מה השאלה?

כרגע גרה בעיר שנקראת "חילונית". אין לי בעיה עם זה. רק בשבת קצת פחות נחמד, אז אם יוצאים לטייל זה לכיוון העיר החרדית הסמוכה... ה"סביבה החברתית" שלי היא לא סביבת המגורים הקרובה, אלא האנשים שאתם אני בקשר. 

אני מניחה שבעיר חרדית יש יותר אווירה של יראת שמים, וקצת יותר, אממ, "קהילתיות". יש גם יתרונות פרקטיים (קל להשיג ספרים, מוצרים בהכשרים מסוימים, "צרכי דת" כמו ארבעה מינים...). 

עוד שאלה היא האם יש הבדלים מבחינות אחרות שלא קשורות לאפיון החרדי או החילוני של העיר.

סיכום: לא רואה בזה חשיבות גדולה, נוטה ל-א', אבל לא באמת התנסיתי בשתי האפשרויות כדי שאוכל להשוות.

ב"מרכאות"

האופציה הכי קרובה שחשבתי עליה- הר ברכה.

אבל בתנאי שהיא לא עיר זימה.

וגם כשיש "קהילות דתיות"

ברור שעם חשמל!!!

תזימני אותי גם

(כמה זה צפוי?)

פעם חשבתי שאני ארצה לגור בעיר מעורבת, היום אני לא יודעת.

העיקר תביאו בית, מה זה משנה איפה

פיכסה עיר.

אבל אם את מתעקש על תשובה ממה שהצעת אז-א.

אז ברור שבני ברק

ולא חסר סיבות למה !

פשוט עיר מרתקת ומעניינת!

בכל יום, ובשבתות בכלל!

תפילות תפילות ותחנונים תורה ולימודה זה עיקר חיינו פה. ואצל החרדים יש מקומות טובים לעניין.
רוצים רק תורה ותפילה ויראת ה' טהורה.
 

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.