בחמישה לשש הייתי בתחנה.
"אבל ה' אני רוצה להגיע הביתה בחמישים דקות כולל זה שאני מחכה פה.."
ואני עכשיו אני בבית.
תגידו,לפעמים יוצא לי כמעט להגיד יא-אללה. ואז אני עוצרת כי ישמצב שהכוונה שלזה לא באמת טובה
כאילו,יא אלקים, אבל זה לשימוש חיובי או לא? אתם יודעים אם מותר חופשי להגיד אתזה?
קיצר כמעט יצא לי אבל בסוף יצא רק בראש- יא אללה ה' אתה כזה גדול
והוא אמר שזה בעייתי, כי זה נחשב כינוי.
ומותר להגיד כינוי רק לצורך, כלומר רק כשמתכוונים לזה.
כינוי כמו שאת שם ה' אסור להגיד סתם?
מזתומרת רק כשמתכוונים לזה? באמת התכוונתי.
טוב נו פשוט נגיד יא רבונו של עולם וזהו.
ותודה
התכוונתי כאילו אתה כזה--ענק לוידעת מה איך שהוא מקשיב שומע עושה.
אבל להגיד אללה וואכבר זה כזה..מגעיל.
וממילא לומשנה..
חוצמזה,אז לא אומרים יאללה
אבל בקושי הבנתי.
אין זהו אני טיפשה סופית
צריכה לחשוב על הנושא...
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
