על הקשר היא אך ורק שלכם! ושכולם יקפצו! מקווה שתחזרו בקרוב בע"ה

זאת האמת , כשחזקים יחד - איש לא יכול מולנו - והיינו בזה והתמודדנו שנה  אחת בגבורה יזע ודמעות. 

אבל כשמדובר בהורים , ובאמת לא סתם הורים אלא עקשניים כפייתיים ושתלטניים ורכושניים אז אם יש חולייה חלשה היא לא תחזיק מעמד ,

לא נראה לי שהייתי גם בעצמי מחזיק במקומה ואני בד"כ לא פראייר, זה משהו שברור חולני מצידם , 

ועוד היא הצליחה להחזיק מעמד מולם יותר משנה עד שנשברה בסוף , מבחינתי זו אלימות כלפיה לכל דבר (מה גם שהייתה כלפיה אלימות מצד אביה ברמה מילולית כמעט הגיע לפיזית מס' פעמים בנישואינו)

גם להתרחק ניסינו ולהתנתק מהם אבל הם לא ויתרו עד ששברו אותה בתקופה הכי רגישה בחייה , אחרי לידת התינוקת וכשהמחלה החמירה , וגם היו תקופות שגם אותי הצליחו לטלטל ולערער.

במקרה שלנו החולייה החלשה זה יותר בגלל בעיה רפואית לא פשוטה וגם בגלל שחיקה מה וקצת בגלל אופי אדיש

אין לה כרגע כוחות נפש לשקם את עצמה ואת בטחונה ...

היא פשוט קורבן של נסיבות חריגות ...

אז עכשיו היא זורמת עם מה שמכתיבים לה כי זה קל יותר שלא צריך לחשוב ולהפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות,

וחבל...

אפילפסיה...

אם תישאר במיטה ולא תלך לעבודה- תשקע עמוק יותר ויותר.

דווקא בזמן הזה חשוב להמשיך להיות פעיל.

תמצא חבר או שניים שיחזקו אותך בתקופה הקשה הזו.

תנסה כמה שיותר פעילות גופנית. היא מקהה את הכאב ומרגיעה.

ולאט לאט גם תתחיל לחשוב איך משקמים את החיים ועוברים הלאה.

המון הצלחה

תודה, חיזקת אותי ולו במעט.

בום

מי שהיא הפסידה..

יש לפעמים משפחות מטופשות כאלה, שאי אפשר להאמין.

צריך להיות לך ברור שבסופו של דבר, מי שמפסיד מדברים כאלה, זו היא.

המשפחה יכולה להסית, לדמיין. המשפחה לא תוכל לבנות לה "מחדש". מי שנוהגת כך, לא תחזיק אצל מישהו אחר. היא תוכל רק להציג.

כואב מאד.

לביה"ד, אתה לא צריך "כסף". יש שם אנשים עם נסיון. דבר אמת, מהלב, במתינות. מה שכתבת כאן - תסביר גם שם בבהירות.

תסביר מה היה בעבר, תסביר מה היה בעקבות הפנייתם ל"שלום בית". בדיוק מה שכתבת כאן - תגיד שם. באמון שדברים יישמעו.

אל תתפעל משקרים וצעקות. תמתין בסבלנות - ותסביר שוב את האמת. ניכרים דברי אמת.

תגיד להם מה שכתבת כאן, איך תוכל בלי הילדה - ושמצידך, אתה רוצה גם את האשה, עם כל הבעייתיות וכפיות הטובה אחרי מה שתרמת לה. אל תתחשב בנסיונות להביע זלזול כלפי זה. ניכרים דברי אמת. ספר על האלימות של אביה כלפיה.

תגיד להם שאתה מבקש שיסבירו  לאשה מה ההרסנות של התערבות המשפחה. כמה זה לא יעזור לה בעתיד. כמה זה מזיק ומסמא עיניים.  יתכן שהם ינסו.

אם חלילה לא יצלח - היום, אחרי "ועדת שניט" כבר לא אוטומאטי שילדה אצל האמא בלבד.

ואם יגיע לכך - תשקול מה המצב הרצוי מבחינתך ביחס לילדה, ותתבע את מה שאתה רוצה. אולי חצי-חצי. לפי מה שטוב בעיניך.

גם כעת, אתה יכול להגיש בקשה דחופה בביה"ד לצו שהילדה תהיה בינתיים מחצית הזמן אצלך, ושיחזירו מה שלקחו מהבית.

אין כל היתר למישהו לקחת את הילדה חד-צדדית, וגם לא רכוש. אתה לא ביקשת ממנה ללכת.

יתכן שכאשר יראו פתאום שאינך "משחק", ויחוו צו שמורה להחזיר את הרכוש - יהיה מבט קצת שונה על המציאות. מה היו עושים אם אתה היית לוקח את הילדה וכו' ומסתלק?  אותו דבר אתה יכול לעשות. אין כל עדיפות לה עליך בנושאים אלו.

תתיישב בדעתך, תדע שאתה הטוב והצודק פה - ותפעל בישוב הדעת וביעילות.  לא להיכנס לסתם "מריבות", אבל כן לפעול, ובלי "לאיים" וליידע. פשוט לפעול. דבר ראשון, החזרת הילדה והרכוש. זו פשוט חטיפה וגניבה. גם רכוש משותף, אין היתר למישהו לקחת.

תתעודד, תצליח. רואים שאתה איש טוב.

חזק ואמץ.

אולי יש הקלה במהלך היום , מצליח איכשהו , זז ועושה , מנסה לחזור לעצמי, להתאושש

עובד גם לייצב ולסדר את המחשבות ולמקד אותן , יש כיוון ותכנון  , יש השתדלויות ברוחניות ובגשמיות . רגשות אשמה אין ב"ה, הייתי תמיד טוב מעל ומעבר.

אין לי משפחה תומכת ממש, אפילו יותר נתמכת אז אין מה לצפות.

פה ושם חברים מתקשרים לתמוך ולעודד, ובתוכם מורגשת העצבות כי כולם הכירו אותנו כזוג מושלם , הייתה לנו חתונה מיוחדת שכולם אמרו שזו הייתה בלתי נשכחת וכולם ראו איך טוב לנו יחד.

אבל

הלילות הם הכי גרועים , זה זמן שהשליטה היא מועטת על המחשבות

ברור שאיני ישן במיטה בחדר השינה, לא מסוגל...רק על הספה בסלון עם אור דלוק.

מתעורר בפתע מס' פעמים בלילה בבהלה, לפעמים חושב שהן פה איתי ואז שנופל לי האסימון אני נכנס להלם של הפתעה, עצבות ואפילו לבהלה והמוח מתחיל להזכר מה היה וכל הגוף מתכווץ לא מרצון. אולי סוג של התקף חרדה...תראו באיזה שעה אני כותב את הפוסט.

חולם עליהן , שומע אותן . רצות לי במוח ללא שליטה מנגינות משירי הילדים שהבת שלי הייתה שומעת במחשב.

לפעמים כל רעש בלילה מעיר אותי או מרגיש שמישהו נוגע בי. אני מתעורר בבהלה וצורח באימה עד כאב– לא נתון לשליטתי...

אני חש מפוחד בדיוק כמו ילד קטן  שהוריו נטשו אותו בבית לבד בלילה.

השינה שלי הפכה לקרעים קרעים , וביום אני כמו זומבי, ולפעם חולם בהקיץ ללא שליטה.

הסתכלתי במראה והייתי בשוק כשראיתי איך תווי פני השתנו תוך שלושה ימים.

מאז שהיא עזבה, אני מפוחד כשאני הולך ברחוב, מרגיש לא בטוח ומאוים כאילו אני כבר לא גבר, אני חש כאילו כולם ברחוב שמחים ואני לא, כאילו כולם יודעים עלי. או כאילו אנשים ברחוב עלולים להכות אותי ואיש לא יגן עלי.

