יהיה נחמד אם תצטרפו, נראלי שיהיה בכל אופן....

-לא לשבת באוטובוס לעולם ליד מישי מוכרת...בטח אם אין לי כח לשיחת נימוסים משעממת.

-כייף לבד.

-בעיה, פיתרון, ואז שוב בעיה...מעניין הסדר הזה, עוד יותר מעניין מה היה קורה אם זה היה הפוך.

-טוב ושמח לדעת שכנראה היום עשיתי פעם ראשונה משהו לאחר, לא לעצמי.

-בושה!כאב!ומליון תיסכול!

-יש משהו מאוד נחמד בללכת לאיבוד בשווקים.

-זה לא מפחיד אפילו קצת, אני צריכה לעשות את זה פעם לבד.

-הפלפאון שאיתי מוכשר.

-חברות זה נכס יקר ונדיר מאוד.

-ישלי ממנו^^^ מעט ממש.

-נסיעה של שלוש שעות במקום שעתיים- זה זוועות, בטח אם את שומעת רק ערבית ברקע.

שימחתי אותה.

-הדאגתי אותה, אותה ואותה ואותה.

-לפעמים יש כאלו נחמדים...מוזר ממש.

-לא קניתי ספר, למרות שאין פעם שאני לא שם ולא קונה ספר/יותר.

-הצערתי..אני לא מזדקנת אני משתבחת.

*תזכורת...צריך לקחת את @פינג.יחד איתי יומחאד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול