אני ניק מוכר כאן ולכן כותבת מאנונימי..
אני פשוט משתגעת
ילדתי לפני חודשיים וקצת ב"ה ילדה קטנה ומהממת!! אני סטודנטית כך שיוצא לי להיות איתה בחופשת לידה חצי שנה עד תחילת הלימודים שזה כיף גדול.
בעלי האהוב יוצא כל יום מהבית באזור 7 ועובד עד סביבות השעה 4-5 ואז חוזר הביתה.
נקודת המבט שלי: בשביל שבעלי יצליח לקום כל יום בטוב ולתפקד כמו שצריך, אני קמה גם בלילה כשהיא בוכה (היא לא יונקת) ומפרגנת לו שיישן טוב. במהלך היום היא מאד אקטיבית ובקושי ישנה, כך שאני לא באמת משלימה שעות שינה ביום. מה שאני עושה במהלך היום כשהיא נחה זה לנשום קצת. להתפנות. לאכול. לסיים עבודות ללימודים וממש קצת לסדר את הבית, לנקות ולהכין אוכל. בעלי מקסים ולאורך כל היום מבקש שאשלח תמונות שלה ואספר לו מה איתי. אבל, ברגע שהוא חוזר הוא פשוט גמור מעייפות. כשהוא מגיע הוא נמצא איתה איזה שעה (מאכיל, משחק וכו) ואז הולך לנוח עד ערבית. וכשזה לא קורה אז ב10 וחצי-11 הוא גמור מעייפות והולך לישון. זה לא משאיר לי זמן איתו ואני בלאו הכי אסורה עדיין מה שמשגע, ואני מרגישה שהוא גם לא מספיק עם הילדה. יש לציין שבעלי מאד אוהב אותה ואותי. זה מורגש והוא אומר לי את זה כל הזמן אבל עדיין מבאס אותי שאני אחרי 4-5 שעות שינה ביממה, מצליחה גם לתפעל בית, גם להיות עם המתוקה, גם להתייחס אליו כשהוא חוזר וגם לעשות עבודות ללימודים.
מה שבעיקר מפריע לי זה החוסר חיוניות, אם הוא ככ מותש וגמור עכשיו מה יהיה כשיהיו עוד ילדים? כשגם הוא ייאלץ לקום בלילות? שיתפתי אותו שמאד חשוב לי (דיברתי ברבים כמובן) המשפחה וזה מעל לכל. ושאם נחזור מהעבודה עם לשון בחוץ חסרי כוח ושמחה לילדים ואחד לשני מה עשינו בזה? שצריך כשנכנסים הביתה לשנות פאזה. (אני מצליחה לעשות את זה עם כל הקושי וממש מצפה גם מבעלי לכך. הוא אדם מאד חם, מעורב ומשפחתי). בשיחה גם שיבחתי אותו על כל הדברים שהוא כן עושה (הוא די מכין את האוכל לשבתות מאז הלידה) והתגובה שלו הייתה "את צודקת". יום אחרי זה יצאנו יחד לבית קפה ביוזמתו והיה ממש כיף. וממחרת אותו היום הכל שב כאילו מעולם לא דיברנו.
נקודת המבט שלו: תעזרו לי להבין!
הציפיות שלי גבוהות מידי לדעתכן?
️