על הקשר היא אך ורק שלכם! ושכולם יקפצו! מקווה שתחזרו בקרוב בע"ה

זאת האמת , כשחזקים יחד - איש לא יכול מולנו - והיינו בזה והתמודדנו שנה  אחת בגבורה יזע ודמעות. 

אבל כשמדובר בהורים , ובאמת לא סתם הורים אלא עקשניים כפייתיים ושתלטניים ורכושניים אז אם יש חולייה חלשה היא לא תחזיק מעמד ,

לא נראה לי שהייתי גם בעצמי מחזיק במקומה ואני בד"כ לא פראייר, זה משהו שברור חולני מצידם , 

ועוד היא הצליחה להחזיק מעמד מולם יותר משנה עד שנשברה בסוף , מבחינתי זו אלימות כלפיה לכל דבר (מה גם שהייתה כלפיה אלימות מצד אביה ברמה מילולית כמעט הגיע לפיזית מס' פעמים בנישואינו)

גם להתרחק ניסינו ולהתנתק מהם אבל הם לא ויתרו עד ששברו אותה בתקופה הכי רגישה בחייה , אחרי לידת התינוקת וכשהמחלה החמירה , וגם היו תקופות שגם אותי הצליחו לטלטל ולערער.

במקרה שלנו החולייה החלשה זה יותר בגלל בעיה רפואית לא פשוטה וגם בגלל שחיקה מה וקצת בגלל אופי אדיש

אין לה כרגע כוחות נפש לשקם את עצמה ואת בטחונה ...

היא פשוט קורבן של נסיבות חריגות ...

אז עכשיו היא זורמת עם מה שמכתיבים לה כי זה קל יותר שלא צריך לחשוב ולהפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות,

וחבל...

אפילפסיה...

אם תישאר במיטה ולא תלך לעבודה- תשקע עמוק יותר ויותר.

דווקא בזמן הזה חשוב להמשיך להיות פעיל.

תמצא חבר או שניים שיחזקו אותך בתקופה הקשה הזו.

תנסה כמה שיותר פעילות גופנית. היא מקהה את הכאב ומרגיעה.

ולאט לאט גם תתחיל לחשוב איך משקמים את החיים ועוברים הלאה.

המון הצלחה

תודה, חיזקת אותי ולו במעט.

בום

מי שהיא הפסידה..

יש לפעמים משפחות מטופשות כאלה, שאי אפשר להאמין.

צריך להיות לך ברור שבסופו של דבר, מי שמפסיד מדברים כאלה, זו היא.

המשפחה יכולה להסית, לדמיין. המשפחה לא תוכל לבנות לה "מחדש". מי שנוהגת כך, לא תחזיק אצל מישהו אחר. היא תוכל רק להציג.

כואב מאד.

לביה"ד, אתה לא צריך "כסף". יש שם אנשים עם נסיון. דבר אמת, מהלב, במתינות. מה שכתבת כאן - תסביר גם שם בבהירות.

תסביר מה היה בעבר, תסביר מה היה בעקבות הפנייתם ל"שלום בית". בדיוק מה שכתבת כאן - תגיד שם. באמון שדברים יישמעו.

אל תתפעל משקרים וצעקות. תמתין בסבלנות - ותסביר שוב את האמת. ניכרים דברי אמת.

תגיד להם מה שכתבת כאן, איך תוכל בלי הילדה - ושמצידך, אתה רוצה גם את האשה, עם כל הבעייתיות וכפיות הטובה אחרי מה שתרמת לה. אל תתחשב בנסיונות להביע זלזול כלפי זה. ניכרים דברי אמת. ספר על האלימות של אביה כלפיה.

תגיד להם שאתה מבקש שיסבירו  לאשה מה ההרסנות של התערבות המשפחה. כמה זה לא יעזור לה בעתיד. כמה זה מזיק ומסמא עיניים.  יתכן שהם ינסו.

אם חלילה לא יצלח - היום, אחרי "ועדת שניט" כבר לא אוטומאטי שילדה אצל האמא בלבד.

ואם יגיע לכך - תשקול מה המצב הרצוי מבחינתך ביחס לילדה, ותתבע את מה שאתה רוצה. אולי חצי-חצי. לפי מה שטוב בעיניך.

גם כעת, אתה יכול להגיש בקשה דחופה בביה"ד לצו שהילדה תהיה בינתיים מחצית הזמן אצלך, ושיחזירו מה שלקחו מהבית.

אין כל היתר למישהו לקחת את הילדה חד-צדדית, וגם לא רכוש. אתה לא ביקשת ממנה ללכת.

יתכן שכאשר יראו פתאום שאינך "משחק", ויחוו צו שמורה להחזיר את הרכוש - יהיה מבט קצת שונה על המציאות. מה היו עושים אם אתה היית לוקח את הילדה וכו' ומסתלק?  אותו דבר אתה יכול לעשות. אין כל עדיפות לה עליך בנושאים אלו.

תתיישב בדעתך, תדע שאתה הטוב והצודק פה - ותפעל בישוב הדעת וביעילות.  לא להיכנס לסתם "מריבות", אבל כן לפעול, ובלי "לאיים" וליידע. פשוט לפעול. דבר ראשון, החזרת הילדה והרכוש. זו פשוט חטיפה וגניבה. גם רכוש משותף, אין היתר למישהו לקחת.

תתעודד, תצליח. רואים שאתה איש טוב.

חזק ואמץ.

אולי יש הקלה במהלך היום , מצליח איכשהו , זז ועושה , מנסה לחזור לעצמי, להתאושש

עובד גם לייצב ולסדר את המחשבות ולמקד אותן , יש כיוון ותכנון  , יש השתדלויות ברוחניות ובגשמיות . רגשות אשמה אין ב"ה, הייתי תמיד טוב מעל ומעבר.

אין לי משפחה תומכת ממש, אפילו יותר נתמכת אז אין מה לצפות.

פה ושם חברים מתקשרים לתמוך ולעודד, ובתוכם מורגשת העצבות כי כולם הכירו אותנו כזוג מושלם , הייתה לנו חתונה מיוחדת שכולם אמרו שזו הייתה בלתי נשכחת וכולם ראו איך טוב לנו יחד.

אבל

הלילות הם הכי גרועים , זה זמן שהשליטה היא מועטת על המחשבות

ברור שאיני ישן במיטה בחדר השינה, לא מסוגל...רק על הספה בסלון עם אור דלוק.

מתעורר בפתע מס' פעמים בלילה בבהלה, לפעמים חושב שהן פה איתי ואז שנופל לי האסימון אני נכנס להלם של הפתעה, עצבות ואפילו לבהלה והמוח מתחיל להזכר מה היה וכל הגוף מתכווץ לא מרצון. אולי סוג של התקף חרדה...תראו באיזה שעה אני כותב את הפוסט.

חולם עליהן , שומע אותן . רצות לי במוח ללא שליטה מנגינות משירי הילדים שהבת שלי הייתה שומעת במחשב.

לפעמים כל רעש בלילה מעיר אותי או מרגיש שמישהו נוגע בי. אני מתעורר בבהלה וצורח באימה עד כאב– לא נתון לשליטתי...

אני חש מפוחד בדיוק כמו ילד קטן  שהוריו נטשו אותו בבית לבד בלילה.

השינה שלי הפכה לקרעים קרעים , וביום אני כמו זומבי, ולפעם חולם בהקיץ ללא שליטה.

הסתכלתי במראה והייתי בשוק כשראיתי איך תווי פני השתנו תוך שלושה ימים.

מאז שהיא עזבה, אני מפוחד כשאני הולך ברחוב, מרגיש לא בטוח ומאוים כאילו אני כבר לא גבר, אני חש כאילו כולם ברחוב שמחים ואני לא, כאילו כולם יודעים עלי. או כאילו אנשים ברחוב עלולים להכות אותי ואיש לא יגן עלי.

כשהיא הייתה איתי חשתי גבר, חשתי שיש לי על מי לגונן , היה בי אומץ ובטחון. עכשיו אני מרגיש ילד קטן ואבוד ומפוחד.

נמנע מלהפגש בדרך עם אנשים שעלולים לשאול אותי "מה נשמע? מה העניינים?"

ניסיתי ללכת לבית הכנסת לתפילות מס' פעמים אבל אחרי דקה יצאתי, אחרי שחשתי מחנק.

כשאני רואה אב ובתו (בגילאי הבת שלי) ברחוב אני נזכר בנו ומתעורר געגועים כואבים

לפעמים בדרך אני רואה נשים מרחוק עם עגלה וחושב  לפתע שזאת רעייתי  והילדה ומתמלא פרץ של אדרנלין שהנה הן באות אליי, ואז הכל נופל שוב.

לפעמים בלילה מדמיין שהילדה קוראת לי מחדרה "אבא" או אם תינוק של השכנים בוכה באמצע הלילה אני חושב שזאת היא ורץ לחדר הריק שלה , נבהל פתאום לאן היא נעלמה.

(הייתי אבא ואימא של הילדה השנה כי רעייתי לא הצליחה לתפקד לגמרי כאימא, הילדה יודעת את זה וחשה זאת , ולכן כשצר לה היא היתה קוראת לי)

אם מישהו / מישהי עברו תחושות דומות בבקשה תשתפו אותי 

תודה , 

כתבתי לה סמס אתמול בבוקר , היה לי צורך חזק וזה הקל עלי 

היא לא הגיבה, זה בסדר.

הקטע החריג זה שהיא עוד מתקשרת מפעם לפעם להתייעץ לגבי הילדה ומה לקנות לה, ומספרת לי מה הן עשו במהלך היום...

זה כמובן כאשר היא לא ליד אימא שלה. ליד אימא שלה היא לא מתקשרת ואם אני מתקשר היא עונה לי בחוסר סבלנות וטון קריר ולא נחמד . 
 

כיוון שהזכרת את המזבח אוסיף ,

הקב"ה מוכן  ואף דורש למחות את הדבר הכי חשוב - שם ה' המפורש בכדי להשכין שלום בין איש לאישתו,

אם כך, מי שמחבל לבני זוג בשלום הבית מוחה את שם ה' המפורש ואם לא יותר מזה ...

וממש חבל שלא מתחשבים לפחות בילדה הקטנה ...

ה' הביא לנו אותה בדרך נס ובלי עיכובים ובלי צורך בכלל בשום התערבות, כשהרופאים אמרו יש הריון היינו בשוק טוטאלי   , למרות שהייתה שכרוכה בעיית פוריות לא פשוטה עד שהרופאים אמרו לנו  עוד לפני שהתחתנו - אם אי פעם תרצו ילדים , תצטרכו הרבה טיפולים וסבלנות ולא פחות מ3 שנים.

אמרתי לרעייתי כמה וכמה פעמים שהילדה היא החותמת של רבש"ע שהוא חותם על הכתובה שלנו ו

כנראה לא לגמרי ברור.

הוא צריך לדעת אם יש סיכוי. הרי זה לא ענין "טכני". דבר קשה מבחינתו.

אבל את צודקת מאד מבחינת היכולת שלה להרגיש שכאילו אין לה מה להפסיד. יכולה להתקשר לַ"מחזר" - ולענות בצורה לא נאה כשאין חשק. לכן, נראה שהאיזון הנכון הוא שינסה "לתפוס את העניינים בידיים". להסביר, בנחת ואמיתיות, אבל לא שתרגיש שרודף אחריה. לצערנו, זו לא תופעה נדירה שנשים שחשות שרודפים אחריהן, מגיבות הפוך-על-הפוך..

כואב מאד.

ואולי ההתקשרויות שלה, מראות על משהו לא גמור גם אצלה.

אולי תנסה בשיחות, לא "לרדוף" אחריה, אלא להסביר לה בנחת, בדיוק כ"גבר" כמה שזה חבל. שהיא יודעת גם כמה הילדה קשורה אליך, וזה ממש עוול.שההורים לא יהיו לה "תחליף". שתיחלץ מהם.

