אבל זה לא נכון לומר שבפועל היא לא עושה את זה..

אבל מי שאמר את המשפט הזה התכוון לזה שהדת משרתת את "מבנה העל"

ומונעת מהאנשים הפשוטים להתקדם בחיים, כי הם מקבלים את המצב שלהם כ"גזרת האל"(מצב נתון שאין לשנות)

הדת היהודית היא ממש לא כזאת

נכון שהכל מהקב"ה והוא מסובב את הכל.

אבל זה שנולדתי למשפחה מסויימת, או עם תכונות מסויימות, ממש לא אומר שאין לי אפשרות לשנות אתזה או שעלי לקבל את זה כי "ככה ה' רצה" ממש לא..

ממש כמו כדורגל 

אנשים זקוקים ל'אופיום' הזה - זה הטבע האנושי

מכאן ועד השלכה על הדת עצמה זה פשוט טיפשות, ממש כמו לטעון ש2 ועוד 2 הם 222 

הדת עצמה היאעמוקה ונכונה בלי קשר לכך שאולי ה"פסיכולוגיית המונים שלה" מתפקדת כ"אופיום להמונים"

מנה כפולה של מורפיום להמונים

מטשטש. מכניס לדמיון של אידאליה. וקטלני

הביטוי "הדת היא אופיום להמונים" נפוץ בעיקבות מרקס (אם כי היו לפניו שאמרו ככה).

 ומה מספר בני האדם שנרצחו  ע"י מאמיני דת הקומוניזם ?

 עשרות רבות של מליונים נרצחו ברוסיה , עוד עשרות מליונים בסין, קוריאה וייטנאם וכו'.

 לא צריך להתרגש מכל אמירה של רשע זה או אחר.

אחרים .

 תראו את השיר כאן: http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=4667

לגיון צעיר הננו
דורכים בעוז ואון
בלי מורך ובלי פחד
נתקיף נכבוש שלטון
בים של דם ויזע
מול צר אויב מעיז
היד המיובלת
תשחיז סכין תשחיז.

לגיון צעיר הכונה
למלחמת המעמד
נשמידה הפשיסטים
חפשים נהיה תמיד
שלום-בית עם בורז'ואים
יביא לנו האבדון
עם לנין ועם סטלין
נתקיף נכבוש שלטון.

תחי ארץ הסובייטים
שוב אנו צועדים
מסתערים עם דגל
לקראת שחרור עמים
עלו על בריקדות
קרב אזרחים נלחום
הניפו את דגלנו
לנצחון אדום. 

הבנתם ? הם מאמיני דת הקומוניזם ישחיזו סכינים כדי לשחוט אותנו וכדי לכבוש את השלטון !

הדת יכולה, ומאוד מאוד בקלות, אולי אפילו באופן טבעי, להפוך לאופיום להמונים. לשיטה תועלתנית למילוי הצורך במשמעות. צריך לדאוג לכך שזה לא יקרה. צריך לדאוג שאנחנו עובדים את הקב"ה ולא את צרכינו.

(ולכל הברוךים, זה כן מסתדר עם הגישה שלי )

[עריכה: עכשיו אני קולט שהגבתי להודעה בלי להיות מעודכן בהקשר שלה]

מבין שאנחנו לא מחפשים רק מרגוע לנפשינו כי הרבה פעמים בעבודת השם אמיתית

אנחנו נמצאים במצבים כואבים עד שברון לב, מרוסקים, מאוכזבים ועוד ועוד..

זה לא שתפילה פותרת לנו את הכאבים. היא מרגיעה אם אנחנו אכן באמת מאמינים אבל הדרך לשם רצופה בכאב והרבה דברים קשים לפעמים..

המטרה היא עבודת השם.

בדרך, בגלל שהקב"ה רוצה להיטיב איתנו, ורק להיטב.. שנהיה בעבודה פנימית אמיתית ומדוייקת נוכל לחוות גם נחת אמיתית, יישוב הדעת ומרגוע.. כי מקום מנוחתנו הוא רק באלוקים (הרב קוק) וזה ממש כך, ליהודי.

אבל כמובן שלא זו המטרה שלנו הנחת והמרגוע והשלווה והבטחון, אלו רק כלים ומתנות (שניהם יחד) לעבודת השם.

וכן, נולדנו לעבוד אותו.

ובשמחה.

וביישוב הדעת ובאהבה ושמחה. רק שהדרך לשם בעקבות כל הצמצומים שלנו וגלות הנפש שאנו נמצאים בה היא לא קלה..

שנזכה לעבוד אותו במתיקות אמיתית מתוך שלווה ובטחון!!!

לכל מי שמשתתף בדיון הזה, להביא גם אולי איזה מקור?

כי מי אני שאגיד שהדת היא כזאת או שהיא לא כזאת. אין פה "הדת שלי", יש פה דת אחת וזהו.

אז אני אמליץ לכולם לקרוא את המאמר - מהות הדת ומטרתה / בעל הסולם

אבל אין לי בראש מילות חיפוש.

הרעיון הכללי: כשם שעם החובה המוסרית להתחתן ולהוליד ילדים ניטעה בנו גם הרגשת הצורך הנפשית שדוחפת לזה, גם עם החובה המוסרית הקשורה באמונה ודת ניטעה בנו הרגשת הצורך הנפשית שדוחפת לזה.
@שמואלג

היום משמש כחומר הרדמה

ולכן הוא גם נפוץ במשככי כאבים[קודאין, מורפין]

עדיין משמש לסמים[הירואין]

ותרופות לשיכוך כאב, עצירת שיעול ומניעת שלשול חמורים[במינון קטן]

להיות הביטוי הטוב ביותר של נפש האדם ומתוך כך להביא אותו להשלמה נפשית וסיפוק. (מהר"ל תפארת ישראל פרקים ו'-ח')

כמובן זה לא הסיבה שאנו שומרים תורה ומצוות אבל זה מתלווה באופן מוכרח. כי התורה חייבת להתחבר לחיים ולתקן אותם בצורה שלמה והאדם אמור וחייב להרגיש את זה. זה הכרחי. 

תורה שהיא דרך חיים! (יש' הר ברכה, יש' תורת החיים)

בעצם בעולם של היום שבו החברה המערבית דוגלת בהנאה אצמית כעיקר - לא אמורה להיות בעיה באופיום להמונים. להיפך זו אפילו מחמאה

סם זה דבר שבסופו של דבר מביא הנאה עצומה ובאופן יחסי לא דורש הרבה השקעה (כמובן אילו זה היה חוקי ולא היה צריך להתאמץ כ"כ להשיגו)

הבעיה בסם היא הקלות שהוא גורם לפגיע באחר - אם אני יוצא מתוך הנחה שמרקס לא חשב שהדת פוגעת אקטיבית אלה רק מביאה לניוון (וכך אני הבנתי את המשפט הזה) אז בעולם הערכים של היום זה ממש דבר מבורך

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.