אחות קטנה

נפש תאומה

חכי עוד רגע עוד מעט

יש שכר לפעולתך 

הנה הוא קם 

ואלייך הולך

חכי עוד רגע כי רק את

גם אני איתך בוכה וכמוך מצפה

אז חכי עוד רגע עוד מעט

הנה הוא בא מנחמך

שמעי איך הוא אלייך הולך

חכי עוד רגע כי רק את

תמיד ידעת למצוא בי

עוד קצת אור

שממני נעלם

נקודה טובה ועוד נקודה טובה

ועוד מעט ואין רשע 

התבוננת על מקומו, ואיננו.

הן תמיד השכלת לשמוע

את השיר שלנו שכמעט נדם

נקודה טובה ועוד נקודה טובה

ועוד מעט הנה הוא בא

התבוננת על מקומו, והיננו. היננו.

אחות קטנה,

על בכי אמונה

חכי עוד רגע עוד מעט

הנה הוא בא מנחמך

היטהרי

השמיעי קולך

פתחי עינייך לאט.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול