זה פחד מספיק גדול גם בלי שהמטפלת תעשה משהו רע (כמובן רק אם את באמת בטוחה שהיא בסדר..)
יכול להיות שיש ילדים שעוברים את זה יותר בקלות, אבל נראה לי שבגיל הזה הכי נורמלי זה להיבהל מאוד כשנשארים בלי אמא ובלי אף אחד אחר מוכר.
מה שאני הייתי עושה (וגם עשיתי)- הייתי לוקחת כמה ימים (אם אפשר אפילו שבוע-שבוע וחצי) חופש מהעבודה, ומגיעה עם הילד למטפלת, להיות שם איתו כל יום כמה שעות. כשהוא איתך במקום חדש הוא כן בסדר, ומוכן גם לפגוש אנשים חדשים, נכון? אז שבאמת יכיר את המקום איתך, יראה שנעים שם וגם יראה שאת סומכת על המטפלת וכך גם הוא ירגיש כלפיה יותר בטוח.
אחרי כמה ימים שאת איתו שם אפשר לספר לו שאמא הולכת והוא ישאר עם המטפלת, ובסוף אמא תבוא לקחת אותו שוב.
אני הייתי בפעם הראשונה הולכת לזמן קצר, אפילו 10 דקות, שיראה שאת באמת חוזרת בסוף, בלי יותר מידי זמן של בכי. למחרת אולי הייתי הולכת לשעה-שעה וחצי, ורק אחר כך הייתי הולכת ליום ארוך שבו כבר חוזרים לעבודה.
יש מטפלות שפחות יסתדר להן דבר כזה (בעיקר אם יש עוד ילדים חדשים שקשה להם), אבל אם היא מסכימה לזה, לדעתי זה הדבר הכי נכון.
(עדיין יהיה לו קשה שאת הולכת, והוא גם יבכה, אבל זה כבר לא קושי של 'איך את משאירה אותי פה כל כך לבד' אלא קושי להיפרד מאמא, אבל מתוך ידיעה שהמקום כן בסדר ויש מישהו שדואג לי).
הרבה הצלחה!