כשהיא הייתה איתי חשתי גבר, חשתי שיש לי על מי לגונן , היה בי אומץ ובטחון. עכשיו אני מרגיש ילד קטן ואבוד ומפוחד.

נמנע מלהפגש בדרך עם אנשים שעלולים לשאול אותי "מה נשמע? מה העניינים?"

ניסיתי ללכת לבית הכנסת לתפילות מס' פעמים אבל אחרי דקה יצאתי, אחרי שחשתי מחנק.

כשאני רואה אב ובתו (בגילאי הבת שלי) ברחוב אני נזכר בנו ומתעורר געגועים כואבים

לפעמים בדרך אני רואה נשים מרחוק עם עגלה וחושב  לפתע שזאת רעייתי  והילדה ומתמלא פרץ של אדרנלין שהנה הן באות אליי, ואז הכל נופל שוב.

לפעמים בלילה מדמיין שהילדה קוראת לי מחדרה "אבא" או אם תינוק של השכנים בוכה באמצע הלילה אני חושב שזאת היא ורץ לחדר הריק שלה , נבהל פתאום לאן היא נעלמה.

(הייתי אבא ואימא של הילדה השנה כי רעייתי לא הצליחה לתפקד לגמרי כאימא, הילדה יודעת את זה וחשה זאת , ולכן כשצר לה היא היתה קוראת לי)

אם מישהו / מישהי עברו תחושות דומות בבקשה תשתפו אותי 

תודה , 

כתבתי לה סמס אתמול בבוקר , היה לי צורך חזק וזה הקל עלי 

היא לא הגיבה, זה בסדר.

הקטע החריג זה שהיא עוד מתקשרת מפעם לפעם להתייעץ לגבי הילדה ומה לקנות לה, ומספרת לי מה הן עשו במהלך היום...

זה כמובן כאשר היא לא ליד אימא שלה. ליד אימא שלה היא לא מתקשרת ואם אני מתקשר היא עונה לי בחוסר סבלנות וטון קריר ולא נחמד . 
 

כיוון שהזכרת את המזבח אוסיף ,

הקב"ה מוכן  ואף דורש למחות את הדבר הכי חשוב - שם ה' המפורש בכדי להשכין שלום בין איש לאישתו,

אם כך, מי שמחבל לבני זוג בשלום הבית מוחה את שם ה' המפורש ואם לא יותר מזה ...

וממש חבל שלא מתחשבים לפחות בילדה הקטנה ...

ה' הביא לנו אותה בדרך נס ובלי עיכובים ובלי צורך בכלל בשום התערבות, כשהרופאים אמרו יש הריון היינו בשוק טוטאלי   , למרות שהייתה שכרוכה בעיית פוריות לא פשוטה עד שהרופאים אמרו לנו  עוד לפני שהתחתנו - אם אי פעם תרצו ילדים , תצטרכו הרבה טיפולים וסבלנות ולא פחות מ3 שנים.

אמרתי לרעייתי כמה וכמה פעמים שהילדה היא החותמת של רבש"ע שהוא חותם על הכתובה שלנו ו

כנראה לא לגמרי ברור.

הוא צריך לדעת אם יש סיכוי. הרי זה לא ענין "טכני". דבר קשה מבחינתו.

אבל את צודקת מאד מבחינת היכולת שלה להרגיש שכאילו אין לה מה להפסיד. יכולה להתקשר לַ"מחזר" - ולענות בצורה לא נאה כשאין חשק. לכן, נראה שהאיזון הנכון הוא שינסה "לתפוס את העניינים בידיים". להסביר, בנחת ואמיתיות, אבל לא שתרגיש שרודף אחריה. לצערנו, זו לא תופעה נדירה שנשים שחשות שרודפים אחריהן, מגיבות הפוך-על-הפוך..

כואב מאד.

ואולי ההתקשרויות שלה, מראות על משהו לא גמור גם אצלה.

אולי תנסה בשיחות, לא "לרדוף" אחריה, אלא להסביר לה בנחת, בדיוק כ"גבר" כמה שזה חבל. שהיא יודעת גם כמה הילדה קשורה אליך, וזה ממש עוול.שההורים לא יהיו לה "תחליף". שתיחלץ מהם.

זה נראה שם פשוט מנוולים. אין מילים. ה' יעזור. חזק ואמץ.

שמזכירה לי את ההתנהלות של אשתך. ממה שמכירה ,יכולה לומר לך שזה לא כ"כ בשליטתה. כנראה שהיא התרגלה לתלותיות בהורים שלה,ולכן בלי חשיבה עצמאית ולא מסוגלת (לא לא רוצה,אלא לא מסוגלת) לפעול בניגוד לדעתם.

היא אומללה ,ואני מקווה בשבילה ובשבילך שהיא לא תבין את זה מאוחר מדי. 

כואב מאוד.

אין מצב שתתעלה מעל עצמך ותנסה להשפיע על ההורים שלה? לא חייב ישירות. אולי דרך גורם שלישי מהצד-איזה רב,שיסביר להם שמה שהם עושים הוא הרסני ?

שאלה:מה יש להם נגדך?

אל תכעס עליה. היא לא עושה מה שהיא באמת רוצה. ומה שכתבת על זה שכאשר היא לא לידם היא מתנהגת אחרת, רק מחזק אצלי את המחשבה הזאת.

אם היא תחזור ותעבדו על הקשר שלכם לאורך שנים והיא לגמרי תבטח בך,אני מאמינה שהיא תוכל להשתחרר מהתלות הריגשית הזאת בהוריה 

תיארת אותה ממש נכון. 

היא בריחוף תמידי בזמן האחרון כי זה נוח לברוח ולא להחליט.

גם במהלך נישואינו היא היתה ממש תלותית בי ואדישה   אבל התרגלתי וגם היא השתנתה לטובה בזכות האהבה והאמון שלנו אחד בשני. כולם ראו שעוד בדייטים , היא הפכה להיות אדם אחר ממה שהייתה (חוץ מזה שהיא רדפה אחרי) עד אז ובהמשך בנישואין.

הייתי בעצם "החברה הכי טובה" הראשונה שלה...עם הייתרונות ןעם החסרונות. 

לגבי ההורים, 

העניין הוא שלמרות שהם דתיים הם לא מקבלים מרות של רבנים גם גדולים, ולדעתי הם גם חושבים שאין עוד מלבדם אם הבנת... ושהם מנהלים את העולם.

הם לא אנשים שאפשר לדבר איתם ניסיתי בעבר ושוב ושוב, הם מאוד כוחניים וערמומיים, הרבה אנשים בסביבתם ואף במשפחתם לא מסתדרים איתם. 

הם חדורי מטרה ולא איכפת להם לעבור על החוק ועל פסקי הדין, מה שאשתי בחיים לא מסוגלת לעשות זה לעשות משהו לא חוקי  היא די מפוחדת ,היא מעדיפה שאחרים יחליטו לה כדי שהיא לא זו שתישא באחריות.

לא באמת איכפת להם מהבת שלהם ומהנכדה. זה הכבוד והשליטה מובילים אותם שהרי לכתחילה הם התנגדו להיכרות ולנישואינו בכל דרך אפשרית , עצם זה שהיא העזה ללכת נגדם ולהתחתן בכל זאת זה אומץ שאני במקומה לא הייתי מצליח מולם.

יש לי עדיין אמון בה כי היתה תקופה ארוכה וטובה שהיא הבינה את הבעיה והיא היתה קשוחה וחדה מולם והתנתקה מהם לגמרי, אבל אלו לא אנשים שמוותרים וגם אז הם נלחמו, והנה בסוף היא התייאשה. 

הדרך שלהם היא להטיל סיכסוכים בין בני הזוג , זה התחיל מאז ומתמיד בסתר ובגלוי

אני לא היחיד,אחותה הבכורה נשואה לאדם צדיק ועדין נפש, חייו אינם חיים , הוא נדרש להיות חייל של אביה ולקיים פקודות אפילו איזה חולצה ללבוש בשבת, להיות נהג שלו ועוד, וכאילו תפקידו לפרנס אותה ותו לא כלומר אין  לו מעמד של בעל... האחות "נשואה" לאימא, האימא הזו עוד חושבת את עצמה כאילו היא מעין  יועצת זוגית לבנות שלה ומדריכת כלות , מזעזע לחלוטין ...והיא נותנת לה רעיונות הזויים איך להכריח אותו לעשות כרצונה... ושמעתי במו אזני  איך מסכסכת מאחורי הקלעים ולא ארחיב...

גורם שלישי, יש הרבה אנשים בוגרים ומאוזנים שמקובלים על שנינו ומכירים אותנו היטב, מכרים רבנים, חברים שניסו לדבר איתה ובזמנו היא הקשיבה להם והיתה פתוחה לשמוע, אבל הנחו אותה  משפחתה לא לענות יותר לטלפונים של הגורמים.

יש בה משהו טוב ואמיתי בנשמה, אני חותם על זה , היא עשתה לי הרבה טוב והרבה חסד בשנה וחצי הראשונות לפחות עד שקרו דברים שלא בשליטתה רפואית וגם המשפחה ברקע , האהבה שלה אליי הייתה משהו לא ניתן להסבר  כאילו אני התינוק שלה  וכולם ראו זאת.

אני לא רוצה לראות אותה נהרסת, גם אם היא משחקת אותה כאילו עכשיו היא אסרטיבית מולי והכל והולכת כאילו ראש בראש איתי , אין לה את האנרגיות מול ההורים שלה.

רעייתי היא לא רעה 

אני לא כועס עליה , 

אני מרגיש שאם אעזוב אותה היא פשוט "תטבע" ...

פשוט מזעזע לקרוא על התנהלותם.

כנראה שגם ההתנהלות הטובה שלה כלפיך בשנה וחצי הראשונות, היתה כי אתה היית ה"תחליף" לתלות בהורים, או להתעמרות של ההורים. שמעתי על דבר כזה פעם. 

הגישה שלך יפה וטובה. אולי תנסה שמישהו ששניכם הכרתם, רציני, ינסה לתפוס אותה לשיחה "מאחורי הגב" של ההורים, ממש בעורמה. יסביר לה שאם היא לא בורחת מהם כעת, הרסה את חייה. ואם זה יצליח - אז ממש כמו ב"יד לאחים".. פשוט להיעלם מהאלימים הללו.

אם חלילה המאמצים לא יצליחו, אתה צריך לדעת שבאמת ההפסד כולו שלה. מישהי שהיתה "תלותית ואדישה" ואתה הצלחת לרומם אותה ולהשקיע בה - אז אם היא תרצה הלאה, מה טוב. אם לא - אתה את שלך עשית. הפסידה.

ה' יעזור לך.

לא חשבתי בכיוון הזה, וזה רעיון מעניין,

אם כך אולי להתייעץ עם פסיכולוגית שלהם לראות איך ניתן להאיר את עיניה , כי היא (רעייתי) היחידה כאן שיכולה לשנות את המשוואה אם רק היא תבין כמו שאני יודע ושכולם כאן בפורום חושבים שהיא קורבן שלהם ושבטובתה זה להתרחק מהם אז יש על מה לדבר.

היא באמת נשלטת וע"י ההורים שלה, רק שבמערכה הנוכחית הם באו בעורמה כך שהיא לא מרגישה בהתעללות, פתאום הם מדברים אליה יפה וברכות, האימא משבחת אותה (אחרי ששנים שנים מילדות היתה מכנה אותה בשמות גנאי) , נשיקות וחיבוקים אחרי שתמיד היה דיסטנס גופני אצל אימה.

איכשהו היא שכחה אירועים טראומטיים של התפרצויות אלימות כלפיה מילולית מצידם ואף פעמים שהיה נראה כגולש לאלימות פיזית...

קונים פתאום מתנות לה ובגדים ,מתנות וצעצועים רבים לילדה.

הם ניכנסו לנישה שלי חזק כי הם יודעים שזה קונה אותה 

מטפלים לה בילדה כל הזמן ועושים הכל בשבילה ,  מביאים לה הכל עד לפה, לוקחים אותה לבילויים ומסעדות ,

הם גם הבינו שבכדי לקנות אותה , הם צריכים להיות תחליף אלי ולהתהג אליה כמוני באהבה ורכות ונתינה ולהיות בסגנון שלי : מכיל ואמפטי - רק אצלי זה אמיתי, מהלב , אהבה שאינה תלויה בדבר , אצלם זו הצגה בכדי להשיג את הפירוד.

לצערי זה קנה אותה, כך שגם קל להשתיל לה מחשבות נגדי ולשכנע אותה שאני התוקפן פה.

כשמסכסכים בין בני זוג מטבע הדברים הטונים עולים ויש כעסים - אז תמיד אפשר לומר ראית הנה הוא תוקפן אלים כמו שאמרנו לך לפני שהתחתנת (באתי ממשפחה שהיה בה אלימות ולכן תמיד הודבק עלי גם תוית כזו ע"י משפחתם)

אבל אני מעולם לא פגעתי כך , אני עדין נפש ולא בנוי לפגוע.

לדעתי , ואיני נביא או רופא

יום יבוא ומחלתה עלולה להחמיר וכך גם אמרו לנו הרופאים בזמנו שבמקרה הספציפי יש פוטנציאל החמרה.

משהו בקשר שלנו עוד בשלב הדייטים   ייצב אותה גופנית ובריאותית ובלם את ההידרדרות והתסמינים וכמובן במהלך הנישואין שלנו. החוסר והפירוד הזה לדעתי יערער את היציבות הזו

וכעת היא חיה עם הורים שטוענים לה כבר שנים ערב ובוקר - אינך חולה , את בסדר , די עם הכדורים 
תשתי מים קדושים ויעבור לך, לכי לדיקור ויעבור לך (דיקור באמת יוצר הקלה אך אינו תרופה)

חוץ מזה הם טוענים בפני כולם שאני אדם חולה ושאני צורך כדורים...איזו בדיחה, פתאום הם נהיו רופאים.

כמה אירוני שכשהכרנו אני והיא  לפני 3 שנים - היא רצתה לברוח מהם כי הם חפרו לה שאיננה חולה ולהפסיק עם הכדורים, והיא חזרה לחיקם והם לא השתנו. הם עוד איתנים בגישתם.

רב מוכר וישר אמר לי שהוא לא מקנא בדין שהם ייתנו מול רבש"ע אבל אני לא רוצה להתעסק בזה. אני לא מחשב חשבונות של מקום.

כאילו פתאום הם "מגלים" את הילדה - חושבים שכעת יחזירו למה שהיו אמורים לנהוג כילדה קטנה.

לפי תיאורך, הם מייצרים כעת נכה, כדי לטפל בה אח"כ יפה.. אבל מסתבר שאם לילה זה ייהפך לעול, הסבלנות הזו כבר לא היה מובטחת..

ה' ירחם.

נכון, עכשיו שהיא אדם שפורח יותר מאיך שהיא היתה לפני היכרותנו  , הם רוצים אותה בחזרה 

הסתבר לי תוך כדי הנישואים  שלפני שהכרנו היא הייתה די סגורה ומכונסת בעצמה , סוג של מלנכוליה אדישות וכאלה, בריחה לבועה האישית ,

זה הרגיז אותם ואכל אותם שהם לא הצליחו איפה שאני הצלחתי כבר בדייטים   בעוד שהספיקו לנו 3 חודשים של דייטים כדי להפוך אותה לאדם חדש. 

באותה תקופה שלפני שהכרנו הם היו מיואשים ממנה , היא לא תיקשרה , הפסיקה את לימודיה , הייתה מתכנסת לבד בחדרה שעות על גבי שעות 

מאז שהכרנו היא אדם אחר,

זורמת , עובדת, מתקשרת עם אנשים ומאושרת , סיימה את הלימודים (אני השלמתי לה את העבודות הסמינריוניות)
 

והנישואים רק הרימו אותה עוד ועוד, והיה לה הכל גם כלכלית וגם באווירה הביתית. 

גם לי היה טוב ונעים איתה, גם היא ויתרה על דברים למעני ,  אמנם נדרש ממני יותר סבלנות ויותר מאמץ מכל הבחינות אבל היה לנו התרוממות נפש משותפת ביחד ופשוט אהבנו זה את זה. 

הרבה הרימו גבה  ואמרו בפליאה דווקא בקרב משפחתה המורחבת מה קרה ל....? איך היא השתנתה כל כך?ממתי היא ככה מאושרת וזורמת?  

וכמובן גם היא אמרה את זה לי ולאחרים  שאני סלע קיומה  וגם כתבה לי מכתבים מרגשים שבו היא מודה לי שהייתי עמוד השדרה שלה , לפני כשנתיים, ביום ההולדת שלי היא כתבה לי מכתב בו היא מתנצלת שלא עמדה לצידי במהלך התקופות הקשות בתחילת נישואינו מול המשפחה. כתבה לי שהיא לא מסכימה שאתייאש ושלא אברח לה ושהיא תעמוד באומץ מול כולם ,ועוד דברים מרגשים 

עכשיו שהיא יציבה יותר  כביכול ברשותי  , הם רוצים אותה בחזרה אצלם 

לחוות את ההורות עליה מחדש 

אבל זו אגואיסטיות לשמה, רכושנות  , חולי שליטה, ואכזריות 

שתוביל להרס שלה...חבל.

היא מסכנה. 

רואים פרח שגדל היטב בחממה עם מזון מתאים - אומרים: וואללה.. ממש נחמד - בוא נקטוף..

לא מבינים שאם קוטפים - זה נובל...

אתה, לך עם הכחות הטובים שלך. התקופה שעברת, זה לא "לשווא". חוץ מלבנות אותה - בנית אצל עצמך חסד, נתינה, סבלנות, בניית הזולת.

אם ה"זולת" הזה יתעשת - מה טוב.  

אם חלילה לא, אז עם אותם כחות אתה תבנה את עצמך ואת סביבתך מחדש.

וגם את הבת שלך.

לעשות שרירים ולהראות שגם לך יש זכויות

אז גירושין יהיו מכוערים יותר ועורכי דין יקבלו יותר כסף

לא רוצים אותך אז הפסד כולו שלה

יש אנשים שמעדיפים להישאר עם הורים לתמיד ולקבל מעטפת שבן זוג לא יכול לתת

רק להמחשה דוגמא אחת,

היא סרגה לי 3 כיפות חדשות ב3 שבועות האחרונות כשהיתה עדיין בבית.

באחד הפעמים ששוחחנו מאז ש"נחטפה" היא סיפרה לי שכעת היא סיימה לסרוג לי גם את הרביעית.

ההורים רוב ההורים לא רוצים שהבת תתגרש סיפור קצת מוזר צריך לשמוע עוד צד למרות שאתה נשמע בהחלט בעל טוב ואוליי אפילו מידיי

יש לכם עצות איך אוכל להתמודד עם הגעגועים לילדה?

אני והילדה קשורים מאוד גם דומים במראה וגם בהתנהגות...

אני כל הזמן חושב עליה, ומה יהיה בחגים ואם הם יצליחו במזימתם ואם היא תשכח אותי...

אני מדמיין אותה גם שלא מרצוני בחלומות או כשאני מרחף 

בא לי ללטף אותה ולהריח אותה ,

היא משהו מקסים, מתנת שמים , ילדה יפה ואנרגטית

תבינו היא רק שנה ו9 חו' והיא יודעת לזהות אם אתה עצוב, ולחבק אותך ולטפוח לך על הכתף.

היא כנראה ראתה אותי הרבה פעמים ככה תומך באימא שלה.

היא בא ודוחפת לך אוכל לפה בכוח, ומאכילה אותך במבה וכאלה

כשאני נכנס הביתה היא רצה אלי ותובעת שארים אותה,

כשאני הולך לעבודה היא רצה לדלת ומונעת ממני, ואם אני יוצא אני כבר שומע אותה בוכה...

זאת הבת שלי...

לדעתי על הבת אינך צריך לילה לוותר. ביתך לא פחות משל אימה.

תפנה לביה"ד. תאמר שהיתה כאן ממש חטיפה של הילדה (אין דבר כזה שאמא מוציאה על דעת עצמה את ילדתה. אין לכך כל היתר. הילדה היא בת של שניכם), ותבקש שהיא תהיה אצלך מחצית השבוע עד לפיתרון הענין. אוו משהו דומה, לפי יכולת הטיפול שלך בה.  אל תפחד מהשמצות. זה לא מחזיק..

[זה אפילו לא "הסדרים" - סתם לקיחה חד צדדית. מה זה...]

אולי היא תתעשת ותקבל כוחות להיאבק עליך?

ואת הילדה בודאי יש לך זכות לראות

יש קטע כזה שכשאני משדר שאני רוצה להיפרד זה מלחיץ אותה קצת והיא מתנהגת טוב יותר.

יש גם קטע שכשאני (נדיר) נראה כועס או פגוע ולא סלחן אז היא מרגישה קצת תחושות אשמה.

עדיין זה לא מספיק  כדי לקבל אומץ מבחינתה.

היא גם צריכה להחליט  באופן עצמאי באיזה צד היא, ולהתחיל להסתכל במבט ישיר ואמיתי על המציאות במקום הדימיונות ולהתנקות מהרעל שהסיתו אותה.

הרעיון שלך מעניין אבל נשמע בעייתי מבחינת החוק וההלכה לדעתי אפילו כשמועה כיון שאני נחשב נשוי לכל דבר ...אולי רעיון דומה רק יותר מעודן.

וכרגע במצב הנוכחי עם כל הצער ואהבה והמסירות , לא נראה לי שבריא להשאר יחד אני והיא,

חשבתי על זה רבות בשבועות האחרונים וגם בר"ה.

מישהו פה ניצח וזה לא אני ולא היא. 

מצב נתון שיש לקבלו אולי כגזירה וזהו. להשאיר מאחור את ההשתדלויות והמלחמות הבלתי פוסקות.

נראה לי כעת להמשיך הלאה וזה כשלעצמו נראה תוהו ובוהו...

אחרי לבטים וכאבים ואחרי אירועים שקרו בימים האחרונים

החלטתי לא להמשיך בנישואין אלו

זה לא מחזיק. לא מתאים לי החיים הכפולים שהיא מנהלת

זה לא משנה שיש לאחרים יד בדבר אבל אם היא לא עומדת בזה אז די אין זוגיות ואין נישואין

כנראה לא היה כל כך פנטסטי באמת...זה היה דימיון מוקצן מצידי .אידיאלי מידי .

אני רוצה להמשיך הלאה. לא קל אבל לא נראה אופציה אחרת.

מבחינתי זה מורגש כמו סוג של פטירה שלה (ח'ו)

נכון , היתה אהבה היתה רומנטיקה אהבנו זה את זה  אבל נעלם עם  הפטירה ונותרים זכרונות וחוויות

אבל אותו אדם עצמו  כבר לא יחזור 

הנוכחית היא אדם אחר לחלוטין, זרה ומנוכרת, ללא זכרונות משותפים, מרירה ואגרסיבית

דווקא עכשיו בחלומות היא חוזרת ומנסה לרכוש שוב את אמוני

אז בניגוד לשם השירשור שפתחתי...תיקון....מעדיף להתגרש ...

שתבחר. שנה טובה .

בהצלחה.

אם  היא פתאום מאד תתאמץ, אחרי שתראה שבעצם אתה לא רודף אחריה, אז תבדוק האם יכולה להיות כאן "תחיית המתים"..

וזה כמובן בתנאים חדים מאד על ניתוק מהוריה, כולל מקום מגורים, כולל טלפונים, הכל. לתקופה הגונה.

ה' יעזור שמה שטוב  שיהיה - יהיה ובנחת.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.