סהר השפילה מבטה. הרוח צולפת בפניה הענוגות, שתום ילדות טבוע בהן.
סהר דוממת.
המילים חונקות את גרונה, אבל היא חייבת לשתוק.
היא גיבורה.
שיר עליז נישא מאי שם,
וטיפוף רגלי תינוק, צעדים חינניים
הילה!
מכל אנשי העולם!
תלתלים נסיכותיים לראשה, בגווני הזהב.
עיניה תכלת - ים, טוהר אינסופי ניבט מהן.
ופניה היפות, שחיוך מתוק שוכן עליהן דרך כלל -
מכורכמות לפתע.
"סהר! למה את בוכה?"
השאלה הילדותית, התמימה עד להכאיב,
גורמת לנחילים של דמעות לפרוץ מעיניה של סהר,
והיא אינה יודעת אף מדוע.
פיה הקטנטן של הילה מתכווץ עוד,
והיא אינה מרוצה כשהיא אומרת: "הפרעתי לך."
וכל שמתחשק לסהר ברגעים אלו הוא לחבק את הילדה הזו חזק כל כך.
יש לו שני בנים מנשה ואפריים