זה נראה שם פשוט מנוולים. אין מילים. ה' יעזור. חזק ואמץ.

שמזכירה לי את ההתנהלות של אשתך. ממה שמכירה ,יכולה לומר לך שזה לא כ"כ בשליטתה. כנראה שהיא התרגלה לתלותיות בהורים שלה,ולכן בלי חשיבה עצמאית ולא מסוגלת (לא לא רוצה,אלא לא מסוגלת) לפעול בניגוד לדעתם.

היא אומללה ,ואני מקווה בשבילה ובשבילך שהיא לא תבין את זה מאוחר מדי. 

כואב מאוד.

אין מצב שתתעלה מעל עצמך ותנסה להשפיע על ההורים שלה? לא חייב ישירות. אולי דרך גורם שלישי מהצד-איזה רב,שיסביר להם שמה שהם עושים הוא הרסני ?

שאלה:מה יש להם נגדך?

אל תכעס עליה. היא לא עושה מה שהיא באמת רוצה. ומה שכתבת על זה שכאשר היא לא לידם היא מתנהגת אחרת, רק מחזק אצלי את המחשבה הזאת.

אם היא תחזור ותעבדו על הקשר שלכם לאורך שנים והיא לגמרי תבטח בך,אני מאמינה שהיא תוכל להשתחרר מהתלות הריגשית הזאת בהוריה 

תיארת אותה ממש נכון. 

היא בריחוף תמידי בזמן האחרון כי זה נוח לברוח ולא להחליט.

גם במהלך נישואינו היא היתה ממש תלותית בי ואדישה   אבל התרגלתי וגם היא השתנתה לטובה בזכות האהבה והאמון שלנו אחד בשני. כולם ראו שעוד בדייטים , היא הפכה להיות אדם אחר ממה שהייתה (חוץ מזה שהיא רדפה אחרי) עד אז ובהמשך בנישואין.

הייתי בעצם "החברה הכי טובה" הראשונה שלה...עם הייתרונות ןעם החסרונות. 

לגבי ההורים, 

העניין הוא שלמרות שהם דתיים הם לא מקבלים מרות של רבנים גם גדולים, ולדעתי הם גם חושבים שאין עוד מלבדם אם הבנת... ושהם מנהלים את העולם.

הם לא אנשים שאפשר לדבר איתם ניסיתי בעבר ושוב ושוב, הם מאוד כוחניים וערמומיים, הרבה אנשים בסביבתם ואף במשפחתם לא מסתדרים איתם. 

הם חדורי מטרה ולא איכפת להם לעבור על החוק ועל פסקי הדין, מה שאשתי בחיים לא מסוגלת לעשות זה לעשות משהו לא חוקי  היא די מפוחדת ,היא מעדיפה שאחרים יחליטו לה כדי שהיא לא זו שתישא באחריות.

לא באמת איכפת להם מהבת שלהם ומהנכדה. זה הכבוד והשליטה מובילים אותם שהרי לכתחילה הם התנגדו להיכרות ולנישואינו בכל דרך אפשרית , עצם זה שהיא העזה ללכת נגדם ולהתחתן בכל זאת זה אומץ שאני במקומה לא הייתי מצליח מולם.

יש לי עדיין אמון בה כי היתה תקופה ארוכה וטובה שהיא הבינה את הבעיה והיא היתה קשוחה וחדה מולם והתנתקה מהם לגמרי, אבל אלו לא אנשים שמוותרים וגם אז הם נלחמו, והנה בסוף היא התייאשה. 

הדרך שלהם היא להטיל סיכסוכים בין בני הזוג , זה התחיל מאז ומתמיד בסתר ובגלוי

אני לא היחיד,אחותה הבכורה נשואה לאדם צדיק ועדין נפש, חייו אינם חיים , הוא נדרש להיות חייל של אביה ולקיים פקודות אפילו איזה חולצה ללבוש בשבת, להיות נהג שלו ועוד, וכאילו תפקידו לפרנס אותה ותו לא כלומר אין  לו מעמד של בעל... האחות "נשואה" לאימא, האימא הזו עוד חושבת את עצמה כאילו היא מעין  יועצת זוגית לבנות שלה ומדריכת כלות , מזעזע לחלוטין ...והיא נותנת לה רעיונות הזויים איך להכריח אותו לעשות כרצונה... ושמעתי במו אזני  איך מסכסכת מאחורי הקלעים ולא ארחיב...

גורם שלישי, יש הרבה אנשים בוגרים ומאוזנים שמקובלים על שנינו ומכירים אותנו היטב, מכרים רבנים, חברים שניסו לדבר איתה ובזמנו היא הקשיבה להם והיתה פתוחה לשמוע, אבל הנחו אותה  משפחתה לא לענות יותר לטלפונים של הגורמים.

יש בה משהו טוב ואמיתי בנשמה, אני חותם על זה , היא עשתה לי הרבה טוב והרבה חסד בשנה וחצי הראשונות לפחות עד שקרו דברים שלא בשליטתה רפואית וגם המשפחה ברקע , האהבה שלה אליי הייתה משהו לא ניתן להסבר  כאילו אני התינוק שלה  וכולם ראו זאת.

אני לא רוצה לראות אותה נהרסת, גם אם היא משחקת אותה כאילו עכשיו היא אסרטיבית מולי והכל והולכת כאילו ראש בראש איתי , אין לה את האנרגיות מול ההורים שלה.

רעייתי היא לא רעה 

אני לא כועס עליה , 

אני מרגיש שאם אעזוב אותה היא פשוט "תטבע" ...

פשוט מזעזע לקרוא על התנהלותם.

כנראה שגם ההתנהלות הטובה שלה כלפיך בשנה וחצי הראשונות, היתה כי אתה היית ה"תחליף" לתלות בהורים, או להתעמרות של ההורים. שמעתי על דבר כזה פעם. 

הגישה שלך יפה וטובה. אולי תנסה שמישהו ששניכם הכרתם, רציני, ינסה לתפוס אותה לשיחה "מאחורי הגב" של ההורים, ממש בעורמה. יסביר לה שאם היא לא בורחת מהם כעת, הרסה את חייה. ואם זה יצליח - אז ממש כמו ב"יד לאחים".. פשוט להיעלם מהאלימים הללו.

אם חלילה המאמצים לא יצליחו, אתה צריך לדעת שבאמת ההפסד כולו שלה. מישהי שהיתה "תלותית ואדישה" ואתה הצלחת לרומם אותה ולהשקיע בה - אז אם היא תרצה הלאה, מה טוב. אם לא - אתה את שלך עשית. הפסידה.

ה' יעזור לך.

לא חשבתי בכיוון הזה, וזה רעיון מעניין,

אם כך אולי להתייעץ עם פסיכולוגית שלהם לראות איך ניתן להאיר את עיניה , כי היא (רעייתי) היחידה כאן שיכולה לשנות את המשוואה אם רק היא תבין כמו שאני יודע ושכולם כאן בפורום חושבים שהיא קורבן שלהם ושבטובתה זה להתרחק מהם אז יש על מה לדבר.

היא באמת נשלטת וע"י ההורים שלה, רק שבמערכה הנוכחית הם באו בעורמה כך שהיא לא מרגישה בהתעללות, פתאום הם מדברים אליה יפה וברכות, האימא משבחת אותה (אחרי ששנים שנים מילדות היתה מכנה אותה בשמות גנאי) , נשיקות וחיבוקים אחרי שתמיד היה דיסטנס גופני אצל אימה.

איכשהו היא שכחה אירועים טראומטיים של התפרצויות אלימות כלפיה מילולית מצידם ואף פעמים שהיה נראה כגולש לאלימות פיזית...

קונים פתאום מתנות לה ובגדים ,מתנות וצעצועים רבים לילדה.

הם ניכנסו לנישה שלי חזק כי הם יודעים שזה קונה אותה 

מטפלים לה בילדה כל הזמן ועושים הכל בשבילה ,  מביאים לה הכל עד לפה, לוקחים אותה לבילויים ומסעדות ,

הם גם הבינו שבכדי לקנות אותה , הם צריכים להיות תחליף אלי ולהתהג אליה כמוני באהבה ורכות ונתינה ולהיות בסגנון שלי : מכיל ואמפטי - רק אצלי זה אמיתי, מהלב , אהבה שאינה תלויה בדבר , אצלם זו הצגה בכדי להשיג את הפירוד.

לצערי זה קנה אותה, כך שגם קל להשתיל לה מחשבות נגדי ולשכנע אותה שאני התוקפן פה.

כשמסכסכים בין בני זוג מטבע הדברים הטונים עולים ויש כעסים - אז תמיד אפשר לומר ראית הנה הוא תוקפן אלים כמו שאמרנו לך לפני שהתחתנת (באתי ממשפחה שהיה בה אלימות ולכן תמיד הודבק עלי גם תוית כזו ע"י משפחתם)

אבל אני מעולם לא פגעתי כך , אני עדין נפש ולא בנוי לפגוע.

לדעתי , ואיני נביא או רופא

יום יבוא ומחלתה עלולה להחמיר וכך גם אמרו לנו הרופאים בזמנו שבמקרה הספציפי יש פוטנציאל החמרה.

משהו בקשר שלנו עוד בשלב הדייטים   ייצב אותה גופנית ובריאותית ובלם את ההידרדרות והתסמינים וכמובן במהלך הנישואין שלנו. החוסר והפירוד הזה לדעתי יערער את היציבות הזו

וכעת היא חיה עם הורים שטוענים לה כבר שנים ערב ובוקר - אינך חולה , את בסדר , די עם הכדורים 
תשתי מים קדושים ויעבור לך, לכי לדיקור ויעבור לך (דיקור באמת יוצר הקלה אך אינו תרופה)

חוץ מזה הם טוענים בפני כולם שאני אדם חולה ושאני צורך כדורים...איזו בדיחה, פתאום הם נהיו רופאים.

כמה אירוני שכשהכרנו אני והיא  לפני 3 שנים - היא רצתה לברוח מהם כי הם חפרו לה שאיננה חולה ולהפסיק עם הכדורים, והיא חזרה לחיקם והם לא השתנו. הם עוד איתנים בגישתם.

רב מוכר וישר אמר לי שהוא לא מקנא בדין שהם ייתנו מול רבש"ע אבל אני לא רוצה להתעסק בזה. אני לא מחשב חשבונות של מקום.

כאילו פתאום הם "מגלים" את הילדה - חושבים שכעת יחזירו למה שהיו אמורים לנהוג כילדה קטנה.

לפי תיאורך, הם מייצרים כעת נכה, כדי לטפל בה אח"כ יפה.. אבל מסתבר שאם לילה זה ייהפך לעול, הסבלנות הזו כבר לא היה מובטחת..

ה' ירחם.

נכון, עכשיו שהיא אדם שפורח יותר מאיך שהיא היתה לפני היכרותנו  , הם רוצים אותה בחזרה 

הסתבר לי תוך כדי הנישואים  שלפני שהכרנו היא הייתה די סגורה ומכונסת בעצמה , סוג של מלנכוליה אדישות וכאלה, בריחה לבועה האישית ,

זה הרגיז אותם ואכל אותם שהם לא הצליחו איפה שאני הצלחתי כבר בדייטים   בעוד שהספיקו לנו 3 חודשים של דייטים כדי להפוך אותה לאדם חדש. 

באותה תקופה שלפני שהכרנו הם היו מיואשים ממנה , היא לא תיקשרה , הפסיקה את לימודיה , הייתה מתכנסת לבד בחדרה שעות על גבי שעות 

מאז שהכרנו היא אדם אחר,

זורמת , עובדת, מתקשרת עם אנשים ומאושרת , סיימה את הלימודים (אני השלמתי לה את העבודות הסמינריוניות)
 

והנישואים רק הרימו אותה עוד ועוד, והיה לה הכל גם כלכלית וגם באווירה הביתית. 

גם לי היה טוב ונעים איתה, גם היא ויתרה על דברים למעני ,  אמנם נדרש ממני יותר סבלנות ויותר מאמץ מכל הבחינות אבל היה לנו התרוממות נפש משותפת ביחד ופשוט אהבנו זה את זה. 

הרבה הרימו גבה  ואמרו בפליאה דווקא בקרב משפחתה המורחבת מה קרה ל....? איך היא השתנתה כל כך?ממתי היא ככה מאושרת וזורמת?  

וכמובן גם היא אמרה את זה לי ולאחרים  שאני סלע קיומה  וגם כתבה לי מכתבים מרגשים שבו היא מודה לי שהייתי עמוד השדרה שלה , לפני כשנתיים, ביום ההולדת שלי היא כתבה לי מכתב בו היא מתנצלת שלא עמדה לצידי במהלך התקופות הקשות בתחילת נישואינו מול המשפחה. כתבה לי שהיא לא מסכימה שאתייאש ושלא אברח לה ושהיא תעמוד באומץ מול כולם ,ועוד דברים מרגשים 

עכשיו שהיא יציבה יותר  כביכול ברשותי  , הם רוצים אותה בחזרה אצלם 

לחוות את ההורות עליה מחדש 

אבל זו אגואיסטיות לשמה, רכושנות  , חולי שליטה, ואכזריות 

שתוביל להרס שלה...חבל.

היא מסכנה. 

רואים פרח שגדל היטב בחממה עם מזון מתאים - אומרים: וואללה.. ממש נחמד - בוא נקטוף..

לא מבינים שאם קוטפים - זה נובל...

אתה, לך עם הכחות הטובים שלך. התקופה שעברת, זה לא "לשווא". חוץ מלבנות אותה - בנית אצל עצמך חסד, נתינה, סבלנות, בניית הזולת.

אם ה"זולת" הזה יתעשת - מה טוב.  

אם חלילה לא, אז עם אותם כחות אתה תבנה את עצמך ואת סביבתך מחדש.

וגם את הבת שלך.

לעשות שרירים ולהראות שגם לך יש זכויות

אז גירושין יהיו מכוערים יותר ועורכי דין יקבלו יותר כסף

לא רוצים אותך אז הפסד כולו שלה

יש אנשים שמעדיפים להישאר עם הורים לתמיד ולקבל מעטפת שבן זוג לא יכול לתת

רק להמחשה דוגמא אחת,

היא סרגה לי 3 כיפות חדשות ב3 שבועות האחרונות כשהיתה עדיין בבית.

באחד הפעמים ששוחחנו מאז ש"נחטפה" היא סיפרה לי שכעת היא סיימה לסרוג לי גם את הרביעית.

ההורים רוב ההורים לא רוצים שהבת תתגרש סיפור קצת מוזר צריך לשמוע עוד צד למרות שאתה נשמע בהחלט בעל טוב ואוליי אפילו מידיי

יש לכם עצות איך אוכל להתמודד עם הגעגועים לילדה?

אני והילדה קשורים מאוד גם דומים במראה וגם בהתנהגות...

אני כל הזמן חושב עליה, ומה יהיה בחגים ואם הם יצליחו במזימתם ואם היא תשכח אותי...

אני מדמיין אותה גם שלא מרצוני בחלומות או כשאני מרחף 

בא לי ללטף אותה ולהריח אותה ,

היא משהו מקסים, מתנת שמים , ילדה יפה ואנרגטית

תבינו היא רק שנה ו9 חו' והיא יודעת לזהות אם אתה עצוב, ולחבק אותך ולטפוח לך על הכתף.

היא כנראה ראתה אותי הרבה פעמים ככה תומך באימא שלה.

היא בא ודוחפת לך אוכל לפה בכוח, ומאכילה אותך במבה וכאלה

כשאני נכנס הביתה היא רצה אלי ותובעת שארים אותה,

כשאני הולך לעבודה היא רצה לדלת ומונעת ממני, ואם אני יוצא אני כבר שומע אותה בוכה...

