בס"ד

התייבש לי החוש הומור

ומסתבר שקל להצחיק זקנות

א- יאו את ג'ינג'ית

אני- לא, אני בלונדינית עם חינה

א-ואללה מתאים לך ג'ינג'י

אני- לא לא לא אין לא אופי ג'ינג'י

א- מה זה אופי ג'ינג'י?

אני- כמו פאנטה רק בבנאדם

כל שולחן הזקנות צוחק את חייו

ואני הכי פצפונה

כולם אמצו אותי לחיקן

הן חושבות שאני קטנה תמימה ושוקיסטית

ועד שהן יכירו אותי אני אנצל את זה

ויש מלא מלא עבודה

והמדשית שלי פצצה מעולם אחר

והצוות הדרכה מדהים

והצוות פנימיה עצום

ואני שמחה

והעולם שמח

ואני מפחדת

והעולם רועד

ואיזה יופי

בשני החניכות באות

חמשושיות הינה אני באה

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול