בס"ד

מסתובב

בעיר הישנה

ורעש בא

מכל פינה

אני מכיר כבר

מכיר כבר את דרכי

בדרך

לשער הרחמים

לא מביט סביב

לא מקשיב

איש חולם אני

וכך היה תמיד

וכבר מכיר כבר

מכיר כבר את דרכי

בדרך

לשער  הרחמים

חי פעם

רק פעם

יש טעם

אין טעם

עם כוח

בלי כוח

שער הרחמים

בואי 

איתי יחד

בואי

מתוך הפחד

כי את

גם

את חלק

משער הרחמים

השלטים מעל החנויות

משקיפים

על הרחובות

בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה

הראו לי

את שער הרחמים

חי פעם

רק פעם

יש טעם

אין טעם

עם כוח

בלי כוח

שער הרחמים

בואי איתי יחד

בואי

מתוך הפחד

כי את גם

את חלק

משער הרחמים

בואי

איתי יחד

בואי מתוך הפחד

כי את גם

את חלק

משער הרחמים

בס"ד

כשהאדם מאבד את הטעם, מתייאש מהכוחות של עצמו 
עליו לפנות לשמיים, יש שם מי שמקשיב רק לו. 
ואז, עוד בלי לדעת כלום, אדם מקבל מענה, 
רצונות חדשים, מילוי וקידום, תקוות לעתיד טוב ושונה. 
אחר כך הוא שוב נופל, שוב מתחיל לצעוק ולשנוא 
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח. בקושי סוחב את עצמו. 

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות 
דרכו הדרך לחופשי 
במסתרים תבכה נפשי 

והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר, 
גם בעבודה, גם בתוך הבית 
מרגיש מבפנים שום דבר. 
לפעמים מעדיף את החומר, 
לפעמים את הרוח, אך גרוע מכל כלום. 
רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול. 
ועוברים חודשים של טוב ורע, 
הבלבול רק גובר וחונק, 
עד שאין כבר מוצא מתוך הביצה, 
הוא קם ובוכה וצועק. 

כל השערים ננעלו... 

וזה לא בכי מעירפול ידיים, 
פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר. 
צריך מינימום שניים, כך מתגלה אלוקים. 

ואז הוא בונה לו כתר, כי זאת מטרה עליונה 
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו ובחברה הנכונה. 
מצד אחד זוכה לכתר, מצד שני לשפלות של עצמו. 

אין כלום בעולם הזה, רק הבורא, אדם מאמין בכל דבר כשרע לו. 

כל השערים ננעלו...

אל תחשוב לא הכל שחור 
יכול להיות טוב 
מה זה יעזור להסגר בין קירות 
תצא תראה אור יום 
בחוץ הציפורים שרות ויפות 
הכל משחקים של אור 
רק אני עם עצמי 
ומה זה שווה אם אין עם מי 
את כל זה לחוות 

אל תדאג, גם אתה תקבל פרח 
גם באופק שלך יש ספינה 
אל תדאג, גם אתה תקבל פרח 
כמה נפלא שגם באופק שלך יש ספינה

דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...

בדיוק הרגע חשבתי על הביצוע הזה.

דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך.

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.

עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

דברו שפתיים יחפות דברו עיניים...

כשזה עמוק עוצר כל העולם 
ואת קוטפת כוכבים 
כשזה עמוק 
את מרגישה שלתמונה 
נוספו המון צבעים 

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה 
כשזה עמוק את יודעת 
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה 
כשהוא רחוק את לבד. 

כשזה עמוק 
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים 
כשזה עמוק 
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים - 

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה... 

וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב 
כואב 
ובפנים שוב שלג יורד.

שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך 
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, 
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך, 
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים 
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך 
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים 
מן הדומם, מן המחכה והמושך 
והממית כמי באר ואש כיריים 
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך 
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך. 

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה 
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן, 
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא 
ולא לרחש חשדות ודבר אשם, 
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה 
אשר תאיר עד אם ננוח ונישן. 
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה, 
רק ערב קיץ חם שבא לא למורא. 

הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש 
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה 
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד 
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה? 
אמרי מדוע העולם כה זר עדין 
ואש ומים מביטים בו מכל צד? 
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך 
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד? 
אמרי מדוע זה את מעוף ורעד רב 
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב? 

זה ערב קיץ לכאורה... 

שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך 
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, 
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך, 
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך.

באמת????

אני מנגן מעט, יש פה כאלה שהרבה יותר מקצועיים ממני, נניח @נדנדה כתומה. , @אביגיל. ,  @אני לעצמי

אני מנגנת כבר הרבה שנים |מרגיש זקן|

נראה לי שאתה יכול לתייג גם אותי

@אהבת ישראל!!

@הנסיך הקטן...?

אני מכיתה ב'... למדנו בבית ספר ואני המשכתי עם זה...

עכשיו שביעיסטית... כמה זה יוצא???

אולי גם באיזור ה-10....

איזה חליליות יש לך??

לי יש גם את אלה וגם סופרנינו.. ההורים שלי קנו לי אותה מתנה ליומולדת מתישהו.. נראה לי באיזור ז-ח..

האמנם האמנם 
עוד יבואו ימים 
בסליחה ובחסד 
ותלכי בשדה 
ותלכי בו כהלך התם 

ומחשוף ומחשוף 
כף רגלך ילטף 
בעלי האספסת 
או שלפי שיבולים 
ידקרוך ותמתק דקירתם 

או מטר ישיגך 
בעדת טיפותיו הדופקת 
על כתפייך חזך צווארך 
וראשך רענן 
ותלכי בשדה הרטוב 
וירחב בך השקט 
כאור בשולי הענן 

ונשמת ונשמת 
את ריחו של התלם 
נשום ורגוע 
וראית את השמש 
בראי השלולית הזהוב 

ופשוטים ופשוטים 
הדברים וחיים 
ומותר בם לנגוע 
ומותר לאהוב 
ומותר ומותר לאהוב 

את תלכי בשדה לבדך 
לא נצרבת בלהט 
השרפות בדרכים שסמרו 
מאימה ומדם 
וביושר לבב שוב 
תהיי ענווה ונכנעת 
כאחד הדשאים כאחד האדם 

את תלכי בשדה לבדך..

ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
אל תלכי לבדך 
בשדה המוזהב 
ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
הוא ימכור לך מרחב 
השדה המוזהב 

הוא יקסום לך אלף גוון 
בחידת מרחקיו 
אך בכל מקום ליבו אוון 
הוא לעינייך זב כזב 
זב אכזב 

ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
אל תלכי לבדך 
בשדה המוזהב 
ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
הוא ימכור אם ואב 
השדה המוזהב 

הוא יתן לך רעננה 
הוא יביא לך מטר רץ 
פרדס חנה כרכור צל עלי בננה 
רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט 
ונמחץ 

ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
לא אינני הולך 
בשדה המוזהב 

בחיים עובר שבוע 
עוד מעט נרדם 
לב נודד אל מבוע 
אל שלחייך פרדס רימונים 
כפרים עם נרדים 

ילדתי שלי 
אל תלכי לבדך 
אל תלכי לבדך 
בשדה המוזהב 
ילדתי שלי

בשלכת עץ עומד לבדו ברוח 
אין לו רגע חם ואין לו צל 
לפעמים גם הוא רוצה להרגיש בטוח 
ולא כמו פרח שנובל 

ולפעמים הזמן בוחן אותנו 
מניח לרגלינו מכשולים 
אך לנו יש את הכוחות שלנו 
נראה לו שאנחנו יכולים 

לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים 
להיצמד אל החיים חזק לא לוותר 
להאמין בכל הלב שיהיה עוד טוב 
ושלמרות הכל אנחנו נתגבר.

אלוקים רואה הכל משגיח מלמעלה 
שלא נאבד את התקווה 
וגם אם לפעמים כואב צריך ללכת הלאה 
אין דבר הכל רק לטובה.
 

בס"ד

דברים שמוצאים במעמקי ההיסטוריה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים

פי מאה....

אבל כן, מערכון נחמד .....

זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...

תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.