זאת הבת שלי...

לדעתי על הבת אינך צריך לילה לוותר. ביתך לא פחות משל אימה.

תפנה לביה"ד. תאמר שהיתה כאן ממש חטיפה של הילדה (אין דבר כזה שאמא מוציאה על דעת עצמה את ילדתה. אין לכך כל היתר. הילדה היא בת של שניכם), ותבקש שהיא תהיה אצלך מחצית השבוע עד לפיתרון הענין. אוו משהו דומה, לפי יכולת הטיפול שלך בה.  אל תפחד מהשמצות. זה לא מחזיק..

[זה אפילו לא "הסדרים" - סתם לקיחה חד צדדית. מה זה...]

אולי היא תתעשת ותקבל כוחות להיאבק עליך?

ואת הילדה בודאי יש לך זכות לראות

יש קטע כזה שכשאני משדר שאני רוצה להיפרד זה מלחיץ אותה קצת והיא מתנהגת טוב יותר.

יש גם קטע שכשאני (נדיר) נראה כועס או פגוע ולא סלחן אז היא מרגישה קצת תחושות אשמה.

עדיין זה לא מספיק  כדי לקבל אומץ מבחינתה.

היא גם צריכה להחליט  באופן עצמאי באיזה צד היא, ולהתחיל להסתכל במבט ישיר ואמיתי על המציאות במקום הדימיונות ולהתנקות מהרעל שהסיתו אותה.

הרעיון שלך מעניין אבל נשמע בעייתי מבחינת החוק וההלכה לדעתי אפילו כשמועה כיון שאני נחשב נשוי לכל דבר ...אולי רעיון דומה רק יותר מעודן.

וכרגע במצב הנוכחי עם כל הצער ואהבה והמסירות , לא נראה לי שבריא להשאר יחד אני והיא,

חשבתי על זה רבות בשבועות האחרונים וגם בר"ה.

מישהו פה ניצח וזה לא אני ולא היא. 

מצב נתון שיש לקבלו אולי כגזירה וזהו. להשאיר מאחור את ההשתדלויות והמלחמות הבלתי פוסקות.

נראה לי כעת להמשיך הלאה וזה כשלעצמו נראה תוהו ובוהו...

אחרי לבטים וכאבים ואחרי אירועים שקרו בימים האחרונים

החלטתי לא להמשיך בנישואין אלו

זה לא מחזיק. לא מתאים לי החיים הכפולים שהיא מנהלת

זה לא משנה שיש לאחרים יד בדבר אבל אם היא לא עומדת בזה אז די אין זוגיות ואין נישואין

כנראה לא היה כל כך פנטסטי באמת...זה היה דימיון מוקצן מצידי .אידיאלי מידי .

אני רוצה להמשיך הלאה. לא קל אבל לא נראה אופציה אחרת.

מבחינתי זה מורגש כמו סוג של פטירה שלה (ח'ו)

נכון , היתה אהבה היתה רומנטיקה אהבנו זה את זה  אבל נעלם עם  הפטירה ונותרים זכרונות וחוויות

אבל אותו אדם עצמו  כבר לא יחזור 

הנוכחית היא אדם אחר לחלוטין, זרה ומנוכרת, ללא זכרונות משותפים, מרירה ואגרסיבית

דווקא עכשיו בחלומות היא חוזרת ומנסה לרכוש שוב את אמוני

אז בניגוד לשם השירשור שפתחתי...תיקון....מעדיף להתגרש ...

שתבחר. שנה טובה .

בהצלחה.

אם  היא פתאום מאד תתאמץ, אחרי שתראה שבעצם אתה לא רודף אחריה, אז תבדוק האם יכולה להיות כאן "תחיית המתים"..

וזה כמובן בתנאים חדים מאד על ניתוק מהוריה, כולל מקום מגורים, כולל טלפונים, הכל. לתקופה הגונה.

ה' יעזור שמה שטוב  שיהיה - יהיה ובנחת.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.