הייתה לי חברה הכי טובה במשך חצי שנה ואחר כך הפסקנו לאט לאט כול אחת מסיבותיה,אני לא אהבתי המון תכונות אצלה ..

ואז העבירו אותי מקום ליד ילדה מהכיתה והתחברנו וראיתי שהיא חמודה ואני מאוד אוהבת אותה קיצור אחרי כמה חודשיים נהיינו חברות טובות ,והיה מאוד כיף. והילדה שהייתי חברה שלה פעם ניסתה להרוס לנו בכול דרך !! היא התחברה לחברה שלי ,הזמינה אותה אליה ,אמרה לכולם שהם חברות הכי טובות (וכול זה בלי שהיא באמת חברה שלה ,

אלה רק לגרום לי להתעצבן ולקנאות והיא עוד אמרה לי שזה המטרה שלה !!)

לאט לאט התרחקנו והם התקרבו אחת לשנייה אני כול יום כמעט חזרתי הביתה בוכה במשך שנה ומשהו באמת שגם בחופש שאני חושבת על זה אני לא מבייינה היא כאילו שנה שלמה ביזבזה רק כדי להרוס לילדה אחרת ?!! ואני כול הזמן חושבת על זה איך היא יכולה לעשות דבר כזה ? איפה האנושיות שלך ? 

אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד רוצה את הקשר עם החברה השניה והם עכשיו חברות טובות, מה אני יכולה לעשות ? 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול