פחדנים

מסתתרים

מאחורי ניירת

מאחורי רעיון

שם, במשרדים המאובטחים

הם חושבים,

ובוגדים.

הם חושבים שלהם

לא יקרה כלום

ואליהם לעולם לא יגיעו

הם חושבים שהם חשובים

אז הם חושבים

אלוקים?

צחוקו מתגלגל בהדי אסונם

לא לעד תוכלו לפגוע

בלי לתת על כך חשבון

לא לנצח תשפטו רשע

בלי דין צדק שירשיע אתכם

עוד תיווכחו לדעת

שאם היום נימנמתם

בזמן שאחיכם נלחמים

מחר יגיע אויב

ואיש עליכם לא ירחם

עוד זה יקרה

שאין מנוס ואין ישועה

שמי שבורח היום

מגלה מחר שברח, למלכודת

עוד דם רב יישפך

ולא דמנו זה יהיה

דם בניכם ובנותיכם

דם שיקר לליבכם

יש אלוקים בשמיים

המנהיג כל פרט ומציאות על הארץ

ואתם, אלו שלא עושים את תפיקדם

עוד תיראו* ותיפלו מלפני אדון חולי ארץ

*מלשון, ייראה, פחד, ייראת כבוד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול