תמיהות עלי ועל העולם ועל השילוב בינינו:
♣אם לא טוב לי בבית, אז למה מתפלאים שאני בורחת לפנימיה?
♣אמונה?! זו לא אמונה
♣אני מתבגרת בכל מובן המילה, ולא כיף לי עם זה
♣המופע של יעל
♣"שלושה שמות נקראו לו לאדם". אבל יש לי אלפים
♣אם אין אני לי, מי לי. אבל צריך עזרה או לא?
♣יגעת ולא מצאת - למה, למה לא להאמין??
♣לא יגעת ומצאת - אז אני חסרת אמונה ממשית
♣מי אני? (כן, זו שאלה ידועה פילוסופית וחפרנית. אבל אני באמת שואלת)
סמני לך מטרה (לדעת משהו, לעשות משהו, ללמוד משהו שמעניין אותך ולא קשור ללימודים בגרוש) ותכיני תוכנית ריאלית להשיג אותה.
(ככה למדתי תכנות, אגב).
שאני לא מחשב, ולא מתכנתים אותי. זה קצת מקשה.
1.למה באמת?
3.את רואה שזה לא כיף
6. לפעמים עדיף לקבל עזרה
9.לא בטוח שתגלי אי פעם
6. אבל זה לא נעים
9. יופי 
6. נכון. אז תחפשי דרך נעימה יותר
רוצה לספר לי?
באישי
נראלי שיש לי תשובה.
אולי הם פשוט לא מודעים לזה שלא טוב לך בבית?
תיידעי אותם?
ובאפשרויות שלדעתך יכולות לשנות את המצב?
אני הולכת לישון עכשיו. להתראות!
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
