בס"ד

בעקבות דיון מרתק בשולחן שבת

גילתי מה זה חרימה

חרימה זה מאכל

שעשוי מנחרים של דגים

את הנ' לא שומעים כי היא שותקת

(בכל זאת דג)

עכשיו ילדים צדיקים

תשאלו

רגע

למה שמישו ירצה לאכול נחריים?

גם אני שאלתי את עצמי

אז חיפשתי ומצאתי

שבשואה הנאצים הביאו ליהודים רק את זה

אז הם הכינו את החרימה המסורתי

וכל פעם שהילדים אכלו ממנו הם היו שואלים

'חרים, מה?'

כלומר איפה הנחריים?

כי מרוב החריפות לא הרגישו את הזכר למקור עצמו

וזהו ילדים

צחצחו שיניים לפני השינה

נסו גם בבוקר

תאכלו תשמינו ותגדלו

זה תמצית האושר

לילה טוב.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול