לא צריכה מדבקות ניקוטין. לא צריכה את הזבל הזה בגוף שלי. לא צריכה את החור הזה בכיס שלי.
רק לשבת עם חברים ונרגילה ואוויר. וצומי ונחת ושקט של טבע. סמיכת פליז ורגלים יחפות. אדמה קרירה ורכב מחכה במרחק כמה דקות הליכה.
רשימת מכולת:
-גחלים לנרגילה
-רכב
-טעם לנרגילה
-נרגילה
-חברים
דברים שצריך וכבר יש:
-מצית
-נייר אלומיניום
-יעד לא צריך. פשוט נוסעים עד שיש שקט.
-זמן
-סמיכת פליז
-צומי
ילדים. זה לא הזמן או המקום להטפות על עישון. סבי?
אין ספק שנרגילה זה אחלה התארגנות חברתית!
רק חבל שזה לא בריא לבריאות שלנו.
זה לא בריא..
וגם אני כבר לא חברה של הפושטקים שלי למדתי רחוק וכבר לא נפגשים..
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
