בשיחת "אחר צהריים בגינה" (ואולי אני טועה והם עוזרים בכל מקרה אם את בהריון?)

בכל מקרה, הסיפור כאן הוא די מסובך. בעיקר לא ברור לי למה ביטלו את קצבת הנכות עכשיו והאם יש סיכוי שיחדשו אותה בארץ בקרוב. הוסטל, זה אומר לעבור את הועדות הרפואיות מעל אחוז מסויים של נכות ולקבל סל שיקום, שזה גם סיפור ארוך בפני עצמו. זה תהליך שצריך הרבה עזרה בשבילו ואורך רוח. לא משהו שאפשר לתקתק מיידית, ולא משהו שאפשר להבטיח מראש. וכרגע את צריכה מקום לגור בו. 

חשבתי שאם אשנה מקום אז ישתפר מזל אבל כשהנפש מסוכסכת זה באמת לא יעזור אבל גם כשאין יכולת להתפרנס בגלל בעיה רפואית זה לא תורם לישוב הדעת ולא נותן אפשרות להתפנות לעבודה עצמית,את יכולה לשאול כל מי שחי מקצבת נכות.

בואי נגיד שאני כבר לא מחפשת חיים יפים,אני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי מתוך כך להעז,לחשוב חיובי ולבנות מציאות חיובית יותר שתאפשר לי להתמודד עם אתגרי החיים,אני לא משלה את עצמי,אני יודעת שאף פעם לא אהיה עצמאית לגמרי אלא תלויה בסעד מאחרים אבל ככה השם יצר אותי ורצה אותי וכבר אין לי מה להתביש בזה רק כי זה לא בא לאחרים טוב בעינים,זו מציאות החיים שלי וכך עלי לקבל אותה ולהבין שגם ברמה הבסיסית שלי אני יכולה להשיג הרבה בהתאם ואולי בעולם הזה זה לא נחשב אבל בעיני השם זה המון.

עברתי לארצות הברית כי לא רציתי להרים ידים,את לא צריכה אותי תפתחי פייסבוק ותקראי בדפים וקבוצות של נכים איך מתיחסים לנכה במדינת ישראל אז גם הם מותרים לעצמם?אותם נכים בעולם פשוט מקבלים תנאים קצת יותר מהנכים בארץ ולכן כניראה יש להם זמן לעשות סרטים,אני מציעה שתקראי את הפוסט האחרון של קובי כהן בפייסבוק שמדבר בידיוק על הנושא הזה,כניראה שלך יש מישפחה אוהבת וחברים שנתנו לך בסיס ונותנים לך תמיכה וכוח להתמודד,יש לך בריאות שמאפשרת תפקוד תקין אז כן יש אנשים כמוני שלא זוכים לזה וזה רק מדרדר אותם למקומות שבהם אני עכשו ומכיוון שעדין זקוקים לעזרה ביחוד כי לא מסוגלים להיות עצמאים לגמרי אז התוצאה שרק מדרדרים ומדרדרים לפגיעה מידי נצלנים ונולדים ילדים שנפגעים גם כמו הילדים שלי.

תסלחי לי נשמה, מהצורה בה את כותבת נשמע שיש לך נכות ברמות... סעד...

ב"ה אני מבינה שהנכות אינה פיזית, זה לא קל גם אם זה נפשי-רגשי-קוגניטיבי

אבל יש הרבה אנשים במצבך, בעידננו המודרני, שמסתדרים בחיים.

אז אנא שובי לארץ, התחילי דף חדש, בליווי עזרה, ובע"ה תראי ישועות,

את אישה מאוד אמיצה ובעלת חכמת חיים!! אל תזלזלי בעצמך כל כך!!!

יש פה ישראלית אחת שהיא מאוד פלפלית בעיניני קהילה והיא מכירה אותי ואת המצב,אז לפני שבת היא התקשרה אלי לשמוע מה קורה וכשהיא שמעה שכבר אין לי ברירה אלא רק לחזור לארץ אז היא התעצבנה ואמרה שאם צריך היא תערב את כל הקהילה הישראלית ושהיא רוצה לסדר לי דירה ליד האיזור של הקהילה כדי שאני אוכל להשאר  ליד הילדים.

כי עוד שבוע לא יהיה לי איפוא להיות.

מה שבשבילך הוא בריחה בשבילי הברירה היחידה שנותרה בשבילי היא לחזור לארץ אפילו עם כלום, ושוב כניראה שלמזלך לא חווית מציאות כמו שלי ולכן באופן טיבעי קשה להבין על מה אני מדברת ובאמת אני מאחלת לך שלא תאבדי את כושר העבודה שלך ולא תאלצי לחוות חיים כמו שלי.

ולא היתה לי את האוירה שבונה הסתכלות חיובית ובעצם רק עכשו אני מתחילה לעשות את העבודה הזו.

האומנם חיים רק  בשביל השרדות?

עד עכשו היה לי קשה לקבל שיש קשיים ועכשו......אני פשוט מתחילה לקבל ש.... הנכות זה חלק ממני כי ככה השם ברא אותי וככה הוא רוצה אותי ולא דורש ממני יותר מזה והוא זה שקובע ולא בשר ודם.

אני אודה לך אם תסכימי לחלוק איתי מניסיונך וללמד אותי.

ולקח לי הרבה שנים להודות בזה כי כשגדלתי תמיד שידרו לי שזו בושה לבקש עזרה ושבן אדם צריך לשחק אותה גיבור ומכיוון שיש לי קשיים אני בעיה למשפחה ומטרד לחברה שמכער את הנוף ובעצם לא היה אף פעם ממי לבקש עזרה.

אלא בושה להגיד שאדם מטבעו לא אמור לרצות עזרה ולנסות להסתדר,צורת חשיבה שהורסת להרבה אנשים את החיים כשהם לא מעיזים לבקש עזרה,ברוך השם שיותר ויותר אנשים מתגברים על המחסום הזה,תפתחי פשפשוק ותקראי אבל לא הם אשמים אלא המדינה שהביאה אותם למצב שהם צריכים להתחנן לעזרה קיומית בפייסבוק ובאמת אני רק יכולה לאחל שלא להגיע למצבים של נכות ונזקקות שמאלצים לזה,עדיף לדעת לבקש עזרה מכל סוג שהוא לפני שזה קורה.

העניין הוא שבאמת לכל אחד יש גבול שהוא לא יכול לעבור

ולא צריך לקחת על עצמך יותר מדי - האמת היא שהרבה נשים טועות בזה

וכן בן אדם צריך לשאוף להסתדר בעצמו, אם לא הולך אז לא הולך אבל כן להשתדל

הוא סירב למלא את תפקיד הבעל והאבא וציפה  ממני להיות גבר ואישה מתי שהתחשק לו אז זה לא ממש רציתי את זה.

להסתדר בעצמי?כניראה שעכשו אצטרך לנסות בשאיפה להכנס לדיור לנכים.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.